"אם אני לא מעצבן, עדיף שאשתוק"

עם גפן וסלומון במופע (עידן הובל)

ההיכרות בין יהונתן גפן לדניאל סלומון היא רבת שנים. סלומון גדל כמו רבים על "הכבש השישה עשר" ומאז שהיה ילד רצה לעבוד עם גפן. גם כשהתחיל לנגן ולעבוד עם בנו, אביב גפן, הוא קיווה לשיתוף פעולה כזה. בסופו של דבר זה קרה, ואחרי כמה הופעות יחד בארצות הברית גפן וסלומון החלו להפיק את המופע "מראת פלאים" גם אצלנו, כשעל הבמה גפן מקריא את הטקסטים היחודיים שלו וסלומון שר ומנגן את השירים שלו לצד שיריו של גפן. "דניאל, לפני שהוא אמן הוא חבר", אומר גפן אחרי הופעה של השניים בשבוע שעבר בתיאטרון צוותא בתל אביב, "כשראיתי אותו בהופעות עם אביב, הרגשתי מין חיבור אליו. שנינו במועדון לבבות בודדים. שנינו לא אוהבים התקהלויות, ההיפך מהעולם הוירטואלי".

בכל מופע מוזיקלי הצופה יכול לקחת רגע לעצמו. לקחת נשימה ארוכה ולכמה שניות להתעלם מהנעשה על הבמה. אצל גפן וסלומון זה כמעט בלתי אפשרי. מאחר שהזרקור עובר מאחד לשני ומכיוון שכל מילה של גפן חייבת לעבור חזק וברור, ישנה הרגשה שאם לרגע תאבד ריכוז, תפסיד חלק משמעותי מהמופע, מהבדיחות ומהמסר של השניים. "אני רואה את הקהל וכל החוכמה זה להביא אותו אליך", מסביר גפן, "אחרי שהוא שלך, אתה יכול להגיד לו כמעט הכל. הרי בבמה הפוליטית לא נשמעים קולות אחרים כמעט, אנחנו אחוז כל כך קטן בעם".

אפרופו פוליטקה ועם, כמו טקסטים רבים של גפן, גם חלק מהטקסטים במופע נושאים מסרים פוליטיים וחברתיים. ומה הוא חושב על האמנים שמעדיפים שלא לעסוק בכלל בשיריהם במצב המדיני ועל כך שקשה למצוא בימינו זמרי מחאה? "אני לא מתחבר כל כך לאמנים הצעירים שכותבים משהו שיתאים למיינסטרים מלכתחילה", הוא אומר ומסביר על עצמו: "אם אני לא מעצבן אף אחד, עדיף שאני אשתוק. אם יש לך צעקה, אז גם הקיר ישמע אותך. במלחמה האחרונה ראיתי שאמנים נוסעים לדרום. לי יש דרך משלי להביע את עצמי ואני פה כי יש לי זעקה".

"יש משהו נורא אישי בכל מה שיהונתן כותב", מוסיף סלומון, "אם אתה מתחבר אז אתה מתחבר וזה לא קשור לדעה הפוליטית. אני מאמין בלתת לעצמך את מה שאתה ולקוות לטוב".

ביום רביעי הקרוב (4.2) השניים יגיעו למועדון הזאפה בהרצליה. ב-13 בפברואר הם יופיעו בהיכל התרבות בבאר שבע וב-28 בחודש באולם רבקה קראון בירושלים.