שתף קטע נבחר

הקולנוען קלוד ברי הלך לעולמו

הבמאי והמפיק הצרפתי מת בעקבות שבץ בבית חולים בפריז. ניקולא סרקוזי ספד לו: "הוא גרם לציבור לחשוב ולשאול שאלות. הוא חינך את הצופה"

הבמאי, השחקן, מפיק הסרטים ואספן האמנות הצרפתי קלוד ברי הלך לעולמו היום (ב'), בבית החולים בצרפת שם אושפז כשהוא סובל מדימום קשה במוחו. ברי, מבכירי תעשיית הקולנוע הצרפתית מזה יותר מחצי מאה, הובהל לבית החולים בלילה שבין מוצ"ש לראשון ובמהלך היממה האחרונה הוחמר מצבו. בבית החולים נקבע מותו.

 

ברי היה בן 74 ובעיצומם של צילומי סרטו העשרים במספר כבמאי, "אוצר", בכיכובם של אלן שבת ומתילד סנייה. "מעולם לא עבדתי בחיי, נהניתי בהם", אמר ברי, שחייו דווקא היו מלאים בטרגדיות ובכללן התאבדותה של רעייתו, אן-מארי ראסאם, ומותו של ז'וליאן, בנו, שנפל מחלון ביתו.

 

ניקולא סרקוזי הוציא הודעה רשמית מארמון האליזה כשנודע דבר מותו של ברי, שם נאמר "הוא יכול היה לעבוד בכל רמה, ולגרום לנו לצחוק או לבכות, אבל מעל לכל הוא גרם לציבור לחשוב ולשאול שאלות. הוא חינך את הצופה". העיתונות הצרפתית, מצידה, מכנה היום את ברי כאחד מסנדקי הקולנוע הצרפתי והאירופי שבין דפי ההיסטוריה שלהם היה חלקו נכבד.

 

ברי היה שותף ליצירות קולנועיות הנחשבות כסרטים אמנותיים, לצד הפקות לקהל רחב. בין הבמאים עימם עבד כמפיק, לאורך שנותיו הרבות במקצוע, היו קלוד זידי ("אסטריקס ואובליסק"), רומן פולנסקי ("טס"), פטריס שרו ("המלכה מרגו"), קלוד סוטה ("!Garcon"), ז'אן ז'אק אנו ("הדב"), מילוש פורמן ("התפשטות", "ולמונט"), פדרו אלמודובר ("הכל אודות אמא"), עבדלטיף קאשיש ("הגרגר והריס") ובשנה שעברה הצטרף לרשימה גם הקומיקאי דני בון, עם הסרט "ברוכים הבאים לצפון", שנרשם כהצלחה הקופתית גדולה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הצרפתי.

 

משחקן למפיק

הוא נולד ב-1 ביולי 1934 בשם קלוד לנגמן, שם אותו החליט לשנות כיוון שהחשיב כמסובך מדי עבור הצרפתים. באוטוביוגרפיה שלו, שראתה אור בשנת 2003 בהוצאת הספרים של ידידו לאו שיר, כתב כי הוא מצטער על ההחלטה לשנות את שמו. אביו היה פרוון יהודי פריזאי והוא, מינקות, היה ילד חולמני שנמשך לבמה וחלם להיות שחקן תיאטרון.

 

באמצע שנות החמישים החל ברי את דרכו על סט הצילומים של ז'אן רנואר ("קאן קאן") ומשם המשיך לשחק גם בסרטו של קוסטה גבראס "Compartiment Tueurs". כשהיה בן 29 הגיעו זמנים קשים וברי החליט שנמאס לו לחכות לתפקידים גדולים שיבואו. "עדיף להיות מנקה רחובות מאשר שחקן מובטל", אמר לו אביו וברי החליט לעשות מעשה ולהתחיל לביים.

 

את הרעיון לסרטו הקצר הראשון שאב מקריאת עיתוני הערב. אחרי חמישה ימי צילום שעלו לו 20 אלף פרנק, זמן עריכה לא קצר והרבה עצבים, סיים את סרטו הראשון, "Le Poulet". הסרט, שאותו אף אחד לא רצה להפיק, הוקרן בבכורה עולמית בשנת 1963 בפסטיבל ונציה וגרף פרס מרכזי. שלוש שנים מאוחר יותר, זכה גם בפרס האוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר. "הרגשתי אושר שלא הכרתי בחיי. בשום רגע בחיי לאחר מכן לא הציפו אותי כאלה רגשות", אמר בלא מעט ראיונות שהעניק לאורך השנים.

 

בעיתון "לה מונד" הצרפתי כתבו על איש בעל שתי מסיכות. מבחוץ, אוהב חיים ומלא חיות. מבפנים, איש שבור, רדוף, שסובל מדיכאון כרוני מאז מותה של אשתו, שהתאבדה בשנת 1995, ומות בנו שבע שנים לאחר מכן.

 

חיבה לארט דקו

אחרי 45 שנות קריירה, ברי זכה בכבוד ובהערכה רבה של קולגות. כינו אותו "הסנדק", "הקיסר", "ראש המשפחה" של הקולנוע הצרפתי. "להפיק זו דרך להימנע מלחשוב על עצמך. ברגע אחד נמאס לי מלהתבונן בפופיק של עצמי. מעולם לא רציתי לעשות עסקים, אלא להיות חלק ממשהו", אמר ברי על מה שדחף אותו לכסא המפיק. בשנת 1988 ייסד את איגוד התסריטאים, הבמאים והמפיקים (ARP), הערכאה הגבוהה ביותר להגנת זכויות היוצרים. בשנת 2003 נבחר לשמש כנשיא הסינמטק בצרפת וארכיון הקולנוע הצרפתי.

 

ברי נחשב חובב גדול של אמנות ואספן של ציורים וצילומים בעיקר. הציור הראשון שרכש היה גואש על קנבס של מאגריט. מאוחר יותר פיתח חיבה גדולה לארט דקו. באוסף הפרטי של ברי אפשר למצוא יצירות של ז'אן דובופה ורוברט ריימן. בשנת 1990 פתח את הגלריה הראשונה שלו, ברחוב ליל בפריז, ובשנה שעברה פתח גלריה נוספת באזור המארה, בה מוצגות יצירות אמנות עכשווית.

 

השחקנית והבמאית הצרפתייה, ז'וזיאן בלאסקו, שביימה וכיכבה בסרט "Accursed Lawn", קומדיה שחורה על שתי לסביות שהפיק ברי, אמרה: "אני מאד עצובה. הוא היה מפיק גדול שאפשר לבמאים לעשות את סרטיהם ולחלום בגדול. הוא באמת נתן לבמאים שעמם עבד את האמצעים לחלום".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ברי. החל בבימוי סרטו ה-20
צילום: רויטרס
לאתר ההטבות
מומלצים