שתף קטע נבחר
 

האבולוציה של האמונה הטפלה

למה חובבי עב"מים רואים פרצוף על מאדים, ונוצרים אדוקים רואים את הבתולה מריה באגפו של בניין? יתכן שישנם מצבים בטבע, בהם מחיר האמונה הטפלה הוא נמוך ממחיר האי-אמונה

מאת: מייקל שרמר

 

למה אנשים רואים פרצופים בטבע, מפרשים כתמי לכלוך על החלון כדמויות אנוש, שומעים קולות ברעש האקראי שיוצרים התקנים אלקטרוניים ומוצאים מזימות בחדשות השגרתיות? ההסבר הסביר ביותר הוא תופעה הקרויה אפקט ההטרמה (priming effect) הגורמת למוח ולחושים שלנו להיות מוכנים לפרש גירויים בהתאם לדגם צפוי מראש. חובבי עב"מים רואים פרצוף על מאדים. נוצרים אדוקים רואים את הבתולה מריה באגפו של בניין. אנשים המאמינים בעל-טבעיות שומעים את המתים מדברים אליהם באמצעות מקלט רדיו. והדוגלים בקונספירציות סבורים שההתקפות של ה-11 בספטמבר היו עבודה פנימית של ממשל בוש. האם יש סיבה עמוקה ומוחלטת יותר לכך שאנשים מאמינים בדברים מוזרים כאלה? יש סיבה כזאת. אני מכנה אותה בשם "תבניתניות", או הנטייה למצוא תבניות בעלות משמעות ברעש חסר משמעות.

 

באופן מסורתי, מדענים רואים בתבניתניות סוג של שגיאה תפיסתית. "טעות מסוג ראשון", כלומר זיהוי חיובי כוזב, מתרחשת כשאנו סבורים שדבר כלשהו אמיתי אף על פי שהוא אינו כזה (למצוא תבנית שאינה קיימת). "טעות מסוג שני", כלומר זיהוי שלילי כוזב, מתרחשת כשאנו סבורים שדבר כלשהו אינו אמיתי אף על פי שהוא דווקא אמיתי (לא לזהות תבנית קיימת, או "אי-תבניתניות"). אני טוען שמוחותינו הם מנועי אמונה: מכונות שהאבולוציה תכנתה אותן לזהות תבניות, לחבר בין הנקודות וליצור משמעות מתוך תבניות שאנו סבורים שיש בטבע. לעתים נקודה A אכן קשורה לנקודה B, אבל לפעמים היא אינה קשורה. כשהנקודות קשורות, אנו לומדים משהו חדש ובעל ערך על הסביבה העוזר לנו בהישרדות וברבייה. התהליך הזה קרוי למידה מקשרת, והוא תהליך יסודי בהתנהגות בעלי חיים, מן התולעת הצנועה סי אלגנס ועד ליונק הומו סאפיינס.

 

למרבה הצער, מוחנו לא פיתח רשת זיהוי שתבדיל בין תבניות אמיתיות למדומות. אין לנו גלאי שגיאות שיווסת את מנוע זיהוי התבניות שלנו. (ומכאן נובע הצורך במדע, עם מנגנוני התיקון העצמי שלו, המתבססים על חזרה על ניסויים וביקורת עמיתים.) אבל כנראה שתפיסות שגויות כאלה אינן מסלקות אותנו ממאגר הגנים ולכן לא פועלת ברירה אבולוציונית לסילוקן.

 


הפרצוף שנראה בצילומי "ויקינג" מהמאדים (צילום: נאס"א)

 

רחש בעשב: רוח או טורף מסוכן?

 

במאמר שהתפרסם בספטמבר 2008 בכתב העת "רשומות החברה המלכותית B", שכותרתו: "האבולוציה של האמונה הטפלה ושל התנהגות דמוית אמונה טפלה", בחנו הביולוג קווין ר' פוסטר מאוניברסיטת הרווארד והביולוגית חנה קוקו מאוניברסיטת הלסינקי את התיאוריה שלי באמצעות מודל מתמטי אבולוציוני. הם הראו שבכל מקום שבו מחיר האמונה בקיומה של תבנית כוזבת נמוך ממחיר הסירוב להאמין בקיומה של תבנית אמיתית, תעדיף הברירה הטבעית את התבניתניות. החוקרים החלו לבנות את המודל שלהם באמצעות המשוואה pb>c, שעל פיה האמונה תשתרש כשמחירה (c) יהיה נמוך מן הסבירות (p) לרווח (b). למשל, מחיר הסברה שרחש בעשב הוא טורף מסוכן אף על פי שזוהי רק הרוח אינו מחיר גבוה, אבל הסברה שטורף מסוכן הוא רק הרוח עלולה לעלות לבעל החיים בחייו.

 

הבעיה היא שאנו גרועים מאוד בקביעת הסבירויות האלה. מחיר הסברה שרחש בעשב הוא טורף מסוכן כשלמעשה זאת רק הרוח קטן אפוא בהשוואה לסברה ההפוכה. ולכן, הברירה הטבעית העדיפה את מי שסבור שרוב התבניות אמיתיות. באמצעות סדרה של משוואות מסובכות שכללו גירויים נוספים (משב רוח בעצים) ואירועים קודמים (ניסיון עבר בפגישות עם טורפים ועם הרוח), הסיקו מחברי המאמר ש"אי-יכולתם של פרטים - בני אדם או אחרים - לקבוע את הסבירויות הסיבתיות לכל מערכות האירועים המתרחשים סביבם תיאלץ אותם לערבב קשרים סיבתיים עם קשרים לא-סיבתיים. מכאן ברור ההסבר האבולוציוני לאמונות הטפלות: הברירה הטבעית תעדיף אסטרטגיות שיניחו קשרים סיבתיים שגויים רבים כדי לבסס את הקשרים החיוניים להישרדות ולרבייה.

 

לתמיכה במודל הברירה הגנטית שלהם, מביאים פוסטר וקוקו לדוגמה ש"טורפים נמנעים מנחשים לא ארסיים המתחזים למינים ארסיים רק באזורים שבהם המינים הארסיים נפוצים", ושאפילו יצורים פשוטים "כמו תאי החיידק אשרכייה קולי ישחו בכיוון החומר מתיל-אספרטאם, שאין לו השפעה פיזיולוגית, מתוך התאמה אבולוציונית לצריכת אספרטאם אמיתי". לכן, המשמעות של התנהגויות תבניתניות היא שאנשים מאמינים בדברים משונים בשל הצורך האבולוציוני שהתפתח בנו להאמין בדברים לא משונים.

 

מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic ומחבר הספר "מדוע אנשים מאמינים בדברים משונים". המאמר התפרסם בגיליון פברואר של"סיינטיפיק אמריקן "

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קמיעות. אם לא מועיל, בטח לא יזיק
צילום: גיל יוחנן
מומלצים