ביום החמישה-עשר לחודש העברי שבט, אנו מציינים את "ראש השנה לאילנות", ומכאן כינויו הידוע "ט"ו בשבט". ביום זה נוהרים בני ישראל אל השדה, נוטעים נטיעות, מרבים באכילת הפירות שנתברכה בהם ארצנו, ומברכים "בורא פרי העץ" (והמהדרין מוסיפים "שהחיינו").
התורה מלמדת אותנו "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) כלומר, קיימת הקבלה בין צמיחת העץ לבין שיבת העם לארצו, בין תחיית הטבע לתחיית העם. ולפיכך נטיעת עצים ואכילה מפירות הארץ יש בה תיקון לחייו של אדם.
נצא לטיול אל שלושה עצים מופלאים בגליל: עץ חרוב ענק מימדים בבקעת בית הכרם, עצי זית עבותים על שיפולי הר נטופה ונסיים בעץ האלה הסוכך על קברו של רבי טרפון. בין לבין נתענג מנופי ארץ ישראל ושפע הפריחה בימים אלה של חג לטבע.
חידה: מדוע מדוע צומחות רקפות מתחת לעצי זית רבים? התשובה בסוף הכתבה (צילומים: אמנון גופר)
נסתר מעין, על הכביש המוליך מעכו לצפת ניצב עץ חרוב גדל מידות. נטוע באדמה הטרשית ומשקיף ממרומי הגבעה, אל נתיב אורחות סוחרים קדום.
כאן בבקעת בית הכרם, שהיתה ונותרה עורק תחבורה ראשי, צעדו בשנים עברו שיירות גמלים שפניהן אל הלבנט, אחרי שטענו סחורות בנמל עכו, שערו של המזרח ליורדי הים וסוחרי אירופה.
לו הייתי אז עובר אורח, הייתי עושה מנוחתי לצילו של העץ, נותן דרור לאפסרו של סוס כדי שילגום מים מהבאר הסמוכה ושוטח תפילתי בפני בורא עולם בעזרתו של השייח הקדוש שקברו נושק לעץ מרחק פסיעה ובדים ירוקים של עולי רגל ומחפשי מזור שזורים לכנפותיו.
כשגזעו נחבא באדמה, ולימים הופכים חוטריו למקשה אחת של נוף עפאים ועלווה, מותיר העץ רושם אדיר על הצועדים אליו, וכאילו מבקש מהם לחסות בצילו.
אין ספק שגודלו של העץ, קירבתו לקבר השייח ומיקומו המוגבה מעט, הפכוהו למקודש ותושבי האזור ייחסו לו תכונות מקודשות.
לא זכה החרוב להיכלל בין עצי הפרי שנשתבחה בהם ארצנו, שכן מקורו כנראה רק בימי שלטון רומי לפני כ-2000 שנה. אולם בספרות המדרשית משתמשים הרבה בעץ ובפירותיו והוא זכה למקום של כבוד בסיפורי הפולקלור. כך מסופר כי רבי שמעון בר-יוחאי נחבא בצילו של חרוב ואכל מפריו כשברח מפני הרומאים אל הכפר פקיעין, ואילו חוני המעגל משתמש בחרוב הנותן פריו רק אחרי 70 שנה מיום נטיעתו, כסמל לאחריותו של דור האבות לדור הבנים.
גם ברפואה העממית ידועות סגולותיו של החרוב, ובפריו משתמשים כתרופה נגד שלשול, פצעי פה, סוכרת ושיעול חריף.
איך מגיעים: על כביש 85 פונים לכיוון המצפים גילון וצורית. אחרי 200 מטר, משמאל דרך עפר נוחה ומתפתלת כ-300 מטר עד העץ וקבר השייח.
עץ החרוב מזמין לנוח בצלו
"הרואה זית בחלום – שם טוב ייצא לו". יותר מכל העצים שנשתבחה בהם ארצנו, זכה הזית לכבוד, הדר ותהילה, והוא טבוע כולו בחותם נעוריו של עם ישראל בארצו ובתרבות חייו. "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך. ויאמרו לזית: מלכה עלינו!" (מתוך משל יותם). משל קדמון זה מעמיד את הזית כראש וראשון במעלת העצים, והסמליות הרבה שבעץ נותנת לו עם השנים מקום של כבוד בפנתיאון עצי ארץ ישראל.
