השבוע קיבלו ידידים שלי הודעה משמחת: בית הספר הממלכתי דתי היסודי הקרוב למקום מגוריהם, ואשר בו לומדים כיום ילדיהם, עומד לעבור שינוי - הוא הופך להיות "תורני". ההודעה ניתנה במעמד חגיגי ומכובד, ובאווירת "בהודיה לה' יתברך שזיכנו..." ובאמת, למה לא להודות? הרי יש לברך על המהלך שמטרתו לחזק את המערכת הממלכתית-דתית אל מול סחף בתי הספר הפרטיים הנפתחים בציבור הדתי כמו פטריות אחרי הגשם, נכון?
רק מה, אותם ידידים, ועימם חלק גדול מההורים האחרים לילדים בבתי הספר, איך לומר, דווקא לא ממש התלהבו מהמהלך החד-צדדי. כי אם היה מדובר בתגבור לימודי היהדות על גווניהם השונים: יותר שעות תנ"ך, משנה, תלמוד, הלכה וכו'. הרי כולם(נו) היו מברכים על המהלך. אבל כדתיים רציניים, בעלי אידיאולוגיה מוצקה ותפישה דתית איתנה, אשר יושבים עמוק בתוך עמם, גם הם יודעים ידוע היטב מהי "חוברת ההפעלה" שבאה עם הפיכתו של בית ספר ל"תורני".
החבילה כוללת תמיד הפרדה מיגדרית, שימת דגש מיוחד על קוד לבוש מחמיר (בעיקר, כמובן, על הבנות, החל כבר מכיתות הגן), תפישה פוליטית ימנית מובהקת שנכנסת אל תוך בית הספר בצורה בוטה, חד משמעית ורשמית, דחיקה הצידה של לימודי חול לטובת לימודי קודש והכנסת תכנים דתיים גם אל תוך אותם לימודים כלליים שנותרו (בספרות לומדים ספרות דתית, במוסיקה לומדים שירים דתיים וכו'), ובאופן כללי נטייה חרד"לית מובהקת, על כל המשתמע מכך. אבל עדיין, הכינוי הנבחר הוא "תורני", ולא בכדי.
כי מי יעז לקום ולהצהיר קבל עם ועדה "אני לא תורני"? הרי בפועל, הרבה מאד, אם לא רוב הציבור הדתי לא באמת מסכים עם החבילה שתוארה לעיל, ולא היה רוצה לשלוח את ילדיו לבתי ספר כאלה. אבל כשאומרים לאותם אנשים שזה בית ספר תורני, זה מיד סותם להם את הפה. הרי גם הם מחזיקים מעצמם אנשים רציניים, שהחינוך הדתי של ילדיהם חשוב להם. גם הם רוצים שילדיהם יקבלו ערכים, ושעולם של תורה ומצוות יהיה משמעותי לחיים שלהם. והם צודקים. אבל איכשהו, בציבוריות הדתית, זה נהיה לא לגיטימי להתנגד לטרנד התורני.
אז בואו בהזדמנות חגיגית זו נשים את הדברים על השולחן - התפישה השלטת היום בציבור הדתי היא שדתיים רציניים הם "תורניים", לפי ההגדרה שלעיל. כל האחרים, כל מי שמתנגד לכל או אפילו לחלק מהחבילה שתוארה, מסיבות ערכיות ואידיאולוגיות, הוא "לא תורני" - או במילים אחרות, לא רציני
. דתי לייט. חפיפניק. לא משלנו ולא ראוי . שהם ישארו בממ"ד הרגיל- לסיירת, אנחנו לוקחים את התורניים. וזה כל כך מתוחכם, שכל מי שחושב אחרת, ומאמין באידיאולוגיה דתית וערכית אחרת, פשוט לא מוכן לצאת כנגד התפישה הזו, ולסמן את עצמו כחפיפניק.
אז אולי הגיע הזמן לקום ולומר את הדברים בצורה ברורה: אם זו ההגדרה של תורני, אז אנחנו לא "תורניים". לא רוצים את כל החבילה הזו. רוצים חינוך דתי ברמה גבוהה ומעמיקה, רוצים דיאלוג משמעותי ואישי עם עולם האמונה, רוצים ערכים, רוצים חשיפה לעולם הכללי, רוצים חינוך לחשיבה, חינוך למורכבות, פיתוח חשיבה ביקורתית בריאה, ורוצים את כל זה בבתי הספר הממלכתיים דתיים שלנו. מישהו צריך לקום, לעצור את הסחף, להפסיק את רגשי הנחיתות והאפולוגטיקה, ולעמוד בגאון ובגאווה על מה שאנחנו, ועל מה שאנו מאמינים בו.
והאם זה קשור לבחירה בין "האיחוד הלאומי" ל"בית היהודי"? אתם אמרתם.
