לחבר'ה בקטמונים יש חומר טוב

"כשעברנו בין הבתים של האנשים שמרכיבים את הקבוצה הזאת, ממש לא חשבנו שזה מה שיצא בסוף", מספרת פרידה אלק, עו"סית קהילתית מעמותת "סנגור קהילתי". במסגרת מעורבות העמותה בחיי הקהילה נוהגים העו"סים לעבור בית בית בשכונות מצוקה ברחבי הארץ ולנסות לשמוע מהתושבים מה חסר להם, מה דרוש שינוי ומה מומלץ על ידם. "יש לי חולשה לאמנות", מספרת אלק, "והופתעתי לגלות יצירות מקוריות מקסימות שתלויות בבתים רבים".

"כששאלתי אמרו לי 'אבא צייר, אמא עשתה' ונראה לי נכון לחבר בינהם. לא החלטנו מראש על יצירת קבוצה, פשוט הצעתי להם להיפגש ולהיווכח שמדובר כאן בתופעה. הבנו פתאום ששכונת הקטמונים מהווה מוקד משיכה גם לאמנים, המתקשים להתפרנס מאמנותם. התחושה הייתה שמדובר בתופעה של ממש המצדיקה יצירת פעילות סביבה. האמנים כמעט ולא הכירו אחד את השני לפני הקמת הקבוצה", משחזרת אלק.

רחוב סן מרטין. דודו פנסו, "חומר טוב". 

הקבוצה כוללת תריסר יוצרים מקצועיים, שהציגו בעבר בתערוכות בארץ ובעולם. תחומי האמנות מגוונים וכוללים ציור, רישום, צילום, אמנות נייר, גרפיקה, עיצוב מבני אריזות, הדפס ועוד. קשה להתעלם מהרקע ההטרוגני והצבעוני של היוצרים השכנים. אנריקו אטאס האיטלקי, למשל, למד גרפיקה ואדריכלות באוניברסיטה באיטליה, וגם תקשורת חזותית בבצלאל. אטאס חי בישראל משנת 90 ועוסק בעיצוב ובניית אתרי אינטרנט, עיצוב והפקת מוצרים גרפיים ועיצוב מבני של אריזות.

חברתו לקבוצה אסטל ריינגולד, נולדה בדרום אפריקה, למדה באוניברסיטת קייפטאון וזכתה במדליית זהב בסיום לימודיה. השילוב אצלה בין חברה ואומנות בא לידי ביטוי עוד בעידן האפרטהייד, כשפתחה בית ספר לאמנות לכל האוכלוסיות. מאז הספיקה ללמד אומנות בניו יורק, לעלות לארץ ולהמשיך לעסוק באמנות, בעיקר ביודאיקה, קלייזמרים, חתונות חסידים ונופי ירושלים.  

פסיפס צבעוני של יוצרים

על חברי הקבוצה נמנים בני הזוג, היוצרים דגלס גתרי הקנדי ואשתו הישראלית ורות. גם דודו פנסו (50), שייך לשליש הצברי של הקבוצה. "מה שטוב זה שאנחנו נטולי אגו", מספר פנסו. "ארבע שנים יחד, זאת התערוכה הרביעית, ואין בינינו ויכוחים או סכסוכים וזה לא פשוט כשכולם אמנים". פנסו לימד ומלמד אמנות במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות שונות ועוסק בעיצוב וביצוע תפאורות לתיאטרון. "עד עכשיו טפו טפו טפו, הכל עבד חלק. כימיה טובה וסוג של חומר אנושי טוב עם הרבה כבוד הדדי".

צברים נוספת הם חנה גולדברג המלמדת רישום וצבע, שושנה שובי היוצרת בשמן ואקריליק, וערן אופיר, בוגר המחלקה לעיצוב קרמיקה וזכוכית ב'בצלאל'. אופיר (41), עוסק ברישום וציור ובלימוד אמנות בפרויקטים קהילתיים במסגרות חינוך פורמאליות ובלתי פורמאליות. "האמנים שונים מהסטיגמה של קטמונים של פעם", מסביר אופיר "חלקם חיים בשכונה כבר 20-30 שנה, יש אמנים אנגלו-סקסים, אמן הודי, עולים חדשים, ואנחנו פתוחים לקבל אמנים נוספים מהשכונה ולתת בתערוכה הבאה הזדמנות לאמנים שלא הייתה להם אפשרות להציג".

יונינה וולסקי מייצגת בקבוצה את יוצאי ברית המועצות. וולסקי התמחתה במוסקבה ב- "mural painting" ובניית פסלים, ולה רזומה מרשים של עיצוב וסטודיו של סרטי אנימציה במקומות שונים בעולם. פרלי לי-אורה לנדסמן עברה גם היא דרך ארוכה מקנדה, מולדתה, לשכונת הקטמונים בירושלים. "השילוב של הגלויות מסב לי גאווה רבה. אנחנו מגיעים מארבע קצוות תבל וזה יוצר תבלין מיוחד, כמו הזעתר הארץ ישראלי, בו כמה חומרים מורכבים יחד ונותנים את הטעם המיוחד. הרקע השונה של כולנו יוצר שילוב מאוד מעניין". דמות צבעונית נוספת בקבוצה הוא צ'נצ'ל בנגה, יליד צפון מזרח הודו, שלמד אמנות והדפס באוניברסיטת ג'וגארט, ומשם עבר לתוכנית פוסט מאסטר בסדנת ההדפס של בצלאל. ב-2000 הגיע לישראל להתנדב בקיבוץ ומאז מצא עצמו כאן, בארץ. 

