הביטחון או החברה? כך הצבענו
כשהקלפי נפתחת בשש אחרי המלחמה, מי סופר את החינוך, החברה והסביבה? מתי התייחסו הישראלים למצע הכלכלי - ומתי הכתיב הטרור את תוצאת הבחירות? כך בחר הציבור הישראלי את מנהיגיו ב-40 השנים האחרונות
על מה בעיקר אנחנו חושבים בקלפי: חוץ וביטחון - או פנים חברה? בסקרי דעת קהל מצהיר הציבור לא אחת, כי חינוך ילדינו וסוגיות הנוגעות לרווחה ואיכות הסביבה יעמדו הפעם בראש מעייניו. אבל שוב ושוב כובש סדר היום הביטחוני את עיקר תשומת הלב. גם הפעם, אחרי קמפיין שעסק בראשיתו במשבר הכלכלי הגלובלי, בהפרטת קרנות הפנסיה ובניקיון כפיו של המנהיג - באה מלחמה וטרפה את כל הקלפים.
יעל הדר ואנה קנפלמן, עוזרות מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בחנו את הדילמה הנצחית שבין חברה לביטחון לנוכח כמה התרחשויות מרכזיות בחברה ובפוליטיקה הישראלית. הן גילו כי בשנים 1969 (במהלך מלחמת ההתשה), 1973 (לאחר מלחמת יום הכיפורים), 1988 (פרוץ האינתיפאדה הראשונה), 1996 (חודשים אחדים לאחר גל התקפות הטרור) ו-2001 (פרוץ האינתיפאדה השנייה), הזכירו יותר מ 70% מהמרואיינים (יהודים בלבד) סוגיות של חוץ וביטחון כבעיה המרכזית שעל הממשלה לטפל בה. לעומת זאת, בשנים 1981, 1984 ו-1999 רק 30% מנשאלים או פחות הזכירו נושאים אלה, והרוב התמקדו בסוגיות הפנים. בשנים 1977, 1992, 2003 ו-2006 הפערים בין נושאי חוץ וביטחון לסוגיות פנים לא היו גדולים.
הבעיה המרכזית לטיפול הממשלה, 2006-1969 (מדגם מקרב יהודים בלבד)
בבחירות של 1969, 80% מהנשאלים הצביעו על נושאי חוץ וביטחון כבעיה החשובה ביותר שעל הממשלה לטפל בה. בתקופה זו הייתה מלחמת ההתשה בעיצומה וגבתה 260 הרוגים. מטרתה של מצרים הייתה להפעיל לחץ על ישראל כדי שתיסוג מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, ואף שהמלחמה נערכה הרחק מהעורף הישראלי, קורבנותיה השפיעו על המורל הציבורי בישראל. מנגד, באותה שנה היה מצבה הכלכלי של ישראל טוב, עם אבטלה נמוכה יחסית (כ-4.5%).
בשנת 1973 טענו 88% - השיעור הגבוה ביותר בשנים שנבחנו - שהבעיות החשובות שעל הממשלה לטפל בהן קשורות לנושאי חוץ וביטחון. ניתן להסביר נתונים אלה בכך שהסקר נערך בדצמבר 1973, כאשר תשומת הלב הציבורית הייתה נתונה רובה למלחמת יום הכיפורים, לתוצאותיה ולהשלכותיה. אותה מלחמה פגעה באמון הציבור במערכת המדינית והצבאית ועל הדרך, שינתה את הלך הרוח הציבורי והסבה את תשומת הלב מנושאי הפנים והחברה, שניצניהם הראשונים הופיעו במחאתם של "הפנתרים השחורים", ודחקה אותם לשוליים.
1977 הייתה הפעם הראשונה בה שיעור גבוה יותר של משיבים טענו שעל הממשלה לטפל קודם כל בנושאי חברה ופנים (60%). הפערים החברתיים זכו אז לתשומת לב רבה, כאשר מנהיג הליכוד מנחם בגין העלה אותם על ראש שמחתו. עוד עלו במערכת הבחירות נושאים הקשורים לטוהר המידות - חשבון הדולרים של לאה רבין, אשת ראש הממשלה, ופרשת שר השיכון שהתאבד. עלייתה של מפלגת ד"ש, שעסקה בעיקר בנושאים מסוג זה, תרמה גם היא להתגברות הנטייה לראות בהם את הבעיה החשובה שעל הממשלה לטפל בה.