המהלך במשעולי הגליל, אי אפשר שלא יפגוש בדרכו עץ זית, אחד מיני רבים הנטועים עמוק באדמת הארץ. אבל הגדול מכולם, גם אם לא בהכרח הזקן מכולם, מצא משכנו על שיפולי הר נטופה בכרם הזיתים אשר לראג'א חטיב מהכפר דיר חנא.
המפגש עם העצים מעורר קריאות התפעלות (באמת שלא ראיתם עצים שכאלה). עתיקים הם עד למאוד, מבוקעים במרכזם מפאת גילם וכדי להקיף את הרחב שבהם צריכים לפחות שבעה בני אנוש. אבל אפשר לבוא לכרם גם בזוג....
הגעה למקום מחייבת ניווט קליל וקצר בשטח כפרי, אך כשמוצאים את העצים - לא רוצים לעזוב.
איך מגיעים: על כביש 805 בשיפולי כפר דיר-חנא מדרום לכביש (על יד המוסך) דרך אספלט נוחה מטפסת בין הכרמים כקילומטר עד שמגיעים לבריכה ומעיין ועוד 200 מטר במעלה עד רחבת התצפית (המקום בו מסתיים הכביש). העצים נמצאים בין המעיין לרחבת החניה והחיפוש אחריהם הוא חלק מהחוויה. רמז: עמודי ברזל מונעים כניסה עם רכב לשטח שהזיתים נמצאים בתחומו.
עבותים במיוחד. אחד מעצי הזית שבכרם
בדרך המתפתלת בואכה עיר הקודש צפת, על גבעה רמה בשולי היישוב קדיתא, נמצא ציון מקום קבורתו של רבי טרפון.
רבי טרפון, מגדולי חכמי יבנה בדור שאחרי החורבן, מוכר לנו יותר מכל באמירתו "היום קצר והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק".
נדמה כאילו קיבל רבי טרפון מידה רבה של כבוד, שבית מנוחתו האחרונה נמצא במקום זה. על מוצאו של נחל עמוד, צופה על עמק קטן ועל רכסי צפת בשולי רמת דלתון. ההר נקרא הר כותר, וציון הקבר חוסה בצילו של עץ אלה ענק מימדים ורב הוד, המזמין את המבקר אל השקט הגלילי.
הדרך נטועה פסיפס כרמי ענבים התופסים בעת הזאת מקום של כבוד לצד כרמי הזיתים בגליל. במרחק פסיעות מהאתר נמצא הישוב קדיתא, שבשנים האחרונות התיישבו בו מספר משפחות, חלקן בעלות גוון אלטרנטיבי-רוחני. חלקן אחיזתן בקרקע חוקית, וחלקן בתהליכים בירוקרטיים להכרה מוסדית.
איך מגיעים: כביש 89 בין צומת מירון לצומת עין זיתים בדרך עפר משולטת.
עץ האלה של רבי טרפון
טיפ קטן למטיילים: לעת ימי חריש, בשעה שהולך הפלאח אחר המחרשה ומפלח הלהב את הקרקע, מתהפכים רגבי העפר ומתגלות פקעות רקפות שנסתתרו בחגווי האדמה, נעקרות משורשיהן ונחשפים לאור השמש ולחום היום. מנהג נקוט בידי האוחזים במחרשה, שמטילים את פקעות הרקפת סמוך לגזע עץ הזית הקרוב ובסוף היום מכסים אותם באדמה. וכך, שנה חולפת ועם בוא הפריחה, מוצאים עצמם עצי הזית עטויי כתר פרחי רקפות מלוא רוחב הכרם.
איך מגיעים: על כביש 85 בין כפר ראמה לקיבוץ מורן, דרך עפר הפונה צפונה (עם שלט "הבריכה הסודית") מחנים את הרכב בין עצי הכרם ומתחילים לחפש.
- אמנון גופר
הוא מדריך טיולים בדגש אתני, מחבר הספר "סודות גליליים" בהוצאת "עם עובד".
