הניחו להולכים

כי איך שאני לא מסתכלת על זה, זאת תוכנית המציאות היחידה שלא מצליחה לספק מציאות חלופית, ומתעקשת ליישר קו עם המציאות האמיתית, שרק לעיתים נדירות, בואו נודה בזה, מתבררת כלהיט. בשאר הזמן היא עסוקה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בקבלות שבת מעצבנות, ועכשיו גם בדאגה שלא נשכח את ההולכים.

אז גל הלך, ואז רמזו לנו שהוא יחזור, אבל במקומו חזרה טלוויזיה, שבתוכה ישב גל, לבוש במדי בית חולים כלשהו, חולק את פרטי הקרב העקוב שערך עם הדג. הוא משתף את נתיניו בפרטי ההישרדות הנוכחית שלו – התרופות הכי טובות, תאי לחץ (?), הצוות הרפואי מעולה, תחי מדינת ישראל – ואז ממיטת חוליו הוא מוסר את הצוואה שלו, משל היה אריק שרון לפחות, ואומר לכל אחד מחברי השבט שלו כמה הוא חמוד ואיזה עתיד גדול הוא צופה לו במשחק. אחרי שכולם גמרו לבכות כאילו מדובר במינימום מעמד שחרור הכותל, גל ביקש, אם אפשר, להקריב את עצמו כדי שהשבט ההולך והנכחד שלו לא יאבד עוד שחקן.

הישראלים יודעים יותר טוב

ואז קרה הדבר המדהים מכל. המורה והמחנך גיא זוארץ אמר: "אז מקובל על כולם שתדיחו את גל פה אחד?". אני הנפקתי את הפחחחח הקולני בתולדותי. נראה לך, מר "הייתי יכול להיות ג'ף פרובסט אבל בדיוק התפנה מקום במפא"י", נראה לך שהם יסכימו? הם מתים לבעוט את אנסטסיה, הם משתוקקים לקרוע את הצורה לבשבקין, בסדר, אז גל הלך. יאללה, בכינו קצת, צחקנו קצת. המבצע נגמר, המטרות לא הושגו, הצבא נשאר בעזה וימשיך לעודד אותנו משם וזהו, החיים נמשכים. תן לשחק את המשחק כמו שצריך.

בהתחלה סדרת מתח, אחר כך טלנובלה זולה

נראה לכם????? מה זה היה לעזאזל? האיש היה שתי דקות על המסך, מה אתם הופכים אותו לנושא הבשורה במועצת השבט? עם כל הצער על לכתו בטרם עת מהמשחק, ויש צער, כמה פאתטים אפשר להיות? למה כל דבר בהפקה הזאת חייב להסריח מדרמה מעושה ומן ביחדנס מעפאן שסותר לגמרי את כל רוח המשחק? כמה ישראלים אפשר להיות? "המשחק הזה מורכב משקרים, תככים ומזימות", אמר אריק, איש טוב, והוסיף: "שלושה דברים שאני מאוד אוהב". אבל ההפקה עושה את הבלתי ייאמן – מבטלת הדחה במועצת השבט, שזה שווה ערך ליריה ברגל של עצמך, אחרי שכלב קטן התחכך בה.