לבי לבי לקורבנות הפיגועים שיבואו. צעירים וזקנים, גברים ונשים; איננו יודעים במי תפגע יד המרצחים. הרוצחים שכבר היו בידינו, ואנו עומדים לשחררם לחופשי.
מי אתם, הרוגי הפיגועים שיבואו? בינתיים אין לכם שם וגם לא פרצוף, ולכן קולכם אינו נשמע. איש אינו דואג לשלומכם. אתם תצטרפו לשורה ארוכה של הרוגי עסקאות קודמות. ח"כ ישראל חסון, סגן ראש השב"כ לשעבר, אמר כי יותר משלושים ישראלים נהרגו בעקבות שחרור פעילי הג'יהאד האיסלמי בעסקת טננבוים. כמה ייהרגו בעקבות שחרור אלף האסירים, שעליו דן הקבינט מחר?
לב כולנו עם גלעד שליט ומשפחתו האצילית. "אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים", כתב הרמב"ם; "שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות" (הלכות מתנות עניים פ"ח ה"י). על קברניטי המדינה לפעול יומם ולילה למען שחרורו. אך אסור שישועתו של אחד תבוא על חשבון אסונם של הרבים. פעם ידענו להציל את שבויינו גם בלי לשחרר רוצחים. שר הביטחון, האם המילה "סבנה" עוד מזכירה לך משהו?
אם בכל זאת אין מנוס מלשחרר רוצחים, אז ניזכר בדברי המשנה: "אין פודין את השבויים יותר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם" (גיטין פ"ד מ"ו). המהר"ם מרוטנבורג ניסה בשנת 1286 לברוח מגרמניה (כנראה לארץ ישראל). הוא נתפס וישב שבע שנים בשבי, עד שנפטר בכלא בשנת 1293. המהר"ם זכר את דין המשנה, וסירב להרשות לקהילה לשחרר אותו בממון מופקע.
ישנה מחלוקת הלכתית בין פוסקי דורנו, באיזו מידה הדין המופיע במשנה דומה למצב שאנו עומדים בפניו היום במדינת ישראל. אך לכל הפחות אפשר ללמוד מהלכה זו יסוד ערכי: אסור לשלם כל מחיר תמורת שבוי. מי שמשלם כל מחיר, הופך את החטיפה למשתלמת, ומבטיח חטופים נוספים בעתיד. אם לא היינו משחררים מאות אסירים בעסקאות שבויים קודמות, יש להניח שגלעד שליט היה היום מתהלך בינינו; איש לא הי
ה טורח לחטוף אותו. אם אין ברירה ועלינו לשחרר רוצחים כנגד השבוי החף מפשע, נשחרר אחד תמורת אחד.
ועוד דבר. הרמב"ם כתב שלמנהיג המדינה אסור לפעול על פי הרגש. המנהיג צריך לפעול "מתוך חישוב ובהתאם למה שראויים לו, לא מתוך היגררות גרידא אחרי ההיפעלות (= הרגש)" (מורה נבוכים ח"א, נד). בנושאים כאלו הלב עובד שעות נוספות; אנחנו לא מצליחים לחשוב בהיגיון ובצלילות. אבל לגבינו זה גם לא חיוני עד כדי כך, שהרי אנחנו לא קובעים דבר. ראשי המדינה, לעומת זאת, צריכים לפעול בנושא השבויים אך ורק מתוך שיקול דעת דקדקני ומחושב.
משום כך, השאלה "מה היית אומר אם זה היה הבן שלך", אינה רלוונטית כלל. כל הורה היה עושה הכול כדי להשיב את בנו הביתה. בדיוק משום כך ההכרעה לא צריכה להיות בידי ההורים, אלא בידי מנהיגי המדינה.
אנו מתפללים בכל לבנו שגלעד יזכה לשוב לביתו מהרה בשלום. "ופדויי ה' ישובון, ובאו ציון ברינה" (ישעיהו ל"ה).
