שתף קטע נבחר

ונעבור לתמונת הניצחון

כמו על אוסקר בקטגוריית המלחמה הטובה ביותר, נלחם כעת כל פוליטיקאי על התמונה שלו. לאזרח הקטן נותר רק להתגעגע ללוח השידורים הרגיל

יכול להיות? יכול להיות שזה נגמר? הלב החם מבקש להאמין, אבל הראש הקר נעמד על רגליו האחוריות. לא, זה לא נגמר, ולא רק בגלל הפסקת האש הדקיקה והשברירית, שהושגה בעמל רב במעמד צד אחד. זה לא נגמר בגלל היעדרו של האלמנט המהותי, שמתברר כי אי אפשר בלעדיו: "תמונת הניצחון".

 

כולם מתעקשים בשבועיים האחרונים על המושג האופנתי, כאילו באמת מדובר בפריט בעל משמעות. אפשר לחשוב שאנחנו מתחרים כאן על האוסקר לסרט הזר בקטגוריית המלחמה הטובה ביותר. אבל אם מכל עבר עסוקים באובססיביות בסוגיה המצטלמת היטב, אולי בכל זאת כדאי לראות את התמונה החלקית, ולהבין מה הקטע שלה.

 

למלחמה בעזה יצאנו מכמה סיבות - חלקן טובות יותר, חלקן טובות פחות - וגם אם משתדלים לא להיות ציניים, קשה להתעלם מגורם ושמו בחירות. אם לא כסיבה, לפחות כעיתוי. לבחירות האלה (לא תספיקו להגיד "עופרת יצוקה" והן כבר מגיעות) אמורים להתייצב מתמודדים יצוגיים ובידיהם סחורה מפתה, מסודרת וקליטה. כלומר, תמונת ניצחון. הבעיה היא, שלכל מועמד תמונה המתאימה לו, המחמיאה לו, המשרתת אותו. הבעיה הגדולה יותר היא, שלא תמיד ביכולתו להציג אותה, אלא בעיני רוחו.

 

נתחיל דווקא בזה שיוצא. הוא, מסכן, כבר לא יתמודד - ולכן נורא חשוב לו איך ייזכר. בסיוטיו של ראש הממשלה מופיע משחק אסוציאציות בעוד עשרים שנה, ובו אומרים לאזרח ישראלי "אהוד אולמרט" והוא עונה מיד: "המעטפות של טלנסקי!" במקום זאת, יכולה האסוציאציה להיות "גלעד שליט מתחבק עם הוריו". זוהי לפיכך תמונת הניצחון של אולמרט. מעט דמיונית, אבל כזו הייתה גם הקדנציה שלו.

 

דווקא מיסטר ביטחון הוא האיש שיצא למלחמה פחות נלהב מכולם, כדי להשיב שקט ענייני לישובי הדרום. על רקע זה, תתאים לאהוד ברק תמונה פסטורלית של חיי יומיום ברחוב מרכזי בשדרות. המחזה ישרת אותו היטב אצל מצביעיו הפוטנציאליים מהמרכז שמאלה וימונף להישג כביר, סוחף - עלייה מ-12 ל-17 מושבים בכנסת.

 

מלכת הכיתה, ציפי לבני, קצת נדחקה לצד בין כל הבנים האלה במשחק המלחמה. בתמונת הניצחון שתשקם את מעמדה יופיע הישג מדיני (כזכור, מדובר בשרת חוץ), כתמיכה בינלאומית רחבה ופעילה בהסכם כזה או אחר, שאיכשהו יתגבש. רגע לפני הקליק של הצלם, לבני תיאלץ למרפק מחדש את מקומה בתמונה, כדי שתיתפש בקרב מצביעיה המתמעטים כאחת ממקבלי ההחלטות - ולא כפקידה הפלוגתית שלהם.

 

את בנימין נתניהו, עם כל הצער שבדבר, תמונת ניצחון במלחמה לא תקרב אל הניצחון בבחירות. אבל זה לא נורא, כי הוא ינצח ממילא. ובכל זאת, גם לביבי מגיע להשתתף במשחק. בתמונת הניצחון שתשרת אותו, צה"ל זוחל אל מחוץ לעזה, קצת כמו ביציאה ההיא מלבנון. את ה"אמרתי לכם" המפורסם, הוא יכול כבר עכשיו להשמיע.

 

בתמונת הניצחון של הימין (מישראל ביתנו ועד הקיר), הדרום שוב מטווח בהתלהבות

ביום שאחרי המלחמה. למרבה המזל, איש לא נפגע - וכך גם מצב הרוח של איווט. מה שכן, ההיסטריה והמנדטים בעלייה.

 

ואילו מרצ - שמועה עקשנית טוענת שיש כאן משהו שדומה לשמאל - חטפה במלחמה פגיעה לא פחות קשה מהחמאס. מעריציה נעו על הציר שבין מבוכה לאכזבה, ושונאיה לא החמיצו את ההזדמנות לתעב אותה עוד טיפה. במצבה, תמונת ניצחון תהיה רק חיזיון ובו איסמעיל הנייה אוכל בקלאוות עם אולמרט תוך חתימת הסכם לשיתוף פעולה.

 

ומה על תמונת הניצחון של האזרח הקטן? הוא לא צריך, תודה. הצופה כבר התרגל לקבל תמונה מיוחצנת, ערוכה ומוכנה על המרקע בסלונו. עכשיו, יוכל רק לייחל להחזרת התמונה לקדמותה. מי היה מאמין שנתגעגע ללוח השידורים הרגיל.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים