מדרש תמונה
סטודנטים במכון שכטר בירושלים הפכו מדרשים חז"ליים ליצירות אמנות. "רציתי שלימוד התורה לא יהיה רק אינטלקטואלי, אלא שיכלול גם פן חוויתי", אומרת המרצה

זוכרים שבכיתה א' המורה ערכה בכיתה "מדרש תמונה", והתלמידים סיפרו מה רואים בצילום? במכון שכטר למדעי היהדות בירושלים יצרו סוג אחר של "מדרש תמונה", כמעט במובן המילולי של המילים. סטודנטים במסלול האמנויות של המכון עמלו על יצירות אמנות, שנעשו על-פי מדרשי חז"ל והפרשנות שהם העניקו להם.

 

היצירות של הסטודנטים מוצגות בתערוכה שנפתחה אתמול (יום ג') במכון שכטר, תחת הכותרת "מדרש במו ידך". 12 סטודנטים מציגים בתערוכה, שהועלתה תחת הדרכתה של המרצה בחוג לאמנויות, ד"ר ג'ו מילגרום.

 

הסטודנטית רוני גור הציגה כמה יצירות, ובהן אחת המורכבת מרימון צבוע שחור ויד קטנה מפלסטיק שיוצאת מתוכו. בדברי ההסבר ליצירה, היא כתבה כי היצירה נעשתה בהשראת מדרש ממסכת נידה שבו מתואר הוולד, והאופן שבו משתנה כל עולמו: "נפתח הסתום (מערכת הנשימה) ונסתם הפתוח (מערכת הדם), שאלמלא כן אינו יכול חיות אפילו שעה אחת".

 

"תהליך הלידה הוא תהליך כואב פיזית ונפשית, וכולל בתוכו ניגודים שונים כגון: פרידה ומפגש, סוף והתחלה, עצב ושמחה, אור וחושך, פתיחה וסגירה", מסבירה גור. "הרימון הוא פרי המסמל פריון. הוא מזכיר בצורתו ובצבעו רחם של אישה. בעבודה זו הוא צבוע בשחור כיוון שבתהליך הלידה הוא מסיים את תפקידו. היד הלבנה הקטנה מסמלת את התינוק שהוא ספק חי ספק מת. לא ברור האם הוא רוצה לצאת החוצה או לא. פתח הרימון דומה לחבל הטבור שסימל את הקשר בין העובר לאם שכעת צריך להיחתך".

 

רימון יד של רוני גור ׁ(צילום: יפית גלפז)

 

ביצירה אחרת של גור, הנקראת "אבאמא", היא מצולמת כשידיה למעלה ורגליה פשוקות מעט - כך שגופה יוצר את האותר אל"ף. מימין לה נכתב "אב" ומשמאל "מא" - כך שנוצרת המילה אבאמא. היא מסבירה כי היצירה מתייחסת למדרש ממסכת קידושין, שבו נאמר: "שלושה שותפים לאדם: הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו". כלומר, ההורים שותפים ביצירת הגוף החומרי והקב"ה מעניק לתוכו את הרוח והנשמה.

 

ליד היצירה נכתב: "גוף האדם דומה לאות אלף, בייחוד כאשר האדם מתפלל אל אלוקיו. שתי רגליו נטועות בקרקע ושתי ידיו פרושות למעלה אל השמים. באמצעות התפילה מחבר האדם בין החומר ובין הרוח. והיצירה בין שלושתם".

 

ללמוד תורה עם רגש

בתערוכה גם מוצגת יצירתה של תמר קדרי, המורכבת ממזוזה המעוצבת כפנקס ומנוצה לכתיבה. היצירה נקראת "וכתבתם על מזוזות ביתך" ובדרבי ההסבר כותבת קדרי: "מפתן הבית הוא קישור בין פנים וחוץ, ובין מעלה ומטה. המזוזה מסמלת את הקשר בין העולמות, הבא לידי ביטוי בכתיבה על המפתן. הכתב שעל המזוזה מבטא את המעשה האנושי: הכתיבה באותיות שחורות מגדירה מחדש את הקלף: הרקע הלבן המייצג מציאות רוחנית". בפנקס רשומות הודעות המסמלותמצבים משפחתיים, אך יכולים להתאים גם לתיאור התחושות שבין האדם לבין האל.

 

יצירות נוספות המוצגות בתערוכה מעלות רבים רעיונות נוספים. אחת היצירות מתארת את גירוש בני האדם מגן עדן אל העולם

המודרני, אחרת עוסקת בבריאת העולם והאור, ועוד כהנה וכהנה.

 

המרצה, ד"ר מילגרום, אומרת כי היא מאמינה שאמנות לא צריכה להיות יפה, אלא בעיקר משמעותית ובעלת אמירה. היא מספרת כי הרעיון ליצור אמנות על-פי מדרשים עלה בראשה כשקיבלה את תואר הדוקטור, ובליבה גמלה החלטה שתלמידיה ילמדו בדרך אחרת מזו שהיא זכתה לה.

 

"רציתי שלימוד התורה לא יהיה רק אינטלקטואלי, מן הצוואר ולמעלה, אלא יהיה בו גם פן חוויתי, רגשי", היא אומרת בשיחה עם ynet. "המדרשים מעניקים עומק נוסף ללימוד התנ"ך, ומאפשרים לכל לומד להתחבר לטקטסים מנקודת הזמן שלו. כשמעבירים את זה לאמנות זה נוגע בכל אחד ואחד".

 

לפנייה לכתב/ת
קישורים ממומנים
 תגובה חדשה
הצג:
כל התגובות לכתבה מדרש תמונה
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
תערוכה
ויהי אור של דוד פנסו
צילום: יפית גלפז
אנו גוף אחדשל יעל בן שושן
צילום: יפית גלפז
ynet ספיישל
ביטוח