ברוכים הבאים לבית הבובות

ארבע שנים אחרי "באפי קוטלת הערפדים" ו"אנג'ל" ואחרי שתי אפיזודות קצרות, מתוקות ולא מספיקות של "פיירפלי" ו"ד"ר הוריבלז סינג אלונג בלוג", ג'וס ווידון נותן לנו זיק של תקווה לפגישה מחודשת וציפייה ליום בשבוע בו נפגוש שוב את חברינו מסאנידייל או סרנטי.

מעטות הסדרות שמצליחות לייצר קשר עמוק כל כך עם דמויות וסיפור, ו-ווידון יודע לעשות את זה כל כך טוב שזה כואב. לאחר מותה (או שמא נאמר, תחילת חייה האמיתיים) של באפי היו מעט מאוד סדרות שהצליחו לשחזר את אותה התרגשות וכאב, ובגלל זה מפחיד לראות סדרה חדשה שלו, עם כל הציפיות והאכזבות.

דושקו בתפקיד אקו. לא מוצלחת כמו באפי

באחד הפרקים הטובים ביותר בעונה השישית של "באפי" אומרת ווילו את מילת הקסם "Forget" לתוך עשב בר כדי להשכיח מטארה ריבי זוגיות מטופשים בעזרת כישוף. אותו כישוף מתגלגל לממדי ענק ולפרק בשם "טאבולה ראסה" בו כל חבורת באפי מאבדת לגמרי את הזיכרון לגבי מי הם ומה הם.

אותו כישוף שמוחק זכרונות שלמים שלמעשה מרכיבים את הזהות של כל אחד מאיתנו – אם כי בצורה הרבה יותר ברוטאלית, מחושבת ומתוכננת – הוא הבסיס ל-"Dollhouse" ("בית הבובות").

הבחורה שתציל את העולם

השמועות על לידת הסדרה החלו לפני כשנתיים כשפיסות רכילות סיפרו שאלייזה דושקו (מי שגילמה את דמותה של פיית' ב"באפי" ו"אנג'ל") הצליחה לשכנע את ווידון ליצור סדרה שנקראית Angels. ואכן, בסדרה החדשה שעלתה בסוף השבוע ברשת FOX בארצות הברית דושקו מפיקה ומככבת, ווידון כותב ומביים. השם עובד למשהו קצת יותר מתוחכם אבל הקונספט נשאר אותו הדבר: קליפות אדם מהן נמחקו כל שביב אישיות, זכרונות ואופי שנשלחות לבצע משימות שונות, כשבכל פעם הן מתוכנתות כאישיות אחרת. יום אחד החברה הכי טובה, יום שני מנהלת מו"מ, יום אחר רוצחת בדם קר. 

"דולהאוס". צפו למכות פיזיות ונפשיות

דושקו מגלמת את אקו (בחירת שם שמאפיינת את ווידון, שכן היא הד לאישיות שהיתה), קליפת אדם שמושתלות בה אישיות עם היסטוריה וידע הרלוונטים לביצוע משימה מסוימת, שיכולה להיות הכל החל מהגשמת פנטזיה ועד רצח. קונספט שמאוד מזכיר את Alias ומעלה שאלות מוסריות על זהות וחברה.

אקו חיה במעבדה המכונה "בית הבובות" עם ארבעה עמיתים למקצוע ואיתם היא מקבלת טיפולי ספא במשך היום וישנה בכוך-מיטה, כיאה לסוג של מכונה, במשך הלילה (בסידור שמאוד מזכיר את הפרה-קוגז של הסרט "דו"ח מיוחד"). בכל פעם שנדרש ממנה למלא איזשהו תפקיד, היא נטענת באישיות חדשה, אוהבת, יורה, מדברת, משכנעת וחוזרת הביתה לקבל Reset שמחזיר אותה למצב תודעתי של ילדה, עד למשימה הבאה.

כמו בבאפי, אנג'ל ופיירפלי גם פה יהיו מכות פיזיות ורגשיות. במהלך הפרק נרמז כי אקו עשתה משהו בעבר שגרם לה לבחור במקום בו היא נמצאת, מה שקרוב לוודאי יפתח תיבת פנדורה שלמה. נראה גם כי התוכנות לא תמיד עובדות חלק עם המציאות ושבבי אישיות וזיכרון יכולים לצוץ להם במפתיע פה ושם.

"הבחורה שמצילה את העולם" הוא לא מושג זר לווידון ולמרות שיש מרחק בין מישהי שנולדה להציל את העולם כמו באפי, למישהי שמוחקת את עצמה בכדי לכפר או להמלט מעברה (כך נרמז לנו בהתחלה), בשתי הסדרות מוצג עולם הירואי אך אפל. לפי ווידון העולם אינו מקום טוב, הטוב לא תמיד זוכה ולא תמיד קל להפריד או להבדיל אותו מהרע, הוא אפילו מפתיע בכמה סצינות שמערבבות תום עם רשע, כשלא כל משימה נגמרת טוב ולכל דבר יש מחיר נפשי.

כדי לתמוך בהליך הפסיכולוגי שעוברת אקו בכל פעם שמוטענת אליה אישיות חדשה, מוצמד אליה Handler, סוג של Watcher, שתומך ומלווה אותה, דואג שהמשימה תבוצע, שהבובה לא תישבר ושהארגון לא יתגלה.

רק שלא תהרוס

מילות הכישוף של ווילו והגלגול החדש של ה-Watcher, הם לא האלמנטים היחידים שיגרמו לכם להרגיש בבית. המקום בו גרות הבובות מזכיר מאוד את משרדי Wolfram & Hart בהם בילתה חבורת אנג'ל את מרבית העונה החמישית והאחרונה.

ואם כבר הזכרנו את Wolfram & Hart, הגיקית שהפכה לאלילה, פרד, מקבלת ב"דולהאוס" תפקיד משנה, שוב במלבושי מעבדה של החכמה והסקסית. שחקן נוסף שנעים לפגוש בו הוא הילו אגת'ון מ"באטלסטאר גלקטיקה" שמגלם דמות שוטר שמנסה לעלות על עקבות אותו ארגון לא חוקי שלוקח את חייהן של נערות תמות והופך אותן לכלי משחק בשם הביזנס.

אז למרות החשש, בעיקר מהפגישה המחודשת עם דושקו שהיא שחקנית בינונית

למדי, הפרק הראשון מותיר את הצופה נרגש. נראה שהסדרה היא סקסית וקלילה אבל עם רבדים כואבים ואפלים, שזורה קטעי פעולה ומזכירה מאוד את הטעם של אנג'ל, גם בצילום וגם בקצב.

"דולהאוס" מספקת את אותם דיאלוגים שנונים, דמויות אנושיות עם טוויסט שנעות בין גיקיות לאישיות גבולית ומתח מיני ורומנטי שכנראה לא ימומש לעולם - אם אנחנו מסתמכים על סדרות עבר של ווידון - אבל ישאיר אותנו להוטים לראות מה יקרה ואם יקרה.

ווידון מספק את כל מה שהתגעגענו אליו והשאלה היא האם דושקו תהיה עקבית מספיק כדי להעביר את הצופה בבטחה ובאמון בין דמות הבובה הריקה ללא אישיות, לאישיות החדשה תהיה מי שתהיה, לאישיות שהיתה. הפרק הראשון היה רצוף בהבזקים של משחק לא מוצלח ומאולץ וקשה להמר אם הסדרה תתפתח לכיוון קליל וסתמי או תהפוך לקאלט והאם הגאונות של ווידון תגבור על הבינוניות של דושקו.