פלאשבק מקסים

צהרי היום, מועדון שבלול שבנמל תל-אביב. גידי גוב יושב על כיסא בר גבוה, מולו מיקרופון. מימינו, יושבת רונה קינן עם גיטרה אקוסטית. משמאלו, יהודית רביץ, שמפקחת על המתרחש בחלל.

כבר כמעט ארבע שעות שגוב, קינן ושאר הלהקה שסביב, עורכים חזרה על חומרים ישנים, כל מיני שירים של גוב שכולנו מכירים אך לא בוצעו על במה כבר שנים. לפעמים הכל עובר חלק ולפעמים נתקלים בקשיים, אבל יום אחרי יום, קינן, האחראית לעיבודים החדשים, רביץ, שמייעצת אמנותית, וגוב, ששר בעדינות, ברגש ומכוון בדיוק למטרה, נפגשים במועדון, בהכנות לקראת המופע החדש, שמוציא את גוב מהנוחיות של הבית לאתגר שעל הבמה.

הם אמנם רגועים ושמחים, אבל באוויר מורגש איך חייבים להגיע לתוצאות, במהירות. בכל זאת, עוד שבוע עולים יחד בפעם הראשונה על הבמה. בחזרה, הם מנסים שוב, מצחצחים עוד יותר את הנגינה ומשפרים את הכימיה ככל האפשר. כאילו אין עוד יום ואין עוד דקה.

האוסף. טבעי להשאיר את לב השירים ולשיר בנחת (צילום: אילן בשור)

אחרי 36 שנות קריירה (מדהים לחשוב שהיה רק בן 26 כש"כוורת" כבר התפרקה), גוב מוציא, בגיל 58, אוסף אמיתי ראשון. "שלל שיריו" זה השם. בעקבות שלושת התקליטורים המאגדים את מיטב היצירות, גוב גם החליט להחזיר את השירים לבמה. הופעות הבכורה תיערך ביום חמישי (18.2) בתיאטרון צוותא בתל-אביב.

"אני מתרגש", הוא אומר בסוף החזרה ולוקח נשימה, "זה קורה להרבה אנשים, טובים ממני. כשאתה מופיע, יש שלב שאתה רוצה לשנות. נמאס לך לעשות אותו דבר, אתה רוצה קצת אחרת. אז אנחנו מעבדים מחדש ומצד שני חוזרים הרבה למקורות, לא כי זה החוק, אלא כי טבעי להשאיר את לב השירים כמו שהם במקור ולשיר בנחת".

"לא. יש כמובן שמיעה לצורך עבודה, אבל אחרי שמגיע דיסק המאסטר אני כבר לא יכול לשמוע את זה. בדיסק האחרון, עם אולארצ'יק ועמיר בניון, עבדנו יחד שנה וזה נמאס כבר. פתאום, בחודשים האחרונים, שמעתי ממרחק את 'אין עוד יום', את כולו, אצל יהודית בבית. נורא התרגשתי, אני לא יכול להסביר אפילו למה. זה היה פלאשבק מקסים של שירים יפים. זה הרגיש פתוח וחופשי, שיכולנו ללכת למקומות שונים.

"אני מנסה לחזור לתחושות האלה עכשיו בהופעה, כי הופעות סוגרות עליך. הן הופכות לשגרה של הופעות מכורות, זה נהיה מוגבל ואתה ממשיך לעשות אותן, כי זה מה יש. אבל עכשיו ההופעה בנויה. היא כמו הצגה".

גוב עם רביץ. מעבדים מחדש אבל חוזרים למקורות (צילום: ענת מוסברג)

טלוויזיה מפתיעה

בחודשים האחרונים גוב הפך לסבא לתמר, ביתה של ביתו דניאל. "זה מאוד מרגש לראות את הבת שלך הופכת לאמא". על תמר הוא אומר בגאווה: "אתה פשוט מסתכל עליה, שומע אותה עושה רעשים קטנים ומתפעל".

