שתף קטע נבחר
צילום: AFP

הפסקת אש על תנאי

הסכמה ישראלית להפסקת אש מותנית, תטיל על חמאס את האחריות לקורבנות באופן ברור. אם חמאס לא ינצור את האש, הוא יהיה הגורם להרס ולסבל הפלסטיני

ההבנות העקרוניות שעמוס גלעד הגיע אליהן עם המצרים, והישגיו של צה"ל בשטח, מאפשרים לישראל להכריז חד-צדדית על הפסקת אש. כך לפחות סבורים כעת אהוד אולמרט, אהוד ברק וציפי לבני - הצוות המדיני הבכיר המנהל את המערכה בעזה. אבל כדי שלהכרזה על הפסקת אש יהיה תוקף חוקי מחייב, צריכה לאשר אותו מליאת הממשלה או צוות השרים שהוסמך על-ידה לקבל החלטות מבצעיות הנוגעות לביטחון הלאומי - כלומר הקבינט הביטחוני.

 

הדיון בקבינט, שנועד למוצאי שבת, לא יהיה קל ולכן גם תוצאותיו עדיין אינן ברורות לגמרי. הסיבה העיקרית לכך היא שחמאס עדיין לא הודיע רשמית למצרים שהוא מסכים להפסיק את האש. ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל, מציג עדיין תנאים. הוא דורש שצה"ל יתחיל לסגת משטח הרצועה מיד אחרי ההכרזה על הפסקת האש ויש לו גם דרישות בעניין פתיחה מיידית של המעברים לרצועה ממצרים ומישראל.

 

משלחת מטעם חמאס נמצאת עכשיו בקהיר ותציג דרישות אלה לשר המודיעין המצרי, עומר סולימאן. הוא מצידו יציג להם את ההבנות שהושגו עם ישראל וינסה לשכנע אותם להסכים להן וליישמן בשטח. הבנות אלה נוגעות ליישום השלב הראשון של התוכנית המצרית בת שלושת השלבים, שנועדה להשיג הפסקת אש יציבה לזמן ארוך. אין שום ביטחון שחמאס ישתכנע וכי תושג הסכמה בין הפלגים היריבים של הארגון. אבל מצרים מציעה לישראל לא להמתין להסכמת חמאס אלא להכריז חד-צדדית על הפסקת אש.


ירי תותחים ישראלי (צילום: רויטרס)

 

אולמרט, ברק ולבני אימצו הצעה זו בשתי ידיים מארבע סיבות: האחת - הלחץ הגובר על ישראל בזירה הדיפלומטית ובדעת הקהל הבין-לאומית; השנייה - ההכרה שהמשך הלחימה לא יזכה את ישראל בהישגים משמעותיים. ההיפך עלול לקרות אם חמאס יצליח לפגוע בכוחותינו או שלצה"ל תהיה תאונה מבצעית שתעיב על הישגיו עד כה; סיבה שלישית היא שישראל אינה רוצה שחמאס יזכה ללגיטימציה בין לאומית כמי שמנהל משא ומתן עקיף עם ישראל ושעמדתו נלקחת בחשבון. סיבה נוספת היא לאפשר לנשיא ארצות-הברית הנכנס, ברק אובמה, לקבל שולחן נקי כשייכנס ביום שלישי לבית הלבן.

 

לכן מעדיפה ישראל להכריז חד- צדדית על הפסקת אש ולשמור לעצמה את הזכות להמשיך את הלחימה אם חמאס לא יפסיק את האש. זכות זאת תשמור ישראל לעצמה גם במקרה שחמאס יקבל עליו, בשיחות עם המצרים, להפסיק את האש, אבל יפר את התחייבותו. במקרה כזה תחדש ישראל את התקיפות עליו.

 

במילים פשוטות, הקבינט יתבקש הערב להסכים להפסקת אש על תנאי. הסכמה ישראלית להפסקת אש מותנית כזו תטיל על חמאס את האחריות לקורבנות באופן ברור. אם חמאס לא ינצור את האש, הוא יהיה הגורם להרס ולסבל הפלסטיני. דבר זה יעניק לישראל יתרון גדול בזירה המדינית - בעולם הערבי והמערבי - ובו בזמן יאפשר לצה"ל לחדש את הלחץ, אם חמאס ימשיך בסורו.

