בעקבות המשבר הכלכלי: ניצולי שואה אוגרים מזון
ערב יום השואה הבינלאומי, כ-230 אלף ניצולי שואה חיים בישראל, 60 אלף מהם נזקקים. על המאבק היום-יומי לחיות בכבוד, התווסף כעת המשבר הכלכלי שפגע בעמותות הסיוע והחמיר את מצבם
ערב יום השואה הבינלאומי חיים בישראל כ-230 אלף ניצולי שואה. על-פי נתוני הקרן לרווחת ניצולי שואה, כ-60 אלף מהניצולים מוגדרים נזקקים. מ"מ מנכ"ל הקרן, עו"ס גיא עפארי, סיפר בשיחה עם ynet כי עובדים סוציאלים של הקרן שיוצאים לשטח פוגשים בתופעה חדשה - ניצולי שואה ששומעים בחדשות על המשבר הכלכלי ואוגרים מזון בבתיהם בשל חרדות קיומיות.
"המשבר הכלכלי פגע קשות גם בניצולי שואה, שגם ככה כל יום עבורם הוא מאבק", אומר עפארי, "רבים מהם מסתמכים על סיוע של עמותות, שחלקן קרסו. גם הפיטורים במשק מקטינים את יכולתם רבים לסייע לבני משפחותיהם, והדבר מחדיר חוסר יציבות לחייהם. המחשבות שעוברות להם בראש - בעיקר נוכח ניסיונם - הן שירידה בכמות המזון משמעותה מוות. גם הטילים והאזעקות במלחמה הזכירו להם את התקופות הנוראות ביותר".
פרחה ויזל, ניצולת שואה בת 82 מאשקלון, סיפרה בשיחה עם ynet כי האזעקות העלו זיכרונות קשים מעברה: "זה הזכיר לי את המלחמה שעברתי, ובמשך כל התקופה הזו חשתי חסרת אונים. אני חולה מאוד ולא יכולתי לרוץ למקלט.
"אני חיה בשכירות, וזה המון כסף עבורי. אין לי אפילו טלוויזיה. אני לא יכולה להרשות לעצמי את כל התרופות שאני זקוקה להם, אבל אני מבינה שלמדינה יש הרבה צרכים אחרים חוץ מלעזור לי, אז מסתפקים במה שיש. אני מרגישה שמנסים לעזור, אבל לא תמיד בזמן, אז אני פשוט יושבת בבית ומחכה, הרי לא נשאר לי עוד הרבה זמן".
גם אוטו גולדמן, בן 76 מבאר שבע, מוטרד ממצבו הבריאותי והכלכלי, ומכך שאין באפשרותו לסייע לילדיו כפי שהיה רוצה. "יש לי אחות שעד היום גרה בהונגריה ולא רוצה לבוא לארץ", הוא מעיד. "יש לה שם רפואה חינם והיא גם מקבלת תרופות חינם. מדינת ישראל קמה בזכות הכסף של הניצולים ולי אין עכשיו מספיק כסף אפילו לכל התרופות שאני צריך. אני לא זוכר מתי קניתי תחתונים וחולצה".
זקוקים ליותר ממים ולחם
מנכ"ל מרכז הארגונים (ארגון הגג שתחתיו יותר מ-60 ארגוני ניצולי שואה - י.ב), ירון שמיר, הסביר בשיחה עם ynet כי הארגונים שמעניקים סיוע בתחום הסיעוד והצרכים הנפשיים עוד מצליחים לשרוד משום שהם נתמכים על-ידי הממשלה, עשרות ארגונים אחרים - כמו התאחדויות יוצאי עדות או גטאות, נסגרו או נמצאים על סף סגירה.
"חשוב מאוד לשמור על כבודם של ניצולי שואה, וזה לא רק מים ולחם שהם צריכים. לניצולי שואה יש צרכים מינימלים - להפגש
במועדונים, לשוחח, להנציח את מה שעברו ולהעביר לדורות הבאים, ועל זה אנחנו נלחמים".
לטענת שמיר, הארגונים שבקשיים נקלעו למעגל קסמים ממנו הם אינם מצליחים לצאת. לדבריו, בשל התקציב דל ארגונים אלה לא הצליחו לעמוד בתשלומים השוטפים כגון ארנונה או טפסים כאלה ואחרים, ועכשיו המדינה לא מוכנה לתמוך בהם מאחר שאין להם אישורים.
וגם מזווית נוספת הישועה עדיין לא הגיעה: משרדי הממשלה היו אמורים לצאת בקמפיין גדול, שיסביר לניצולי שואה בישראל שעליהם לפנות למוקד בכדי לבדוק האם כל זכויותיהם מומשו. אלא שהמשרדים לא קיבלו אישור משפטי לכך בשל הבחירות, והקמפיין מחכה עד שישראל תבחר ממשלה חדשה. ובינתיים, בכל יום מתים כ-30 ניצולים.
לפנייה לכתב/ת 
