נצביע לכם, רק תעזבו אותנו בשקט

כמו בועה קטנה ומרוכזת של פנטזיה לעת ליל, כמו סיפור ילדים שמחברו איבד את השליטה על העלילה, מהבהבים התשדירים על המסך, כאילו שבחוץ אין עולם וכאילו שכל מה שמתרחש בו אינו יכול לתקוע אפילו סיכה קטנה - וזה כל מה שצריך - בעתיד שמציעות כמעט כל המפלגות. אלמלא היה גם עתידם של הצופים כרוך בדבר הזה, אפשר היה לגחך בשקט. אבל זמן הגיחוך, הבה ונודה בזה, כבר עבר.

מול הדאחקות הכי מאולצות שאפשר להצמיד לאהוד ברק מגיח האיש האמיתי, לא מאופר, וטוען שמי שלא נשא נשק אינו ראוי לקבל החלטות ביטחוניות. ומול פניה המפוקסלים של ציפי לבני מופיעה האשה האמיתית, שנאבקת עם שני שוביניסטים עבשים. אבל זה לא המאבק האמיתי בבחירות האלה, ומול הגדולות, מצומצמות בזמן המסך שלהן, רק הקטנות פורטות את המילים השחוקות "חזון" ו"עתידה של המדינה" למטבעות של מציאות: צריך, אומר גדעון רייכר, שקשישים לא ישלמו יותר ממאה שקל לחודש על תרופות. מישהו מתנגד לזה?

פעם, לא מזמן, לפני שתי מלחמות ומערכת בחירות אחת, נראו הדברים לגמרי אחרת. היה מי שמכר לנו שלום-וביטחון והיה מי שרצה חמלה ושכר מינימום הוגן, ואפשר היה לשווק את שניהם באריזה מרשרשת לצלילי זמרירים חביבים, מתוך הנחה שנפתח את הקופסה רק אחרי הבחירות, ורק אז נגלה שהיא ריקה. היום ברור שכבר פתחנו, עוד קודם שהתיישבו נבחרינו על כיסאותיהם. אם נרשם הפעם שיא שלילי בהתעניינות של הציבור בבחירות, הוא נובע בדיוק מכך - ואולי בטווח הרחוק, זה בכלל לא רע.

הרשו לי לתרגם את חוסר ההתעניינות הזה למלים אחרות, לא שליליות: בגרות פוליטית, הייתי קוראת לזה. מחובר באינפוזיה לחדשות, גם אחרון הצופים בתשדירים יודע כי הבלה-בלה המקובץ שנשמע שם אינו שווה את מיליוני השקלים שנשפכו עליו, מפני שאין בו כל התחשבות במציאות שמחוץ לבועה, ומפני שמה שיכריע בסופו של יום הוא בדיוק מה שלא נראה בתשדירים.

ביטחון לזמן רב וחיסול תשתיות החמאס? לא כל-כך מסתדר עם מראה

המנהרות המלבלבות וקולות הבומים החדשים וההצהרה של מר ביטחון כי ייתכן שבקרוב יהיה צורך במבצע נוסף - אבל את זה הוא כמובן לא יאמר בתשדיר. הפחתת מיסוי מסיבית ורווחה כלכלית לכל וגם לא תהיה פצצה איראנית? נו, שיהיה. האם אחרון הצופים קונה את זה, בעודו חושב: הלוואי שרק יהיה ממה להוריד מסים? כי הלוא מר כלכלה אינו יכול לשלוט כלל בעלילה הגדולה, הגלובלית, שמחרבת לו את האופטימיות: ספק גדול אם כל מה שיעשה, אם יעשה, אכן יאיץ כאן צמיחה, או אפילו דריכה במקום. באשר לאיראנים - אחרון הצופים שומע בשקט ואומר לעצמו, מן הסתם, שבאמת הגיע הזמן לבדוק אם המקלט כשיר.

ונותרה גברת חזון. במאמצים עצומים מייצרת קדימה תמהיל מילולי בלתי מזיק ורצוף שמות עצם מופשטים, כמו הדבר האמורפי שבלעדיו ממש קשה לחיות כאן - תקווה. יגעתי ולא מצאתי תסריט של העתיד המקווה הזה בתשדירים של קדימה. ואולי טוב שכך.

חוסר ההתעניינות, או הבגרות הפוליטית של הבוחרים, מדיר את אחרוני הצופים מבועת הפנטזיה המרוכזת של התשדירים. לטעמי, זו תעודת כבוד למצביעים באשר הם. לו השלט יכול היה לדבר, היה ודאי אומר - בסדר, שמענו. לא האמנו. נלך ונצביע, אבל לקראת הבחירות הבאות, אחרי עוד מלחמה או שתיים, כו-לם ייאלצו לעבוד יותר קשה על הקול שלנו. ובעיקר, כולם ייאלצו סוף-סוף לחבר את עצמם למציאות.