לקראת בחירות 1981 חלה עלייה חדה בשיעור המשיבים, שראו בנושאי הפנים את הבעיה החשובה שעל הממשלה לטפל בה (80%). הבחירות הללו התקיימו לאחר חתימת הסכם השלום
הקמפיין האבוד
ומה עם הזקנה במסדרון?
רועי מנדל
גדעון רייכר, מספר 2 במפלגת הגמלאים, חושש כי הדי המלחמה מאפילים על קולות לא-ביטחוניים. במפלגת הצעירים "צבר", אומרים: "המבצע בעזה דפק את הכל"
בבחירות 1984, רוב המשיבים אמנם סברו כי על הממשלה לטפל קודם כל בבעיות פנים (71%), אבל נושאי החוץ והביטחון זכו לחשיבות מחודשת, בעיקר על רקע מלחמת לבנון הראשונה והשפעותיה. באותה תקופה הייתה הכלכלה הישראלית נתונה במשבר חמור מאוד, עם היפר-אינפלציה בשיעורים של מאות אחוזים בשנה, חוב חיצוני של יותר מ 200% מהתמ"ג וקריסת מניות בנקים.
במערכת הבחירות של 1988 שוב התהפכה המגמה, ונושאי החוץ והביטחון זכו לחשיבות רבה בדעת הקהל (75%). בתקופה זו שכך המשבר הכלכלי, שיעור האינפלציה חזר לרמה נורמלית, והאינתיפאדה הראשונה פרצה. אל האינתיפאדה הגיעה מדינת ישראל כשהיא איננה מוכנה, ועל התנהלותה ספגה ביקורת הן במישור הבינלאומי והן במישור הפנימי. היעדרה של מדיניות מגובשת השתקפה הן בשיטות שננקטו לדיכוי המהומות, והן במישור התקשורתי הפנימי והבינלאומי. נראה היה כי איש אינו יודע כיצד להתמודד עם הבעיה הפלסטינית הסבוכה ועם המצב הרגיש בשטחי יהודה ושומרון. בתחום הכלכלי היה המצב תקין, אם כי לא מזהיר.
לקראת הבחירות של 1992 החלה האינתיפאדה לדעוך. נושאי החוץ והביטחון עדיין עמדו במוקד העניין הציבורי, ואולם נושאי הפנים זכו לעלייה מסוימת בתשומת הלב (42%). בשנה זו הגיעו אחוזי האבטלה לרמה חריגה (כ-12%), ומערכת הבחירות התנהלה בצלה של מלחמת המפרץ הראשונה וועידת מדריד. ואולם, אף שכבר ב 1990 החלה האינתיפאדה לדעוך, חלה ירידה בתחושת הביטחון האישי בעקבות מעבר הפלסטינים מהפגנות עממיות נרחבות לפיגועי טרור. בתקופה זו החלו הנושאים הפנימיים לעלות למרכז הדיון הציבורי, עם התחזקות הסיעות הדתיות בממשלת שמיר - וגל של מחאות והצעות חוק נגדיות בנושאי דת ומדינה. גם הנושא הכלכלי עלה בעוצמה רבה, בעיצומו של גל העלייה הגדול מברית-המועצות, כאשר רבים מהעולים היו בעלי עיסוקים אקדמאיים אך לא יכלו להשתלב בהם בתקופה הראשונה לעלייתם. האבטלה גדלה והגיעה לשיעור שיא של יותר מ 12%.
בבחירות של שנת 1996 חלה עלייה חדה בחשיבות שייחס הציבור לסוגיות חוץ וביטחון (74%). ברקע עמדו: רצח רבין; הסכמי אוסלו השנויים במחלוקת; גל פיגועי הטרור, אשר שינו את האווירה הציבורית מן הקצה אל הקצה; ומבצע "ענבי זעם" בדרום לבנון, שהסתבך ונעצר עם הפגיעה בכפר קנא ויצר ניכור בין ערביי ישראל ובין ראש הממשלה שמעון פרס. נושאי הכלכלה לא זכו לתשומת לב רבה.