 

כל הפרה תזכה לתגובה

למעשה מדובר ביישום מיידי של המודל, שבמסגרתו הפסקת אש יציבה וארוכת טווח מושתתת על ההרתעה שהשיג צה"ל ולא על הבנות כלשהן עם חמאס. אולם מודל זה מחייב החלטה מפורשת של הקבינט, לפיה כל הפרה של הפסקת האש מצד חמאס או מצד אחד הארגונים החמושים האחרים ברצועה, תזכה לתגובה ישראלית קשה. כמו-כן, החלטה של קבינט מחייבת שצה"ל יישאר ברצועה לפחות כמה ימים אחרי ההכרזה על הפסקת אש. זאת, כדי לבחון את התנהגות חמאס ואת כוונותיו וכדי שלא יהיה צורך להיכנס מחדש אם חמאס יפר את הפסקת האש.

 

לחברי ה"טרויקה המדינית" בירושלים יש סיבה טובה נוספת להיות שבעי רצון ולתמוך בהצעה המצרית. ראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון, עמוס גלעד, הביא עימו אתמול ממצרים הבנות המהוות תשתית טובה, לפחות על הנייר, למילוי הדרישה האסטרטגית העיקרית של ישראל - למנוע שיקום והתעצמות כוחו הצבאי של חמאס. המשא ומתן המפורט על השיטות והאמצעים שבהם תושג מטרה זו יתנהל בשלב הבא. כשכוחות צה"ל עדיין שוהים בשטח הרצועה, אין לישראל מה להפסיד אם תכריז על הפסקת אש מיידית.

 

הפעילות מתמקדת בכמה תחומים והיא נועדה לא רק לבלום את התעצמות חמאס, אלא בעיקר לסכל את כוונת איראן להפוך את רצועת עזה לשלוחה של טהרן, כפי שקרה בלבנון אחרי המלחמה האחרונה.

 

בתחום הטקטי תכלול הפעילות הזו הגברה של המאמצים מצד מצרים - בסיוע של מומחים, טכנאים ומפקחים מארה"ב ומאירופה - למנוע הברחות מעל ומתחת לציר פילדלפי. ישראל כבר הסכימה שמצרים תתגבר את מספר חייליה וכוחותיה באזור, וקהיר מצדה הסכימה לקבל סיוע בינלאומי בחשיפת מנהרות ובבניית מכשולים ברצועה הצרה המפרידה בין רפיח המצרית לרפיח הפלסטינית. נבדקת האפשרות שכוח בינלאומי מוסלמי, טורקי למשל, או ערבי ישתתף בפעולות לאורך הציר.

 

הסכמה נוספת הושגה בין ישראל למצרים גם בעניין פתיחת מעבר רפיח. מניעת הברחות אמצעי לחימה היא סוגיה מרכזית, אך בישראל הציבו יעד נוסף - למנוע מאנשי חמאס לצאת לאימונים באיראן, בלבנון, בסומליה או בסודן וכן למנוע מעבר של מומחים איראנים לתוך הרצועה.

 

ישראל ומצרים מסכימות שמעבר רפיח ייפתח על-פי ההסכם שהושג בתיווך ארה"ב ב-2005. לפי הסכם זה, אנשי הרשות הפלסטינית, שבראשה עומד מחמוד עבאס (אבו מאזן), ישלטו בצידו הפלסטיני של המעבר. משקיפים אירופים יפקחו על הנעשה במעבר, וישראל תוכל לבחון את הכל מרחוק באמצעות מצלמות מעקב. חמאס תובע שאנשיו ישותפו בניהול המעבר, אך ישראל ומצרים מתנגדות לפי שעה.

 

נדבך נוסף הוא ההתחייבות המצרית להגביר את הפיקוח המודיעיני על נתיבי ההברחה לסיני, בים וביבשה. נתיבים אלה עוברים מאיראן באוקיינוס ההודי ומשם לים האדום. ביבשה ממשיכים הנתיבים בשטחי המדינות הגובלות עם מצרים, כמו סודן.

