ביום ראשון, ה-11 בינואר, הירח במילואו. היום (שבת) הירח יהיה בפריגיאה, כלומר, בנקודה הקרובה ביותר במסלולו לכדור הארץ. מסיבה זו, זה יהיה הירח המלא הגדול ביותר לשנת 2009. כיוון שקשה להשוות את גודלו הזוויתי של הירח לעצמים אחרים, קשה יהיה להבחין בשינוי בגודלו הזוויתי. אולם, בפעם האחרונה שבה התפרסמה ידיעה על ירח "גדול",
הוצפתי בידיעות של צופים שהירח היה גדול מאוד בזריחתו. כאן המקום לנתץ מיתוס.
בעת הזריחה או השקיעה של הירח, בייחוד אם הירח הוא מלא, נדמה כי גודלו הזוויתי גדול בהרבה מאשר גודלו הזוויתי כאשר הוא מצוי ברום השמים (גודל זוויתי הוא זווית הראייה שבה אנו רואים עצם מסוים). ככל שזה נשמע מוזר, דווקא גודלו הזוויתי של הירח בעת זריחתו או שקיעתו, קטן מאשר גודלו הזוויתי כאשר הוא מצוי ברום השמים. זוהי אחת האשליות האופטיות הידועות והמוכרות ביותר. מדוע זה קורה?
למעשה, כאשר הירח מצוי באופק, מרחקו מאתנו הוא כמעט רדיוס כדור ארץ יותר מאשר כשהוא מצוי מעלינו. לפיכך גודלו הזוויתי צריך לקטון (הרי כל עצם שמתרחק מאיתנו – קטן ככל שהמרחק גדל). כאשר הירח קרוב מאוד לאופק, המוח משווה אותו לעצמים המצויים על האופק ולכן הוא נראה לנו גדול. אולם, כאשר הירח מצוי ברום השמים, המצב שונה ואז הירח נראה קטן יותר. אשליה אופטית או לא, אין ספק שהירח הזורח או שוקע במלוא הדרו מעל האופק הוא מראה מרשים.
הירח הגדול שנראה לפני חודש, מעל גגות גבעתיים (צילום: אבי קדם)
מי שעקב בימים האחרונים אחר מופע הפרידה של כוכב הלכת צדק משמי הערב, הבחין בכוכב חמה שהתקבץ עמו וחלף על פניו. השבוע זה השבוע האחרון שבו אפשר לראות את כוכב חמה במיטבו בשעות הערב כיוון שביום שני, 12 בינואר, הוא מתחיל לנוע מערבה, לכיוון השמש ומדי יום פרק הזמן שבו הוא נראה בשעות הערב, לאחר השקיעה, קטן.
גם כוכב הלכת נוגה מגיע השבוע למרחקו הזוויתי המרבי מהשמש ולכן זו התקופה שבה הזמן שהוא נראה בשמים לאחר השקיעה הוא הגדול ביותר, כ-3.5 שעות. לאחר מכן נוגה יתחיל לנוע מערבה (בתחילת חודש מרס), לכיוון השמש השוקעת ובכך יסתיים המחזור הנוכחי שבו הוא נראה בערב. כעת מי שיצפה בנוגה מבעד לטלסקופ יבחין כי הוא נראה ממש כחצי עיגול, דומה מאוד למופע הירח ברבע הראשון של החודש העברי. זאת, כיוון שהוא יוצר עם השמש וכדור הארץ זווית של 90 מעלות בערך, ואז אנו רואים רק את מחצית צדו המואר הפונה לשמש.
בימים אלה מצוי נוגה בתחומי קבוצת הכוכבים דלי, אחת מתריסר המזלות, המצויה מעל האופק הדרומי בחודשי החורף (ראו מפה).
מאחר שהקבוצה קרובה ביותר לנקודת שוויון האביב, היא זורחת עם השקיעה בסביבות החודשים אוגוסט-ספטמבר. הקבוצה ממוקמת בשמים סמוך לאזור השמימי שמאוכלס בקבוצות שמייצגות ים ואת כל הקשור במים: לווייתן, דולפין, נהר ארידנוס, הידרה, דגים, דג דרומי וכן את הקבוצות אוניית ארגו וגביע.
במיתולוגיה היוונית הקדומה נשלטו כל בעלי החיים הימיים על ידי קבוצת דלי, שיוצגה על ידי טריטון, אל הים הראשי של אגן הים התיכון בתקופה הטרום-יוונית. מאוחר יותר הדיחוהו ההלנים מכיסאו. הם עשו את פוסידון לאל הים הראשי, ואת טריטון לאל ים זוטר, בנו של פוסידון. הרומאים הם אלה שהעניקו לקבוצת דלי את שמה הנוכחי. ברוב האיורים המתארים את הקבוצה מהתקופה העתיקה ועד ימינו מופיע נער נושא דלי ושופך את מימיו. בכמה מהם זורמים המים היישר ללועו של הדג הדרומי. הדלי היה סמלו של שבט ראובן שהיה לא יציב כמים, כפי שאנו לומדים מברכת יעקב, הפונה לבכורו ומכנה אותו "פחז כמים" (בראשית מ"ט, ד'). עידן הדלי, המוזכר במחזות ובשירים רבים בימינו (למשל, במחזמר שיער שנכתב בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20), יגיע כאשר תעבור נקודת האביב מקבוצת דגים לקבוצת דלי, לקראת מחצית המילניום הנוכחי. בקבוצת דלי אין כוכבים בולטים בבהירותם אולם בשל הופעת הקבוצה בחורף והיותה מבשרת הגשם, מרבית הכוכבים בקבוצת קרויים בשמות ערביים המכילים את השורש "סעיד" – בר-המזל. (מתוך –האנציקלופדיה של קבוצות הכוכבים).
מידע נוסף על התצפית בכוכבי הלכת ועל אירועים אסטרונומיים נוספים אפשר למצוא בלוח השנה האסטרונומי.
ד"ר יגאל פת-אל, מנהל מצפה הכוכבים בגבעתיים ומנהל פורום אסטרונומיה ב- YNET.
