שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חפש את האישה
    הסתכלתי סביבי בכנס פוע"ה שדן ברפואת נשים. מסביב היו מאות נשים בעלות שביס, ששתו בצמא את דברי המרצים. ראיתי עולם של היררכיה, של תפקידים ברורים, הם הפוסקים ואנחנו השואלות. אז הבנתי שעברנו, כנשים, מרחק רב בחברה הדתית, אך יש עוד הרבה מה לעשות...

    תארו לעצמכם כנס הדן בפוריות של נשים, אבל אף אישה לא נוכחת בפאנל המרצים. כנס הדן ברפואת נשים, אבל כל הנשים הרבות הנוכחות בו יושבות מאחורי פרגוד. כנס כזה יכול להתקיים? מסתבר שכן. שבוע שעבר מכון פוע"ה קיים כנס שכזה. מבלי לשים לב שכנס כזה, על אף כל הכוונות הטובות שיש בו, היה חסר בו משהו חשוב: הקול הנשי .

     

    לא ברור כיצד כנס שהוקדש כולו לרפואת נשים. כנס מקיף שסקר בצורה מקצועית נושאים רבים ומטרידים כמו טיפולי פוריות, תמותת פגים, בדיקות לפני לידה ועוד. ויתר על נוכחות של נשים מהתחום. היו שם רבנים בעלי שם ורופאים חשובים. אולם למרות הנוכחות המרשימה הרגשתי איך הכנס הזה, הפך אותנו הנשים מסובייקט לאובייקט. ההרגשה הזו הזכירה לי את התחושה אחרי בדיקה אצל רופא נשים. כשהוא מכניס ידיים ורואה לך הכל ,ואז הוא מסב את ראשו למחשב ושוכח לזכות אותך ולו במבט מסביר אחד... גם בכנס המפואר שהרים מכון פוע"ה לא נמצאה על הבמה ולו אישה אחת לרפואה. שיכולה להישיר אלינו מבט.

     

    אל תטעו. בקהל היו נשים למכביר, מאחורי מחיצה. היעדרותן הייתה רק מן הבמה. הצצה חטופה לתוכניה מציגה כשלושים מרצים: רבנים, רופאים ואנשי שם, האם לא נמצאה ולו מומחית אחת בתחום זה? .

     

    מצוקתי לא ארכה זמן רב, כי עד מהרה הגיע הנחמה בדברי הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לשעבר. הרב לאו גילה לנו שנשים שוות לגברים ואפילו יותר, נשים שוות לגברים. נקודה. עכשיו נרגעתי. חבל שהרב לאו לא הבחין כי למרות השוויון על הבמה לצידו, לא נמצא ולו מקום פנוי אחד לאישה. כנס מסוג זה - הדן בפוריות של נשים, ברגשותיהן, אך מדיר נשים כשותפות מלאות, נושא אמירה פטריארכאלית שאינה משתמעת לשתי פנים.

     

    חשבתי על החוויה של המין השני שהשתתף בכנס מהצד השני של המחיצה. איני רוצה לחשוב מה היה קורה לגברים אילו הם היו שומעים מעט מן הדברים הללו מפי אישה. מאידך אנו, שנאלצנו לשמוע גברים המחטטים באיברינו הפנימיים, אנו אמורות לספוג זאת שהרי אנו מורגלות בכך.

     

    נקודה טובה

    ויחד עם זה הכנס הזה היה חשוב מאין כמותו, למדתי כי אם חיים על-פי ההלכה ומאמינים בהלכה כתורת חיים יש להתמודד עם כל החידושים הרפואיים והטכנולוגיים שעולם הרפואה המודרני יכול להציע לנו. צריך וניתן להתמודד הלכתית והדרך גם תימצא בנושאים כמו הפריה מלאכותית, או תכנון משפחה. הרב בקשי-דורון למשל נתן פסיקה חדשנית שמשמעותה שניתן להפסיק ולטפל בפגים שנולדו בשבועות מוקדמים מאוד כאשר יודעים בוודאות שיחיו מעט או שיחיו עם מומים קשים. אכן דוגמא להתמודדות הלכתית ראויה עם סוגיות קשות, התמודדות מסוג זה רק מחזקת את האפשרות לחיות חיי הלכה בעולם מודרני הרואה אידיאל באושר ובאיכות החיים.

     

    תהיתי מדוע עבודה חשובה זו אינה נעשית באופן דומה גם בתחום החברתי? מדוע נושא מעמדה של האישה בעולם המודרני אינו נושא הראוי להתמודדות דומה? מדוע למשל זכותה של האישה לשוויון בפני מערכת המשפט אינו נושא מאתגר מספיק הראוי להתמודד עימו בדרך דומה להתמודדות הלכתית עם חידושים רפואיים כמו טיפולים הורמונאליים למטרות פוריות? מדוע נוכחות של אישה בכנס מסוג זה בעולם מודרני הוא נושא שלא היה מן הראוי לתת עליו את הדעת?

     

    ואז נזכרתי כי הרב בקשי דורון שפסק בכנס באופן חדשני ואמיץ ביותר בנושא תמותת פגים הוא אותו רב שהתבטא לפני מספר שנים באופן אמיץ בנושא אחר לחלוטין, בזכות נישואין אזרחיים במדינת ישראל וזכה על כך לרדיפות וחרמות, מה שקטע את הדיון באיבו, ו

    אם חפץ שקט הוא, אין ספק שלא יחזור על כך לעולם.

     

    הסתכלתי סביבי, מסביב היו מאות נשים בעלות שביסים על ראשן, ששתו בצמא את דברי המרצים, נעמדו ביראת כבוד כשעלה לדבר רב חשוב, ועיניהן ברקו כשרופא זה או אחר סיפר איך הציל ילדים עוד בהיותם עוברים ברחם אימם. ראיתי עולם של היררכיה, עולם של כבוד. של תפקידים ברורים, הם המלמדים ואנו הלומדות, הם הפוסקים ואנחנו השואלות, הם יחליטו עבורנו אם נפסיק הריון, אם נעשה טיפולי פוריות, אם ניקח אמצעי מניעה ואם נסבול מעקרות הלכתית. פתאום הבנתי היטב מדוע אנו, נשים אורתודוקסיות פמיניסטיות, מאיימות לא רק על הגברים אלא ובעיקר על הנשים.

     

    בכנס פגשתי כמה חברות מהכיתה שלי באולפנא שאלתי אותן אם גם להן מפריע שלא היו נשים על הבמה, והן לא הבינו במה המדובר. "הרי מחצית מהאולם היו גברים, השתגעת שאישה תופיע בענייני הלכה בפני גברים, במיוחד בנושאים הללו?"

     

    חשבתי לעצמי איזה מרחק עשינו כנשים בחברה הדתית, אך כמה עוד נותר לנו לעשות, ועלינו המלאכה לגמור.

     

    עו"ד בתיה כהנא-דרור חברת ארגון "קולך" ו"מבוי סתום" 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חפש את האישה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חיים צח
    בתיה כהנא דרור
    צילום: חיים צח
    כנס פוע"ה. ארכיון
    צילום: קובי נחשוני
    ותן חלקנו
    מומלצים