בימים אלה מתכונן אני ליום האזכרה השישי לזכר בתי טל קרמן,
שנהרגה בפיגוע בשדרות מוריה בחיפה.
אני מתנגד לגישה שלהורה שכול יש "זכות" או "מעמד" או "משקל יתר" מלכלל האזרחים. אך להבדיל מאותו אזרח שלא שילם את מחיר המחדלים שגרמו למותה של טל בתי, אני משלם את המחיר יום יום ומקווה שלא יצטרפו הורים נוספים למעגל השכול בו אני חי.
עם זאת, הריגתה של טל אינו מקנה חסינות לשני ילדיי מלהיות הקורבן בפיגוע הבא. על כן, דעו ששחרור מאסיבי וכניעה לדרישות החמאס רק ירחיב את מעגל השכול.
כאשר דנים באפשרות שחרורם של 1,400 מחבלים - חלקם הצליחו לרצוח בנו וחלקם נתפסו בדרכם אל זירת הרצח, קל לראות לנגד עינינו את דמותו של החייל החטוף. אך אין רואים את כל אותם קורבנות אשר יירצחו כתוצאה משחרור זה.
טרם החלטתם של כבוד הנשיא או ראש הממשלה, ברצוני לחדד כמה נקודות שעקב הרצון העז לשחרור החייל, ייתכן שנדחקו לקרן זווית:
אל לנו להתעלם מאותם מאמצים כבירים וסיכון חיים של אנשי כוחות הביטחון: מודיעין, אנשי שב"כ, חיילים ועוד, שעמלו על לכידתם של כל אותם רוצחים ומרצחים בפוטנציאל. שליחים אלה סיכנו את חייהם בלכידת אותם מבוקשים, ואחדים שילמו בחייהם.
לאחר תפיסתם החל הליך משפטי ארוך ומייגע. כל אותם אסירים הכלואים בבתי הכלא זכו למשפט הוגן, דבר שקורבנות הטרור לא זכו לו וקורבנות העתיד לא יזכו לו. שעות רבות ויקרות של מערכת המשפט הושקעו על מנת למצות את הדין עם כל אותם מרצחים. לא די היה במיצוי הדין בערכאות נמוכות, ניתנה להם גם זכות הערעור, ורק אז נגזר דינם. מה הטעם אם לאחר סיכון חיי אנשי הביטחון ולאחר הליך משפטי מייגע ישחררו את כל אותם מרצחים בהינף קולמוס?
מערכת הביטחון מזהירה השכם והערב מפני השחרור וטוענת שכ-60% מהמשוחררים יחזרו לפעילות והפעם מיומנים ומסוכנים הרבה יותר. כיצד יוכל ראש הממשלה לפקוד על כוחות הביטחון בעתיד לתפוס מרצחים? האם מצפונו יאפשר לו לשלוח את אותם חיילים לשטח האויב לעצור את הפיגוע הבא שתוכנן על ידי המשוחררים?
שחרורם טרם ריצוי מלא של עונשם משדרג את מעמדם בתוך החברה הפלסטינית, וכמוהו כיציקת שמן לגלגלי המוטיבציה המצמיחים דור טרור חדש ששם ללעג ולקלס את מערכת הביטחון ומערכת המשפט הישראלית.
ניצחון "עופרת יצוקה" לא מוצה עד תום. על פי כללי המשחק הנהוגים באזורנו ניתן להפעיל דרכים נוספות לשחרור החייל. הגמגומים וחוסר הנחישות מצידנו מפורשים על ידי אויבינו ושכננו כחולשה - והחלש תמיד מפסיד.
אכן, את החייל החטוף ניתן לראות ואת קולו ניתן לשמוע. אבל החלל הבא גם הוא בשר ודם. אנו עדיין איננו יודעים את זהותו.
| טל קרמן. נהרגה בפיגוע בחיפה (צילום: ליז קצמן) |
חיילים נלחמים לשמור על חיי האזרחים, ולעיתים לצערנו נהרגים בקרב. החיילים הם אלה שאמורים להגן על האזרחים ולא להיפך. שחרור המחבלים בתמורה להשבת החייל הופך את היוצרות. 75% מהנרצחים על ידי "המשתחררים" הינם אזרחים, וכך יהיה בעתיד.
