הקשר בין אנשי הרוח והמציאות

עמוס עוז, כמו סופרים אחרים בעלי שיעור קומה כדוד גרוסמן, א.ב. יהושע ומאיר שלו, מנצלים את מעמדם המיוחד כדי ללמד את עם ישראל כיצד עליו לנהוג נוכח הסכסוך הישראלי ערבי. שנים ארוכות הם מטיפים על הצורך בשלום, על רצונם של הערבים בשלום, על היתכנות של הסכמי שלום עם הפלסטינים, על עוולות הכיבוש ועל אי היכולת להגיע לנצחון צבאי.

אך אפילו בדיקה שטחית של אמירות אלו נוכח המציאות המדממת בה אנו חיים, מעידה כאלף עדים כי אותם סופרים גדולים מדמיינים את המציאות במקום לראותה נכוחה. ב-15 השנים מאז הסכם אוסלו הפכו אזרחי ישראל לעכברי מעבדה של נביאי השלום הללו, ובמעבדה זו הוכיחו העכברים המתים, אותם אזרחים הרוגים ופצועים, את השקר שביסוד בשורת השלום ההזויה.

יכולתם זו של הסופרים להתעלם מהמציאות כרצונם, באה לידי ביטוי שוב לאחרונה במאמרו של יורם קניוק, שטען כי אף מדינה לא יכולה לנצח את האיסלם הקנאי. הוא כמובן עצם את עיניו מראות את נצחונה של ארצות הברית בעיראק לאחר שנים קשות מאוד של מלחמה, כמו גם את נצחונה המוחלט של ישראל על הטרור מיהודה ושומרון מאז מבצע חומת מגן.

מקובל לראות בסופרים ובמשוררים אנשי רוח, מוסר ומצפון שאמירתם משמעותית ובעלת משקל ערכי רב בהרבה מאמירתו של אדם רגיל. אך נראה כי למוסכמה זו אין הרבה על מה לסמוך. הם ניחנו ביכולת כתיבה וניסוח החודרת עמוק לנפש האדם, אולם אין ביכולות אלו בסיס למעלה ערכית ומוסרית יוצאת דופן. מבחינה זו, דעתו של הסופר הגדול בנושאי מצפון וערכים ובוודאי בנושאי חוץ וביטחון, אינה חשובה יותר מדעתו של כל בעל מלאכה אחר – מהנדס, שרברב או סנדלר. לעיתים ניתן להצביע על סופר או משורר הנמצאים ברום המעלה האנושית בהתנהגותם המוסרית והערכית, ולעיתים נראה אותם הרחק הרחק בעומק העוול והרשע – בדיוק על פי התפלגות ההתנהגויות המוסריות של המין האנושי עלי אדמות.

העיוורון המוחלט של אותם אנשי רוח וחבריהם כלפי המציאות הפוליטית הטופחת על פניהם ועקשנותם התמוהה שלא לשנות את דעתם – מעמידה דווקא אותם אל עמוד הקלון המוסרי והערכי. כאמני הניסוח הם מסוגלים לבצע כל לוליינות אינטלקטואלית על מנת להתנגד כמעט תמיד לכל מלחמה צודקת של בני עמם. הם הראשונים לשאת את שם השלום לשווא ברצונם להפסיק את המלחמה שלנו באויבנו גם במחיר פגיעה עכשווית או עתידית בבני עמם.

המלחמה בתנועת החמאס ובתומכיה הרבים ברצועה הינה פעולה מוסרית וצודקת ביותר שמבצעת מדינת ישראל. החמאס הינו חוד החנית של האיסלם הקנאי החשוך והרצחני בעולם, ולכן מדינת ישראל נמצאת בצדם של בני האור המצילים את העולם מבני החושך. סופרי ומשוררי הפסקת הלחימה בעזה למרבה הצער תומכים בפועל בחמאס המשווע כעת להפסקת אש על מנת שלא יוכרע.

יומיים בלבד לאחר פתיחת המבצע בעזה הזדרזו עוז ויהושע, שני הכהנים הגדולים של מסדר השלום, לקרוא להפסקת אש מעל דפי העיתונות האיטלקית. המצב האבסורדי הזה בו ישראלים ידועים מטיפים לממשלתם בתקשורת הזרה איך לנהוג בעת מלחמה, ייחודי למועדון השלום הישראלי. לא במקרה פירסמו הסופרים את קריאתם להפסקת אש מחוץ לגבולות ארצם. למרבה הצער, חשובה להם תדמיתם הנקייה והאנטי מלחמתית בפני חבריהם מאירופה, יותר מהסולידריות הטבעית והפשוטה עם בני עמם, הנלחמים במלחמה שאין צודקת ממנה.