לשכת ראש הממשלה מנסה ליצור את הרושם שהעברת כספים מישראל לעזה
היא עניין של שגרה, אך יותר מכל מעידה זרימת המזומנים לרצועה על כך שההברחות בציר פילדלפי התחדשו בהיקף נרחב.
עזה היא מערכת כלכלית כמעט סגורה, ואלמלא המנהרות היא כלל לא היתה נזקקת לתוספת מזומנים. מנכ"ל בנק עזתי הודה בעבר, כי לאחר משיכת מזומנים, חוזר הכסף לבנק תוך יומיים כשסוחרי השוק מפקידים בו את פדיונם.
מאז עליית החמאס לשלטון חל שינוי, ועם הכרזת הממשלה על עזה כישות עוינת הופסקו העברות המזומנים הסדירות. ביוני 2008 נחתמה הרגיעה ובתקופה זו התרבו הדיווחים על חפירת מנהרות ועל המסים שגובה בעזרתן החמאס. בתקופה זו גם החל הלחץ על ישראל להעביר מידי חודש מאות מיליוני שקלים בגלל "חוסר מזומנים" בבנקים בעזה.
בקיץ, תוך כדי הרגיעה, הועברו כ-200 מיליון שקל לעזה. באוקטובר הודה עמוס גלעד (במכתב למשפחת שליט שניסתה למנוע את ההעברות) כי הכסף משמש להגדלת יתרות המזומנים של הבנקים בעזה שעומדים בפני התמוטטות מחוסר מזומנים.
לקראת סוף הרגיעה נראה היה שממשלת ישראל עומדת בפרץ ומבינה את הקשר בין פריחת החמאס, ריבוי המנהרות בפילדלפי והדרישה הגוברת למזומנים ברצועה. לא רק שקלים אזלו בעזה, אלא גם דולרים ודינרים. ברור שכאשר מוברחות סחורות לתוך עזה, יש לשלם עבורן וגם להעביר שלמונים לשוטרים המצרים, והכל במזומן שיוצא בפילדלפי: ישראל מכניסה כסף לעזה, הכסף יוצא דרך פילדלפי ותמורתו נכנסות סחורות שונות.
גופים שונים בעולם הפעילו לחצים על ישראל, והצטרף אליהם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. בחוגים כלכליים נפוץ הסבר לפיו בנק ישראל מרוויח מהעברת שקלים לעזה ככל שהכסף הישראלי נשאר בה ולא חוזר לישראל.
בדצמבר, שבוע לפני תום הרגיעה, נכנעה ישראל ללחצים ושר הביטחון אישר העברת 100 מיליון שקלים נוספים
לעזה. ברק טען כי עשה זאת לבקשתו של פישר, אך הנגיד טען שהוא רק מממש את מדיניות הממשלה. בהמשך נאלץ בנק ישראל להודות שהוא אכן לוקח תחת אחריותו את יציבות המערכת הבנקאות בעזה "משום שזוהי מערכת שקלית".
ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד טען בחודשים האחרונים כי עליו להעביר סכומי שיא למשכורות: 237 מיליון, 285 מיליון, 311 מיליון. סכומים אלו מפתיעים, כיוון שרק לפני שנתיים עמד היקף המשכורות בעזה על כ-120 מיליון שקל. אך פיאד הסביר כי ברצועה יש כבר 77 אלף עובדים. מספר זה מפתיע לכשלעצמו: כשתפס חמאס את השלטון הודיע פיאד כי הוא עומד לצמצם כ-15 אלף מתוך 50 אלף מקבלי משכורות, משום שעברו לעבוד אצל החמאס. אך נראה כי מספר מקבלי המשכורות הוכפל תוך שנתיים. כיצד מגייסת ממשלתו שאינה פעילה בעזה, עובדים בקצב שיא של אלפי עובדים בחודש?
התשובה לכך טמונה בעובדה שחלק ממקבלי המשכורות הם דווקא אנשי חמאס. למשל, תאופיק ג'אבר, מפקד המשטרה הפלסטינית בעזה, שתמורת המשכורת אמור לשבת בבית ולא לשתף פעולה עם החמאס, נהרג על מגרש המסדרים בהפצצה שפתחה את "עופרת יצוקה". אז התברר שגם הוא עובד בעצם אצל החמאס. והוא אינו היחיד. ב"הסכם מכה",
עליו חתם פיאד בתחילת 2007 עם החמאס לצורך הקמת ממשלת אחדות לאומית, הוא התחייב לתמוך כספית גם בשוטרי החמאס, והוא מקיים את ההבטחה. חלק מאותם "מקבלי משכורות" בממשלתו הם אנשי הכוח הביצועי המיוחד של החמאס, אותו כוח שביצע את ההפיכה נגד הפתח. שר הפנים בממשלת עזה, סעיד סיאם שחוסל זה מכבר, רשם את אנשי הכוח כ"שוטרים עובדי משרד הפנים" ומאז גם הם ברשימת מקבלי המשכורות.
בסוף השבוע העבירה ישראל 175 מיליון שקל לעזה.
כדי להסוות על כל סיפורי אלף לילה ולילה אלו ניסתה לשכת אולמרט להרדים את הנושא, בעזרת מעשיה נוספת שבה נטען כי הכספים מועברים באופן אישי ורק לאנשים הנאמנים לאבו-מאזן הידועים ב"אופן שמי". האמנם ייתכן שבעזה לכל שקל יש שם?
כמו תמיד בעזה התמונה אינה בשחור לבן: חלק מהכספים שמעבירה ישראל אכן מגיעים לידי אזרחים ועובדים שאינם מעורבים בטרור, אך גם ההברחות בפילדלפי ממומנות בכספים אלה. חלק מהסחורות שעוברות במנהרות הן מצרכים רגילים, אך חלקן הברחות אמל"ח. בלחימה בטרור לא ניתן להבחין בין חמוש לאזרח לא מעורב, וכך גם בנושא הכספים וההברחות. בארגז משאית הברינקס שחוצה את מעבר ארז, נמצאים זה לצד זה שקל שאיתו יקנו אורז בשוק ושקל שאיתו יממנו טרור. בשניהם יש אותו מגן דוד שקוף המציין שאלו שקלים אמיתיים שהדפיס בנק ישראל.
מדוע ישראל אינה עושה מאמץ לבדוק מי מקבל את הכסף? מה הסיבה לכך שהסכומים שהיא נדרשת להעביר לעזה (במזומן, תמיד רק במזומן) תופחים למימדים לא סבירים? תשובות אפשר לגלות כשתוהים מיהו המרוויח מהעברת הכספים לעזה.
אבי טרנגו, עיתונאי, מתרגם ותחקירן של עיתונות חו"ל