שחרור מאסיבי ייצור בעיה מוסרית בכל הנוגע לנושאי ביטחון שוטף, כיבוד מערכת המשפט הישראלית וחמור מכל יגביר את המוטיבציה של המחבלים שבעתיד יעזו לבצע פעולות נועזות וחמורות מבעבר, כיוון ששחרורם המהיר יובטח גם בעתיד.
רון קרמן, אביה של טל קרמן הי"ד
אינני בטוח שהצלקת שנגרמה לי בליל הסדר הנורא ההוא, במלון פרק בנתניה, תתרפא.
אולי הזמן יסייע בכך. אך את פצעיה של סבתי בלה, שהייתה יחד עם שאר בני משפחתי בפיגוע הנורא, אני בטוח שגם הזמן לא יירפא. היא אמרה אז: "שרדתי כבר גיא הריגה אחד באושוויץ. למה עלי לעבור גיא הריגה נוסף"?
באותו ערב נורא חוויתי תחושה עוצמתית. הייתי בטוח ביטחון מוחלט שצה"ל יגרום למתכננים ולמשלחי הפיגוע לחוש את נחת זרועו.
והנה, בימים אלה נמנים ברשימת האסירים שבה דנים בתמורה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט, גם מתכנני ומשלחי הפיגוע במלון פרק.
האטימות הרגשית בצד הפלסטיני, המנוגדת בתכלית ליחס של ישראל לשבוייה, צריכה להוביל ליחס מזלזל מצידנו למפגעים הכלואים הללו. היחס הפנימי שלנו לאותם המחבלים כקלפי מיקוח והדיון התקשורתי אודותיהם מעניק להם כבוד וייקר הרבה יותר ממה שהם זוכים לו בקרב הציבור שלהם. התמורה לשחרורו של שליט צריכה להיות תמורה סיטונאית וכך ראוי להתייחס אליהם.
מתוך אנושיות אנו מעניקים לאותם רוצחים שפלים תנאי בית מלון, ובכלל זה לימודים אקדמאיים. הם ודאי לא הופכים לחובבי ציון בעקבות זאת. מנגד, גלעד שליט לא זוכה אפילו לביקור של הצלב האדום. לכן, היחס כלפי אותם כלואים לא צריך להיות אלא כחומר גלם לצורך סחר חליפין.
תכלית חיסול מפגעים או לחילופין לכידתם בשבי היא תכלית כפולה: ראשית, הוכחת יכולת שיקום הכוח שלנו ופגיעה מוראלית במפגעים, ושנית, כליאתם של אותם טרוריסטים לימים קשים. קשה לי להבין מה מטרת כליאתם בבתי סוהר בישראל אם לא לעת הזאת.
לטוענים כי המחיר המדובר גבוה מדי, אני מעוניין לומר כי אין מדובר בעסקה, אלא בחייל היושב תחת האדמה. חובה עלינו להמשיך ולהשריש בקרב אלו השמים את פעמיהם ללשכת הגיוס כי נעשה כל מה שדרוש כדי להשיבם בשלום לביתם.
אכן, ייתכן ששחרור מחבלים יוליד פיגועים בעתיד. ולכן על הממשלה לעשות כן לא כמחווה למנהיג זה או אחר, אלא רק בנסיבות מיוחדות ומצערות כדוגמת שחרורו של חייל חטוף. מיעוט המקרים בהם נשחרר מחבלים יקל על כוחות הביטחון והמודיעין לעקוב אחר המשוחררים ולהשיבם לכלאם. "דלת מסתובבת" היא כן מדיניות הראויה לגנאי, אך נכון ליישם אותה לתועלת ישראלית, ובכל מקרה שיידרש עלינו להשיב לכלא מרצחים ששוחררו. אינני מקבל מציאות שבה בשל מחלוקת על "איכות" מרצחים, גלעד לא יהיה בבית. זו אחריותה של ממשלת ישראל.
לאחר שפינו אותי מלובי מלון פרק, אמרתי לעצמי כי זו "חוויה" של פעם בחיים. אך אם למישהו חסר איזה קלף מיקוח, אני מוכן לעבור זאת פעם נוספת.
רועי לחמנוביץ', יועץ תקשורת לסגן רה"מ ושר התמ"ת, נפצע בפיגוע במלון פרק
