"אתם צריכים להצביע לגמלאים. אף אחד לא יזכור אתכם יום אחרי הבחירות. הצביעו לגמלאים! מחיאות כפיים בבקשה", מבקש-צועק גדעון רייכר למיקרופון, עוד לפני שהתחיל האירוע באופן רשמי. המקום: מרכז הדיור המוגן "אחוזת בית" ברעננה. חברי הפאנל: עיתונאים בדימוס המתמודדים לכנסת: רייכר (הגמלאים), אורלי לוי (ישראל ביתנו), אורי אורבך (הבית היהודי), ציפי חוטבלי (הליכוד), נינו אבסדזה (קדימה) ואריאלה רינגל הופמן (הירוקים). הקהל: דיירי הבית. הגיל הממוצע: גבוה. המנחה: דודו טופז. עוד לפני שמתחיל האירוע מסביר אורבך בשיחה צדדית לאחת הדיירות: "ברמה הטכנולוגית אני בגיל שלכם. ובכל מקרה - תשמרו לי כאן מקום...".
קשה לומר שהאירוע סחף את הבית לקלחת הפוליטית הלוהטת. חלק מהקשישים, שהגיעו לאירוע לאחר התעמלות בוקר בבריכה, היו מנומנמים וניקרו. חלק אף עזבו באמצע. מאידך, היו גם כמה שגילו מעורבות ולא עשו חיים קלים למועמדים, ובמיוחד לגדעון רייכר, ואף הפגינו בקיאות ברזי הפוליטיקה. אחת הקשישות אמרה לאחר האירוע: "גדעון רייכר עזב באמצע האירוע בגלל מחויבויות אחרות. אבל אם עכשיו הוא לא כאן, כשיהיה בכנסת בכלל לא ניתן יהיה לדבר איתו, אז למה שאני אצביע לו? הצבעתי פעם אחרונה לגמלאים, הפעם אני עוד מתלבטת, אבל בטוח לא אצביע לגמלאים שאיכזבו אותי".
טופז מופיע בהתנדבות, אולי מפני שאמו היא דיירת המקום. "זה מתוך מבט לעתיד...", הוא מבהיר, וממשיך: "זו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שרוב הקהל יותר מבוגר ממני. אתם מרכז הערב, לא השמנדריקים שיושבים על הבמה ורוצים להיבחר... ". רייכר מתקן: "דודו, זה בוקר עכשיו". אחר כך מסביר טופז שכולם ויתרו על משרות בכירות, ובאמת ובתמים - מעוניינים לתרום למדינה.
"בעוונותי הייתי גם דוגמנית, את זה לא שוכחים לי", אומרת אורלי לוי כשהיא מסיימת לספר על הרזומה שלה. כשמציג טופז את חוטבלי הוא מציין כי היא בעלת דעות ימיניות קיצוניות. חוטבלי כמו חוטבלי, לא נשארת חייבת: "בתפיסה שממנה דודו מגיע אין דבר כזה ימין, אלא מיד ימין קיצוני. אני מייצגת את עמדות הזרם המרכזי של הימין". כשהיא מסיימת להציג את עצמה, אומרת חוטבלי שהיא מתגוררת ברחובות. טופז לא מתאפק: "גרה ברחובות, ולבד, לא נשואה – ועל זה נדבר".
גם אורבך מצטרף לאווירה המבודחת: "אומרים שזה מקום ריאלי, השאלה אם זה מקום הומני", הוא אומר על המקום השלישי ברשימת הבית היהודי לכנסת בו הוא ממוקם.
טופז מציג שאלה זהה למועמדים: "אתם מתמנים עכשיו לראשות הממשלה, ובידיכם להחליט החלטה או שתיים שהן קרדינאליות. מה הן?". רייכר משיב בפשטות: "אני אלחם בכל מעודי שאלה שעמלו כל חייהם יזכו לכבוד ולתגמולים שהם ראויים לכם".
חוטבלי יורה ברצף: "הבעיה הכי חמורה במדינה היום היא מערכת החינוך.... היא סובלת משתי בעיות: בעיית הידע... אתם שייכים לדור שהוא עתיר ידע ושראה את השלבים החשובים של הקמת המדינה...", אבל, היא מוסיפה, "התרחקנו מאוד מערכי הציונות". היא ממשיכה לדבר על הצורך בצמצום הפערים, ולאורבך נגמרת הסבלנות: "ציפי, תשאירי משהו לאחרי הצהריים, אל תפתרי את כל הבעיות כבר עכשיו".
כשנדרש אורבך עצמו להשיב הוא אומר: "אם אני ראש ממשלה הדבר הראשון שאני עושה - אני מתפטר, כי אדם צריך לדעת את מגבלותיו.... וברצינות: יש את חוק המקומות הקדושים? אני רוצה לחוקק את חוק המקומות השקטים: בתי חולים, בתי אבות, מוסדות שיקום וטיפול, הם צריכים להיות מקודשים על ידי החברה. המשמעות היא ששם למשל לא יצלמו ולא יצפצפו בחוץ. אנשים ילכו על בהונות. צריך לכבד את האנשים שנמצאים במקומות האלה".
אבסדזה אמרה בתורה: "הייתי דואגת שהמדינה תהיה שקטה, נורמלית, יהודית ודמוקרטית. צריך ללכת בדרך פרגמטית....". רינגל הופמן: "המים שאנחנו שותים פה עכשיו הם מהברז, ואני מיד מרגישה את זה. חוץ ממים נקיים צריכה להיות התייחסות לנושאים ירוקים. הם נוגעים
לילדים שבסיכון וילדים שאינם בסיכון. לצעירים ולמבוגרים... הייתי מגדילה את התקציב של המשרד להגנת הסביבה".
לוי נשאלה על ידי אחת הדיירות איזה ניסיון היא מביאה מבית אביה, שר החוץ לשעבר דוד לוי. "ניסיון פוליטי אין לי. אבל ההיסטוריה שלי מהילדות והחשיפה שלי לאיך דברים באמת מתנהלים – הכינו אותי די טוב גם לקריירה הזו. עד היום אני לפעמים קמה בלילה ושואלת את עצמי: מה עשיתי לעצמי?... כי באמת אהבתי את התקשורת, והרווחתי גם לא רע...". קשישה אחרת סיפרה ללוי לאחר האירוע כי היא "מאוד מאוד אוהבת את אבא שלה".
באילו נושאים של גמלאים התעסקת כעיתונאי, נשאל רייכר. "במשך 25 שנה אני מקבל מדי שבוע כ-400 מכתבים. כל הדוורים התפטרו באזור שלי...", הוא משיב. "אני עוסק בדרך כלל רק באנשים החלשים".
