אף אחד לא ידבר על צדק
האגרסיביות עוברת עכשיו מהסמטאות של עזה לשלטי החוצות. צדק, שוויון, ניקיון כפיים? אולי על קצות האצבעות
רק לפני שבועות מספר, מילות הקוד של הקמפיין לבחירות היו ניקיון כפיים, צדק חברתי ושיוויון (עשירים מול עניים, ערבים מול יהודים, ישישים מול צעירים). את כל אלה העיפה המלחמה לכל הרוחות לרווחתם של מקבלי ההחלטות, שמלבד לשאת ססמאות על שפתיהם, הם לא בדיוק בקיאים בנושאים העדינים הללו, שהופכים חברה להומאנית ומתחשבת יותר בזולת. לעומת זאת, איך להפוך חברה לחזקה ולאמיצה יותר - את זה יודעים כולם.
השבוע פורסמו אותיות הקלפי של כל המפלגות ובעקבותיהן גם שמן המלא. המילים חוזק, אומץ, חוסן וביטחון צצו מכל עבר, ולפי הסקרים - מנגנון האוראקל האימתני - צפויים רווחים נאים למשתמשים בשמות העצם או הפעלים שמעלים את אסוציאציית העוצמה על כל גווניה. אם ישובו צדק, שוויון וטוהר כפיים למערכת הבחירות בשלב מאוחר יותר, הם יעשו זאת בצניעות, על קצות האצבעות וכבנים החורגים של ספיחי המלחמה, שפרצו כביריונים בדלת הראשית.
בעקבות שינויי התימה הללו בקמפיין, אולי כדאי לשקול רה-אורגניזציה גם במערך המתמודדים לכנסת הבאה: אלה שתמכו במלחמה והיללו אותה לכל אורכה; אלה שתמכו פחות והסתייגו מהדרך; ואלה שהתנגדו לה מהיום הראשון (השייכים לקבוצה השלישית רובם בפסילה כרגע). כל המפלגות האחרות, שמריצות מצעים משונים ואיזוטריים שכלל אינם קשורים למערכת עזה, יכולות לקפל את דגליהן. ממילא איש לא יאזין להן או יבחין במאמציהן בתוך גל הפטריוטיזם הגואה. כך ייחסך המון כסף, פיסות נייר רבות תינצלנה, הרחובות יהיו נקיים יותר והבחירה תהפוך לפשוטה וברורה מתמיד.
אחד הנימוקים המרכזיים, כך נטען, להחלטת הקבינט להפסקת אש חד-צדדית, הוא נימוק פוליטי: להשאיר לנשיא החדש אובמה "שולחן נקי" עם כניסתו השבוע לתפקיד התובעני בעולם. אם שיקול כזה הוא לגיטימי, וערבובם של ביטחון ופוליטיקה נתפשים כברורים ומובנים כל-כך בהקשר של מערכת פוליטית זרה, מדוע מצטמררים כל מיני מביני דבר כאשר קשר כזה נהגה גם בקונטקסט של הפוליטיקה הישראלית? האם יש ספק למישהו שכשהקבינט מכונס לדון בהפסקת אש ובהשלכותיה, לא עושים כל הצדדים סביב השולחן רשימות צפופות בפנקסים קטנים כדי להיווכח מה עדיף להם במערכה שאחרי עזה? זו שתפרוץ על לבו של קהל הבוחרים הישראלי?
כך מתכוננים כולם לאשש את האימרה הידועה, כי גנרלים ניגשים למלחמה הבאה בכלים ובגישה של המלחמה הקודמת: האגרסיביות והטוטאליות של הלחימה בסימטאות עזה תעבור לשלטי החוצות, לכרזות האוטובוסים ולסלון בתי ישראל - הפעם לא כדיווח ישיר והירואי משדה הקרב, אלא באופן ממורק ומשופץ, על פי מיומנויותיהם וכישוריהם של משרדי הפרסום והיח"צנים החרוצים.
לפנייה לכתב/ת 
