יותר משמרגיזים אותי רבנים ועסקנים דתיים בבואם לכפות על מדינת ישראל את השבת שלהם, מרגיזים אותי האדמו"רים החילונים מבית מדרשם "הרוחני" של עמוס עוז ו
השופט חשין
המתנשאים עלינו ממרומי מעמדם התרבותי-רוחני-אליטיסטי. "מוכרחים לסגור את מרכזי הקניות והקניונים"' קובע עוז, והשופט חשין מציע אלטרנטיבות תרבותיות, בתחבולות ולא בחקיקה. שניהם יוצאים מנקודת הנחה שהציבור הרחב לא יודע מה טוב לו (תבואו, תעשו אצלם שבת), הוא שבוי בעולם חומרני נחות, והשבת כפי שהיא "צריכה" להיות, רוחנית כמובן, אבדה.
אני מתארת לעצמי שכאשר עוז הפליג בתיאורי השבת הרוחנית, הזכורה לו מראשית ימיו בקיבוץ, חייכו הרבנים בשביעות רצון. הממ... שבת רוחנית, לסגור את כל אתרי השופינג, מתאים להם. מצד שני, למה הוא חייב לדבר על תחבורה ציבורית? לא אמרו לו שרבנים לעולם לא יכולים להסכים לזה? למה לא אומרים לחילונים (הנבחרים בפינצטה לכנסים מסוג זה) שחבל על הדיבור ושום שיתוף פעולה על עיצוב דמותה היהודית של מדינת ישראל
| לא רק לדתיים |
|
| "שבת רוחנית לחילונים - אתחלתא דגאולא" / קובי נחשוני |
|
עמוס עוז הציע להשאיר את הקניונים סגורים בסופי שבוע וקרא לחילוניים לטפח "שבת רוחנית". בתגובה דורש יוסי שריד תמורה מהדתיים, והרב לאו מתרפק על השבת בתקופת ביאליק. ובאילו תחבולות יילחם השופט בדימוס מישאל חשין ביום הקניות הלאומי? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
כאמור, מנציגי אלוהים הפורמליים איני מצפה לשום דבר אחר, אלא לכפייה שהם ממילא שואפים אליה. הם מבטיחים לא להיכנס לנו הביתה ולבדוק את חיבורי השעון-שבת לכל שאלטר, אבל באותה הבטחה הם כוללים גם השתדלות להשבתת כל השירותים הממלכתיים בשבת. בסדר, הם דתיים, זה מה שהם, זה מה שהם יודעים.
אבל מאיפה לעמוס עוז החוצפה לקבוע שפעילות של בתי-תרבות היא יותר שבתית מפעילות של קניונים? ומה הוא מציע לעשות עם הילדים של כל ההורים שסוף סוף התפנו מהקריירה שלהם בסוף השבוע ועכשיו יילכו לבית התרבות להעשיר את עולמם הרוחני?
זה יפה מאד שהשופט חשין מעדיף לשמוע מוזיקה קאמרית ולהקשיב להרצאות של ביאליק
ורבינוביץ' זצ"ל, אבל למה זה עדיף על לונה פארק? מה יותר שבתי ורוחני בזה? מה אתה מציע לכל אלה שהם כבר לא שוחרי תרבות צעירים ללא משפחה ועוד לא הגיעו לפנסיה? שיש להם ממש משפחה לבלות איתה בשבת. שלא לדבר על זה שכל פעילות תרבותית כזו או אחרת היא לא פחות מסחרית, צרכנית ומחללת שבת מכל בחינה הלכתית, מה שאומר שאפשר לדבר על זה בקורת רוח בכינוס "רבנות וריבונות", אבל בתכל'ס זה נאדה. לא יהיה.
באופן אישי, השבת שלי היא שבת מסורתית. בית-כנסת, סעודות שבת, עיתונים, ספרים, משפחה. שום דבר לא פחות ולא יותר רוחני מהחיים שלי ביום חול. שבת מנוחה. כיף גדול. זה קל, זה קבוע, לא דורש מאמץ מיוחד. השכנים שלי, לעומת זאת, מפיקים לעצמם שבתות אחרות. מרגש לראות הורים וי
לדים יוצאים לפעילות משותפת (שאינה פיטפוט בבית כנסת), באופניים או במכונית. השבת שלהם לא פחות שבתית, לא פחות משפחתית, לא פחות תרבותית או רוחנית משלי. היא פשוט אחרת. מתאים להם "שופינג" אחרי שבוע קשה ותובעני? אין לי שום בעיה עקרונית עם זה. מתאים להם ים? הצגה? קרקס? לקצור דשא? מעולה.
את דמותה של השבת במדינת ישראל לא נעצב מתוך תחושות עליונות והתנשאות. לא התנשאות דתית ולא עליונות חילונית. רק כשכולם יכבדו את כולם, את הרצונות, את הצרכים, את היכולות, רק אז יש סיכוי.
ואולי כדאי להתחיל עם אתגרים יותר קלים. עם התרבות והרוחניות של ימות החול, למשל.