"סלון שישמש את השכונה כולה"

האמנים השכנים מספרים בהתלהבות על ההרתמות המשותפת שלהם להפעלה אמנותית עם ילדי הצפון בקיץ שלאחר מלחמת לבנון השניה. אבל ה"בייבי" האמיתי שלהם, הוא הפרויקט הקרוב ללב ולבית - הסלון השכונתי. "נוצרו קשרים מאוד הדוקים עם אגף האמנות בעיריית ירושלים שהקצה לנו כסף ליצירת פסל חוצות", משחזר אופיר, ממובילי פרויקט הסלון השכונתי.

תושבי השכונה על "ספה" בסלון השכונתי שיצרו חברי הקבוצה. 

"'הקרן לירושלים' הצטרפה ותמכה בפרויקט, אבל אנחנו לא רצינו סתם פסל", הוא מסביר. "ליד הדואר בשכונה יש רחבה שאליה מורידים התושבים את הכסאות בקיץ. יש המון התרחשות במקום, אז דווקא שם נראה לנו נכון להקים סלון שישמש את השכונה כולה". הקבוצה פיסלה ספות ובהם מקום לשחמט ושש-בש והן מצופות פסיפסים, שחלקם נוצרו בשיתוף ילדי השכונה בבתי הספר הסמוכים. החברים מתגאים בכך שהסלון קיים כבר חצי שנה ולא נתקל בתופעות של ונדליזם.

האדם, הסביבה שלו, המקור שלו והמקום שלו

ביום חמישי האחרון (12/2) נחנכה תערוכה חדשה של הקבוצה העונה לשם 'חומר טוב'. "זה גם חומר למחשבה, גם מתייחס למחזור חומרים, לאוויר שאנחנו נושמים, ולחומר הגנטי", מסביר אופיר. "התערוכה עוסקת בחיבור שבין תחושות ומחשבות המעוברות על-ידי מרקם, מגע ומבט. והמסר הוא גם מסר רוחני שמבקש לשמור על החומרים בהם אנחנו משתמשים. לשמור על הקיים", אג'נדה המתחברת גם למאבק לשימור עמק הצבאים, הסמוך לשכונה, אליו הם שותפים.

"הנושא שהתעסקתי איתו הוא השכונה כאן, ציירתי את צומת פת, רחוב סן מרטין, ויש כל מיני יצירות שונות". מספר פנסו, "זה מאוד מגוון מה שקורה בתערוכה, כל אחד עשה משהו אחר, משהו מהתחום שלו, שמציק לו, שהוא חלק ממנו", הוא מרחיב. "בתערוכה מוצגת הסתכלות על האדם, הסביבה שלו, המקור שלו והמקום שלו, וגם למחשבות שלו, גם מחשבות זה חומר. ויש גם שימוש בחומרים שונים. ציור על דיקטים או על נייר זכוכית למיחזור, שימוש בחומרי גלם אחרים כמו בבוץ ולחם. חוץ מזה, אנחנו כקבוצה, כבני אדם, החיבור ביננו, המחשבות שלנו הם חומר טוב". "כמו הרבה אמנים גם לי יש בעיה גם הערכה עצמית", מתוודה לנדסמן, "ובמהלך העבודה על דיוקנאות עצמיים לתערוכה הזאת, הגעתי למסקנה שגם אני מורכבת מ'חומר טוב'", היא מוסיפה בקריצה.

דיוקן עצמי. פרל לי אור לנדסמן, "חומר טוב".

"כשמדברים על קטמונים בדרך כלל לא מדברים על אמנים"

במוקד פעילות הקבוצה עומדים שילוב הכישרונות האמנותיים לטובת שיפור האסתטיקה בשכונה, חיבור התושבים שאינם נחשפים בדרך כלל לאמנות ושיתופם ביצירה. הקבוצה שואפת לשנות את תדמית השכונה משכונת "מצוקה ועוני" לשכונה עם ערך מוסף אמנותי, אליה "יעלו לרגל" מרחבי העיר והארץ. בנוסף, מקדמת הקבוצה יצירת מרכז אמנות בלב השכונה, אליו יגיעו תושבים מקומיים בעלי עניין באמנות, יילמדו, יודרכו, וייצרו תוך אינטראקציה בינם לבין האמנים.

המרכז ישלב חלל עבודה עם גלריה שכונתית לתצוגה של עבודות האמנים והתושבים, ויהווה בהמשך מוקד עירוני וארצי לתצוגת תערוכות שונות. "למדנו במוסררה בלימודים לאמנים לשילוב חברתי", מוסיף אופיר, "אז זה היה מפתיע שזה יוצא מהשכונה למען השכונה, היום הפרויקט כבר נלמד בבית הספר".

והשינוי, כך נראה, נחוץ. "אפילו שעכשיו רואים יותר אמנות בירושלים, אי אפשר להשוות את זה לתל אביב, זה עלוב. ממש". טוען פנסו. "בשביל להתקיים כולם מציגים מחוץ לירושלים, ואני חושב שאמנים עוזבים את העיר כי אין מספיק אמנות בעיר, אין מספיק גלריות משמעותיות בעיר". הוא מוסיף בצער, "אנחנו מקווים שברקת יעשה שינוי, יש לו הרבה רצון טוב. מקווים שבאמת יביא שינוי וישקיע יותר משאבים ואנרגיות באמנות ויצירה בעיר".

עם כל הקושי להתפרנס מאמנות, "חומר טוב" פתוחה לקהל ללא תשלום. "אנחנו רוצים שכולם יגיעו", מזמין פנסו. "שיהיה פתוח לקהל וכמה שיותר אנשים יבואו לראות, גם אלו שאין להם כסף". 

התערוכה מציגה החל מ- 12.2.09  בגלריית בית אות המוצר הירושלמי. הכניסה ללא תשלום.