ילד שהגיע משום-מקום
אף אחד לא יודע איפה היה אבי בן ה-5 לפני שמצאו את אמו מחוסרת הכרה מרוב אלכוהול, על מדרגות לשכת הרווחה. הוא נמצא מלוכלך, מוזנח וחסר-כל. כבר 7 חודשים שהוא שוהה בקלט חירום ומחכה שימצאו לו מקום אמיתי משלו בעולם
אמו של אבי (שם בדוי) בן ה-5 נמצאה לפני שבעה חודשים מחוסרת הכרה על מדרגות לשכת הרווחה בעיר מגוריה בדרום הארץ. היא הייתה שתויה. לאחר שהתברר כי אביו במעצר, נלקח אבי למשפחת קלט חירום, בה הוא שוהה כבר 7 חודשים. אבי מחכה לביקור של הוריו, אך איש לא מגיע. כעת מחפשים לו משפחה אומנת.
"אין לנו כמעט רקע על המשפחה", מספרת טלי נבוא, מנחת קלט חירום במכון סאמיט. "אנחנו יודעים שהאב היה במעצר והשתחרר ושהאם אלכוהוליסטית. ההורים לא יצרו קשר עם הלשכה בעבר והם לא בקשר גם כיום".
עוד בפרויקט: הילדים של כולנו
- רוצים לעזור לאבי ולילדים אחרים? חתמו כאן על הטופס המקוון.
- יש לכם שאלות? היכנסו לפורום "הילדים של כולנו "
- המטרה: משפחה ובית לכל ילד בסיכון
- וידאו: ציון כהן חוזר "אל עצמו"
- כמה אנשים צריך כדי להחליף אמא אחת?
- וידאו: צופית גרנט מבקרת במשפחת קלט
- ליהיא לפיד: "הבית שלהם הוא מקום שממנו בורחים"
- העיניים שלו אמרו: "תיקחי אותי"
- יכול להיות שמישהו בעולם באמת דואג לי?
- 9,000 ילדים בארץ מחכים לבית
- התינוקת שננטשה בחדר האשפה מחפשת בית
לא מספר הרבה
אבי הגיע לקלט חסר כל ומוזנח מאוד. "בגדיו היו מלוכלכים והוא הריח לא טוב", מספרת נבוא. "לא ברור איפה בדיוק המשפחה גרה. היות וההורים לא בקשר עם הלשכה, אנחנו לא יודעים מה היה בעבר וזה יוצר קושי בטיפול. אבי לא דיבר עברית כשהגיע והיה מאוד סגור. לאט לאט הוא התחיל להשתחרר וללמוד את השפה. הוא סיפר לאם הקלט שאמו נפלה ליד הרווחה ותיאר איך היא שותה. הוא לא ילד שמספר הרבה. הוא לא רוצה לדבר על העבר. הוא יכול להתייחס לעבר בהקשר של דברים מאוד מסוימים. למשל, הוא יגיד על מאכל מסוים 'כזה היה לנו' או 'כזה לא היה לנו'.
זה מאוד מפתיע, אבל כשאבי הגיע אלינו, הוא לא היה מבוהל. הוא מתנהג כמו בובה שכל מה שקורה איתו זה בסדר ודווקא זה מטריד אותנו. הוא היה מאוד בסדר כבר בהתחלה, בעוד שבדרך כלל ילדים שחווים טראומה של ניתוק מהבית חווים לפחות בהתחלה קשיים. הוא ילד מרָצֶה וטוב, מלא אנרגיות ומרץ. הוא לא ילד כבוי וגם לא מדוכא. הוא מתפקד ויוצר יפה קשרים".
במהלך שהותו בקלט החירום, אבי פגש באקראי את אמו ולאחר מכן גם את אביו. זה קרה כשטייל עם המשפחה האומנת והם נתקלו לפתע באם. אבי לא הגיב והם לא החליפו ביניהם מילים. הוא לא רץ אליה ולא הראה התלהבות. האם האומנת של הקלט, שלא הכירה אותה, שאלה מי היא והאם ענתה שהיא אמא שלו ושהיא רוצה לקחת אותו.
"אבי נראה כמו בובה שמחכה שיחליטו בשבילו", מספרת נבוא. "האם הריחה מאלכוהול. היא הבטיחה שתביא לו משחקים וכדור, אבל מאז לא הגיעה. כשאם הקלט שאלה את אבי 'מי זו?' הוא לא ענה. כשהיא שאלה אם זאת אמא, הוא אמר 'כן'".
ציור של אבי
"מתי אלך לראות את אמא ואבא?"
"בפעם אחרת, בדרך לגן, הלך אחריהם גבר שקרא לאבי בשמו. אבי הסתכל עליו, חייך ולא דיבר. הגבר אמר שהוא אבא שלו וסיפר שיצא מהכלא ושהוא שמח שהוא רואה את אבי נקי ושהשיער שלו מסודר. אבי חייך שוב, אבל לא אמר דבר. כשילדי הקלט חזרו הביתה, אבי השוויץ: "ראיתי את אבא שלי". גם אביו לא יצר קשר מאז.
"אבי נקשר מאוד למשפחת הקלט. מצד אחד זה טוב, אך מצד שני חשוב לזכור שהסידור הזה הוא זמני. הוא הסתגל מהר מאוד, למרות שהיה צריך לבנות לו גבולות והרגלים נכונים בהתחלה. הוא שואל מדי פעם את אם הקלט: 'מתי אלך לרווחה לראות את אבא ואמא?' האינטראקציה שלו עם הילדים בקלט טובה מאוד.
"אחת הילדות בקלט פוגשת הרבה את ההורים שלה, ולצערנו היא לפעמים מתגרה בו: 'פגשתי את ההורים שלי והביאו לי זה והביאו לי זה...' אבי לא מגיב, אבל רואים מן עצבות כזו בהבעת הפנים שלו. הוא עושה ניתוק מאוד מהיר. במובן מסוים יש לו הרבה כוחות, מצד שני יש בזה משהו מדאיג, שהוא כל כך מצליח לנתק את עצמו. הוא לא ילד שבוכה 'אני רוצה את אמא ואבא' ומתגעגע. הוא רק שואל 'מתי אלך כמו הילדה לראות את אבא ואמא?' אומרים לו 'כשאמא ואבא יוכלו'. זה כל מה שניתן להגיד לו.
"אבי מאוד שומר על עצמו, בעיקר אחרי ביקורים של אחרים. לפעמים כשאם הקלט אומרת לאחד הילדים: 'אתה מתנהג יפה. אני אוהבת אותך', אבי שואל 'את אוהבת גם אותי?' הוא מאוד אוהב ללכת לים, לשחק במכוניות ולצייר. הוא מצייר בעיקר בתים. הוא מצייר קצת מוזר. הבתים שלו מאוד ריקים. כל מי שרואה אותו נשבה בקסמיו".
מי תהיה המשפחה שתמלא את הבתים הריקים של אבי? מי תהיה המשפחה שתמחק את המבט העצוב שעולה מדי פעם על פניו של הילד הטוב והמרצה הזה? מי ייתן לו את הזכות הבסיסית של כל ילד לבית חם, מגן ומחבק?
