שינוי תודעתי בעקבות המלחמה

ניסיון אחרון זה, מבחינת הפלסטינים, הוא המאכזב והכואב מכולם. אחרי מלחמת לבנון ב-2006 הרושם בציבור הערבי כולו היה שהניצחון קרוב. בני שיחנו הערבים הדגישו בפנינו לא פעם כי המלחמה ההיא שינתה את פני המזרח התיכון והוכיחה שישראל נחלשת ונמצאת בנסיגה. על רקע זה בנו רבים מהפלסטינים ציפיות למלחמת גרילה נוספת באותו סגנון, שבה יוסבו אבידות כבדות מאד לישראל וייאלצו אותה לקבל את החמאס ואת אידיאולוגיית ההתנגדות המתמדת שלו כעובדה מוגמרת.

הרבה מאמץ פלסטיני הושקע בסיבוב הזה, הרבה תקווה גם בקרב אלה שאינם מאוהדי החמאס, שסוף סוף יוכלו להראות לישראל את כוחם, לשבור את גב צבאה ולהשיג הישגים שיעמידו אותם בעמדת שוויון. תקווה זו היא שהניעה את החמאס להמשיך לשגר רקטות ולחתור למגע עם צה"ל. אולם התחזית לא התגשמה וגם בסיבוב הנוכחי נחלו הפלסטינים תבוסה.

המלחמה נושאת בחובה אכזבה נוספת. לרבים בציבור הפלסטיני מכאיבה במיוחד העובדה שעזה נלחמה לבדה, כמעט ללא עזרה מתושבי הגדה או מהמחנות בלבנון. במבט לאורך 50 השנים האחרונות אפשר לראות בבירור את ההיעלמות ההדרגתית, תחילה של החזית הערבית המאוחדת, ואחר כך של החזית הפלסטינית המאוחדת מול ישראל. ממאמץ כלל ערבי ב-1948 למאבק כושל של קבוצה פלסטינית אחת.

מנקודת המבט הערבית-פלסטינית התמונה שחורה משחור, ולאורך זמן, למרות הכאב והשנאה ולמרות הניסיונות להונאה עצמית, יהיה קשה לחמוק מהמסקנה שדרך ההתנגדות האלימה מיצתה את עצמה. זה לא אומר בהכרח שמנהיגי החמאס או הג'האד ישנו את תפיסתם, אלא שהדרך שהם מציעים תזכה לתמיכה עממית פחותה בהרבה, ובטווח הארוך יותר יעלו שוב כוחות הדוגלים בדיאלוג כדרך לפיתרון.

גם הצד הישראלי, על אף ניצחונו, ייאלץ להסיק מסקנות מרחיקות לכת. גם לקיצוניים בינינו הבהירה המלחמה הזאת שהערבים לא יסתלקו מעצמם וגם לא יסולקו בעת מלחמה, ושגם אחרי מאבק כה דרמטי וטראומטי הם עודם כאן ועודם עומדים על צדקתם ועל זכויותיהם ההיסטוריות.

בו בזמן מתברר לנו גם שלא נוכל לנער מעלינו את השטחים בנסיגה חד-צדדית בלי לפתור את הבעיה פתרון כולל. מצרים וירדן הבהירו היטב שלא יסכימו לקבל על עצמן אחריות לשטח, ולפיכך גם אם נצא מן הגדה והרצועה, הבעיה תיוותר בידינו. אחרי המלחמה שני הצדדים לא יוכלו יותר להתעלם מהכורח למצוא פיתרון פוליטי לבעיה.

פרופ' דרור זאבי, המחלקה למזרח התיכון, אוניברסיטת בן-גוריון