דעה: מי ישמור על הרשת?

בקרב הזה, בניגוד לקרבות בדרום, אולי אין פצועים והרוגים, אבל יש מנצחים ומנוצחים. הוא לא מתנהל בעזרת רקטות או כוחות שיריון, והוא גם לא קרקעי או אווירי. הוא וירטואלי. הוא מתנהל על האינטרנט ובאינטרנט.

תשתית חיונית

האינטרנט הפכה עם השנים מרשת המספקת בידור איזוטרי לתשתית חיונית. כמו מערכת המים, כמו רשת החשמל. אנחנו יונקים ממנה מידע חדשותי יומיומי, מעבירים דרכה דואר, משלמים בה חשבונות, ושומרים באמצעותה חתיכות חיים על קבצים דיגיטליים.

הרשת היא כבר מזמן לא רק "אינטרנט": למשל, חלק גדול, אם לא מכריע, משירותי הטלפוניה של המדינה עובר כיום דרכה, ובקרוב שירותי טלוויזיה. למשל, יותר ויותר חברות קטנות וגדולות מתחילות לבסס את מאגרי המידע שלהן, ולפעמים גם את תפקודן היומיומי, על "הענן", כלומר על איחסון זול ברשת.

לפני שנגענו בשאלה איך אנחנו נראים בימים אלו ביוטיוב או בטוויטר, כדאי לתת את הדעת לשאלה מי בכלל שומר על הגישה שלנו לאינטרנט מפני מתקפה מבחוץ, פיזית או וירטואלית, בשעת מלחמה כבימי שלום. האם מערכי אבטחה מהסוג שמגן על מקורות המים, או החשמל, או הטלפוניה של ישראל בשעת חרום, מגינים גם על אתרי אינטרנט מרכזיים.

בסוף השבוע שעבר הצליחה קבוצת האקרים מוסלמית "להעלים" מספר אתרי מפתח ברשת הישראלית – ynet, NRG, בנק דיסקונט ועוד – אחרי פריצה לשרת מיתחם הכתובת הישראלי, והפנתה את הגולשים לאתרי תעמולה פלסטינית. כלומר, היא אומנם לא פרצה לתוך הבית אבל העבירה אותו, כמה פשוט, למקום אחר, וזרקה את המפתחות.

וכאילו כלום. משרדי התשתיות והתקשורת טרם הפנימו שהאינטרנט הוא כבר לא רק סרטוני התינוק המרקד ומשחקי טטריס מקוונים; שלא יתכן שבשעת מבחן מיליוני ישראלים יהיו תלויים בחבורת האקרים מוסלמית, שתתחרה בכמה תותחי מחשבים בני 15 מרמת השרון על הפלת/ הצלת אתרי המידע המרכזיים של המדינה.

תן תקן בטחוני לרשת

כיוון שמאחורי רוב האתרים עומדות חברות פרטיות ואינטרסים כלכליים, רשויות המדינה מותירות בידיהן את האחריות הבלעדית: הן קובעות את הכללים, הן רוכשות את "כלי הנשק", הן מקימות את ה"גדרות" והן שוכרות את ה"שומרים".

נכון ולא נכון: לא במקרה מפוקח מערך האבטחה של חברות החשמל והמים של ישראל על-ידי מערכת הביטחון, כמו גם נמלי התעופה והים. לא במקרה נחשב בניין רשות השידור רגיש במיוחד מבחינה בטחונית. ב-2009, תשתית האינטרנט היא שער גישה הכרחי של האזרח אל העולם החיצון.

למערכת הביטחון אסור, כמובן, לשלוח ידיים לתוכנו של שום אתר פרטי, אבל היא בהחלט יכולה לקבוע "תו תקן" בטחוני, להמליץ על תקני אבטחה ונהלים מחייבים, גלויים וסמויים, לאתרי-מפתח, ואפילו לוודא את אימוצם. אם מותר לדרג בתי מלון לפי כוכבים מותר גם לדרג אתרי אינטרנט בטוחים.

בכל מקרה, אסור שעל השלטר תשתלט, במקרה הטוב, כנופיית נערים מרושעת, ובמקרה הרע - גוף מודיעין של מדינת אויב.