בבחירות 1999 חלה ירידה מסוימת בחשיבותם של נושאי החוץ והביטחון, ורק 60% מהנשאלים סברו שזו הבעיה המרכזית והבוערת מכולן לטיפול. נתניהו זכה לביקורת רבה על אמירתו ש"בשמאל שכחו מה זה להיות יהודים", והשחקנית תיקי דיין כינתה את תומכיו "אספסוף מהשוק". גם פרשת דרעי, שהורשע ונשלח לכלא, העמיקה את השסע העדתי. מנגד, ניתן במערכת בחירות זו משקל גדול גם לנושאי חוץ, ובעיקר לחלוקת ירושלים, המשך תהליך השלום וההתמודדות עם מעשי הטרור.
לקראת בחירות 2001, התחזקה שוב החשיבות לחוץ וביטחון (79%). ברקע עמדו השיחות מרחיקות הלכת, שקיים אהוד ברק עם סוריה והפלסטינים, והאינתיפאדה השנייה שפרצה מיד לאחר הביקור שערך אריאל שרון בהר הבית. בבחירות מיוחדות אלו - לראשות הממשלה בלבד - הייתה הריבונות באתרי הקודש בירושלים סוגיה מרכזית.
בבחירות 2003 נראתה ירידה מסוימת בשיעור הנשאלים, שסברו כי בעיות החוץ והביטחון הן הקריטיות ביותר (53%) - זאת למרות שהן נערכו בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, עם פיגועי טרור והיקף נפגעים חסרי תקדים. נתון מפתיע זה ניתן להסביר בכך שהאלימות המתמשכת השפיעה באופן הרסני על הכלכלה, והשפל הכלכלי השפיע על רבים מהאזרחים באופן ישיר. בנוסף, שערוריות שחיתות שבהן היו מעורבים מפלגת הליכוד ושרון עצמו השתלטו על סדר היום הציבורי. כך, על אף האלימות ומתקפות הטרור עתירות הקורבנות - לא היו סוגיות הביטחון, הטרור, השטחים, ההתנחלויות, הפלסטינים וירושלים דומיננטיות בסיקור התקשורתי. זה התמקד דווקא בסוגיות הכלכליות-חברתיות ובשחיתות.
בבחירות לכנסת ה-17, במארס 2006, סברו 67% מהנשאלים שנושאי פנים וחברה הן הבעיה המרכזית שעל הממשלה לטפל בה, אף שהבחירות עמדו בצל המאורע הדרמטי של ההתנתקות. את הלך הרוח בציבור ניתן להסביר ברגיעה היחסית במצב הביטחוני, בסיומה של האינתיפאדה השנייה ובעובדה שהנסיגה מעזה עברה ללא אירועים ביטחוניים דרמטיים. ההתנתקות זכתה לתמיכה ציבורית, ובניגוד לחששות לא הובילה לידי התנגדות אלימה מצד המתנחלים. וכך, אף שהמשך האלימות שיצאה משטחי עזה וניצחונו של חמאס בבחירות המשיכו לעניין את הציבור הישראלי, לא הוצג סדר היום הביטחוני בחזית מערכת הבחירות. בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה העלתה לדיון את סדר היום החברתי. התקשורת והקמפיינים של המפלגות התמקדו בבעיות חברתיות - בעוני, בחינוך, בבריאות וברווחה.
בנוגע לבחירות 2009, חותמות החוקרות יעל הדר ואנה קנפלמן, ימים יגידו. התקופה שקדמה לבחירות אופיינה בעיסוק רב בהאשמות בשחיתות של בכירים בקדימה - עיסוק שהגיע לשיאו בהתפטרותו של ראש הממשלה אולמרט. מערכת הבחירות נפתחה בעיסוק אינטנסיבי בנושאי כלכלה, בשל המשבר הגלובלי. ואולם מבצע "עופרת יצוקה" טרף את כל הקלפים. בשל עוצמתו של המשבר הביטחוני מצד אחד והכלכלי מן הצד האחר - מסכמות הדר וקנפלמן - קשה לדעת מה יהיו עמדותיו של הציבור ביחס לסוגיות המרכזיות, שעל הממשלה לטפל בהן לאחר הבחירות.
פרשת דרעי, 1999: בחירות עם שסע עדתי
צילום: גלי תיבון
בגין, מהפך 1977: קודם כל החברה
צילום: לע"מ
1984, אחרי סברה ושתילה: האינפלציה השפיעה יותר
צילום: מיקי שביץ', לע"מ
מומלצים
