יפואי שמשפחתו נפגעה בעזה: לא מתבייש בכאב

כמעט שבוע חלף מאז סיום המבצע בעזה, ובישראל וגם ברצועה מתחילים התושבים לחזור לחיים. אבל דווקא אצל תושבי יפו, המרוחקת מהחזית, עדיין מהדהדים היטב הזכרונות. סיור ברחובות חושף את הקונפליקט בו חיים תושביה הערבים: מצד אחד חוששים ממחאה כנגד המלחמה, שמא יתפסו כמזדהים עם האויב - ומן הצד השני כאב על אובדן של קרובי משפחה בעזה.

"מי שלא חווה אובדן ומוות לא יבין אותנו", הסביר בשיחה עם ynet זכי אבו עיסא, בעל בית קפה על חופה של יפו. "אני גיליתי בטלוויזיה שבני משפחה שלי נהרגו, אשתי קיבלה גם היא הודעה שבני הדודים שלה נהרגו. מה נעשה? אנחנו לא אנשים קיצוניים שלוקחים חוק לידיים ומנסים לפגוע במישהו אחר. זו לא הדרך שלנו, אבל אנחנו לא מתביישים להגיד שאנחנו כואבים".

יפו מתגייסת למען עזה (יהונתן צור עריכה: אילה רייפן)

מי שמסמל מבחינת ערביי יפו יותר מכל את הכאב היא משפחת אס'מוני. במהלך המלחמה נהרגו, לטענת המשפחה, 31 מבני משפחתם המתגוררים בעזה. ארבעה אחרים עדיין נעדרים.

חסן אס'מוני מציג רשימה ארוכה עם שמות קרוביו המתים שהצליח להוציא מהאינטרנט. "אני לא יודע מה להגיד לילדים שלי ששואלים אותי שאלות קשות", סיפר ל-ynet. "במהלך כל המלחמה לא יכולנו ליצור איתם קשר.

התפללנו שלא יקרה להם כלום, אבל אז ראינו בטלוויזיה וקראנו בתקשורת שקרה להם האסון הגדול הזה. קשה לנו להתמודד עם הכאב הזה. מצד אחד אנחנו אזרחים ישראלים, אבל מצד שני אלה בני המשפחה שלנו", הסביר.

במהלך ימי הלחימה היו כאלה שניסו "לשחרר לחץ" על ידי קיום הפגנות והקמת סוכות אבלים שפורקו לאחר זמן קצר. אחד ממארגני המחאה, עומר סיקסיק, הוא חבר מועצה עיריית תל אביב שלטענתו אף נחקר על ידי השב"כ בנושא.

"הרגשתי את השטח בוער. ראיתי שאנשים רצו להביע את המחאה שלהם. זה המינימום שהם יכולים לעשות. זה לגיטימי וזה במסגרת החוק. אבל להזמין אותי לתחנת המשטרה, שאני נבחר ציבור, ולהגיד שאני מסית ולאיים עלי - זה כבר נקרא לסתום פיות", טען.

"זה שכואב לנו זו לא סיבה לתקוף אותנו"

המחאה השקטה של ערביי יפו הגיעה גם למוסדות החינוך, שם התקיימו טקסים ואירועים לשם הפגנת הזדהות עם האוכלוסיה האזרחית ברצועה. תיכון עירוני י"ב היה זה שמשך את מרבית תשומת הלב כאשר הקים סוכת אבלים ליום אחד, בה הוקראו פסוקים מהקוראן והודלקו נרות נשמה עם הכיתוב "התינוקות של עזה". הפעילות הסתיימה ביום חמישי האחרון, במסע תרומות שגייסו התלמידים למען הפצועים בעזה.

מנהל בית הספר, עבד אלחלים-סאטל, הדגיש כי מדובר בפעולות לגיטימיות. "הילדים שאלו שאלות קשות, והיה צורך לתת להם ביטוי. התלבטנו במשך

מספר ימים והחלטנו לקיים דיון משותף עם מועצת התלמידים שתחליט איזה אירועים לעשות. צריך לזכור שלהרבה תלמידים יש משפחות בעזה וברור שהם דואגים להם", הסביר.

"זה שכואב לנו וזה שאנחנו מביעים את ההזדהות שלנו, לא אמור לשמש סיבה לתקוף אותנו על נאמנותו כאזרחי המדינה. אני גאה ומעריך את העירייה ומשרד החינוך שנתנו לנו גיבוי מלא לקיים את האירועים הללו, מתוך הבנה למצוקה שבו נמצאים התלמידים".