למרות שהוא מצהיר שהוא רוצה רק להתבטל בבית, מתברר שגוב מנצל את הזמן גם לפתח בראשו רעיונות לשוב לטלוויזיה. מאז ומתמיד היו הדברים שבחר לעשות על המסך הקטן מוצלחים לו ולצופים. מ"זהו זה!" דרך הקומדיה "כן, מה?" ותוכנית האירוח שלו, "לילה גוב" (שהפכה בדיעבד לנקודה חשובה בהיסטוריה הטלוויזיונית, שגיירה בהצלחה פורמט אמריקאי ועשתה שימוש בכישוריו כזמר) ועד ל"גידי גוב הולך לאכול", שהציגה גוב אמיתי, כן, רעב וסקרן לכל חידוש. איך הוא מחליט לבחור את הפרויקטים שלו על המסך? מה טוב ומה לא? "אני בדרך כלל יודע", הוא אומר, "למעט סרטים".

"טלוויזיה מפתיעה. אומרים לך: 'בוא תעשה תוכנית אוכל'. במחשבה ראשונית חשבתי אז, 'מה לי ולאוכל?' אבל משהו בזה נשמע לי הגיוני. אני לא אוהב אוכל, אני אוהב לראות את האוכל, אני אוהב סכינים וסירים. אבל באתי ומאוד נהניתי משך שלוש עונות.

"אני נזהר כשאני ניגש לטלוויזיה. יש הרבה דברים שאני לא עושה כי אני חושב שהם לא מספיק טובים. אבל אם אני רואה משהו מעניין ומצחיק וכתוב טוב, אז אני ניגש. ככה אני גם בוחר שירים. זה רק צריך לשבות את לבי, לא יותר מזה. ברגע הראשון שהגעתי ל'זהו זה!', לא ידעתי מה זה ממש לעסוק בטלוויזיה, אבל זו אהבה, עד היום. אני נפגש עם חברים ומעלים רעיונות לתוכנית כזו או אחרת. אבל אין שום דבר מעשי כרגע, היום, בכלל, זה כמעט ולא פרקטי בגלל הקריסה הכלכלית, אבל עדיין אפשר לחשוב מה יכול להיות מצחיק ונחמד לטלוויזיה".

גוב. השמאל הוא כבר לא. זה לא זה (צילום: אילן בשור)

א-פרופו טלוויזיה, גם גוב, כמו הרבה מאיתנו, היה צמוד למרקע בשבועות האחרונים ועקב אחרי הבחירות. "הצבעתי בלב שלם לציפי לבני", מגלה גוב, שידוע כבר שנים רבות כאיש שמאל. "אני חושב שהיא ראויה. אנחנו עשרות שנים תקועים במשהו שלא נפתר וזה חבל. כשהייתי צעיר יותר, ממש לא חשבתי שזה יימשך עד היום.

"פתרונות, כמובן, אין לי. אני רק מקווה שיהיה בסדר כי יש המון דברים לעשות, לא רק במובן של גבולות. יש עוני וקשישים ותרופות, דברים שכל מדינה מתוקנת צריכה לטפל בהם. אני מקווה שאלה דברים שנוגעים לליבו של כל אחד ואני מקווה שמי שלא יהיה בראש, יפעל לתקן. כל פעם שעורכים בחירות, ישנה איזו אופטימיות. זה כמו שאתה קונה במפעל הפיס. זה גם לא משנה מי: ליכוד, קדימה, עבודה. אתה חושב אולי יהיה טוב עכשיו, אולי יקרה משהו".

ומה עם חלומות משלך?

"אין לי חלומות. יש את הדברים הסטנדרטים, שכולם יהיו טובים ובריאים ונחמדים. שיהיה בסדר, זה הכל. היו לי הרבה חלומות, חלמתי שתהיה לי חברה וזה הוגשם. במקרה גם התחתנתי איתה. גם חלמתי על ילדים ויש לי.

"אני נהנה לנסוע ולגלות מקומות חדשים ואני נהנה להצליח במה שאני עושה, אבל אני לא חולם. אני מעדיף שהצנרת בבית לא תתקלקל כל הזמן. חלמתי על גג רעפים אדום וזו היתה טעות איומה. פשלה גדולה. המים נכנסים לבית מכל מקום. לפעמים אני רואה ברחוב איזו מכונית יגואר ספורט ואני חושב עליה, אבל זה לא בשבילי. אני צריך משהו יעיל, שיהיה מקום לנכדה וכשנוסעים לאילת, יהיה איפה לשים את התיקים".