 

הצד המצרי

ההסכם שחתמה השרה לבני בוושינגטון עם שרת החוץ האמריקנית, קונדוליזה רייס משפר את הסיכוי שמצרים תעמוד בהתחייבות זו. הסכם זה, כשלעצמו, אינו משנה הרבה את איכות ורמת שיתוף הפעולה הקיים ממילא בין ישראל לארה"ב בתחומי המודיעין, הלוחמה בטרור וסיכול הפעילות החתרנית של איראן באזור. כל ערכו הוא במישור ההצהרתי ובלחץ שהוא יוצר על מצרים לעמוד בהתחייבותה.

 

אם, למשל, תקבל מצרים מידע מישראל או מארה"ב על ספינת מבריחים המובילה נשק או לוחמים מאיראן לסיני ומשם לרצועה היא תתקשה לעצום עין כמו שעשתה כאשר הפיקוח היה מסור בידיה בלבד. זאת, מפני שמצרים תחשוש מתגובת ארה"ב על התעלמותה. צריך לציין שלארה"ב יש משאבים מודיעיניים ניכרים באזור האוקיאנוס ההודי ובים האדום. יש גם הסכמים בינלאומיים שארה"ב שותפה בכירה להם למניעת העברת טילים, נשק לא קונבנציונאלי ונשק לטרור באותם אזורים. ההסכמים האלה והנוכחות המודיעינית והימית של ארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו באזור כבר הניבו בשמונה השנים האחרונות תוצאות מצוינות. נתפסו טילים ורכיבים לייצור נשק גרעיני שהיו בדרכם ללוב, איראן ותימן.

 

מצרים אינה ממש זקוקה לסיוע חיצוני כדי לפקוח עין ולסכל את תנועת מבריחי הנשק והאנשים לסיני וממנה, אבל עצם הידיעה שעינו של הממשל בוושינגטון פקוחה תהווה תמריץ לקהיר לפעול. להסכם שנחתם בוושינגטון יש ערך נוסף: הוא מאפשר לשרה לבני ולמשרד החוץ שהיא עומדת בראשו להציג תרומה ייחודית להסדר המתגבש ברצועה. תרומה זו גם אם לא תשנה הרבה בצד המעשי עשויה להועיל אישית ללבני, וגם לרייס, בהמשך דרכן.

 

אבל אין די במניעת הברחות אמל"ח ולוחמים לרצועה. גורמי מודיעין וממשל בישראל מתריעים שאיראן תנסה עכשיו להשתלט על הרצועה באמצעות מבצע שיקום נרחב של התשתיות והכלכלה שנהרסו. ממש כפי שעשתה בלבנון מאז 2006. מימון וסיוע מקצועי איראני בלעדי לשיקום אזרחי של הרצועה יהפוך את חמאס לזרועה הארוכה. תושבי הרצועה יהיו תלויים בטהרן ובחמאס בכל היבט של חיי היום-יום שלהם ויאלצו לשרת את מטרותיה גם במחיר קורבנות מצידם וגם במחיר של קרע בעם הפלסטיני.

 

במסווה של פעילות בינוי וייצור אזרחית יוכל חמאס לחדש את מלאי הרקטות ולבנות מערך צבאי מבוצר פי כמה מזה הקיים היום. לכן יש הסכמה בין ישראל, מצרים,

 הרשות הפלסטינית, ארה"ב ואירופה שאסור להפקיר את שיקום הרצועה לחסדיה של איראן. ועידת פיסגה שתכנס מצרים בקהיר בשבוע הבא, בהשתתפות הגורמים המתנגדים לאיראן, אמורה להקצות אמצעים ולהתוות אפיקים שבהם תשוקם הרצועה באמצעות סיוע מערבי. בכל מקרה לא איראני.

 

מכלול הבנות עקרוניות זה שהושג בין ישראל למצרים בתמיכת ארה"ב, אירופה והרשות הפלסטינית, מהווה תשתית מבטיחה להמשך תהליך ייצוב המצב ברצועה ובדרום ישראל. השלב הראשון של ביצוע התוכנית, שלב הפסקת האש, יתחיל כנראה בשבוע הקרוב. אחריו יחל שלב הדיון על ההסכמים המפורטים בעניין מניעת התעצמות חמאס, פתיחת המעברים ונסיגת ישראל. אחר-כך, בעוד כמה שבועות, יתחיל היישום. אם הכל ילך חלק פחות או יותר תוכל ישראל להסיג את צה"ל מהרצועה בתוך כשבוע עד עשרה ימים.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אולמרט ולבני. דיון בקבינט
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
מומלצים