בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה קבע כי לוכד הכלבים, אורי כהן מהשרון, לכד כלב שברח לנגד עיני בעליו מהחצר וסירב להשיב את הכלב לבעליו, גם לאחר שרדפו והפצירו בו לשחרר את חיית המחמד. "הלוכד הוא בעל שררה שמנצל לרעה את תפקידו וסמכויותיו ובלתי אמין", ציין בית המשפט וגזר על מועצת לב-השרון לפצות את בעליהם של כלב שנלכד פיצוי בסך 4,000 שקל.
אורי כהן, לוכד כלבים עבור הרשויות המקומיות באזור השרון מזה שנים רבות. במסגרת תפקידו במועצה הוא לוכד כלבים משוטטים ברכבו ומעבירם להסגר האזורי. כך הוא גם פעל בחודש יולי לפני כשנתיים במושב עין שריד.
מכתב התביעה עולה כי משפחת דאי, בילתה עם ילדי וכלב המשפחה בחצר הבית בשעת ערב. באותה השעה חנה רכב מסחרי בסמוך לבית, ובדיעבד התברר כי היה שייך ללוכד הכלבים מטעם המועצה. מכתב התביעה עולה כי לפתע וללא סיבה נראית לעין, קפץ הכלב מעבר לגדר אל הרחוב וכהן עם עוזרו תפסו אותו והכניסו אותו לתוך הרכב.
הכלב ברח לעיני בעליו מעבר לגדר ונלכד (צילום: ברוך פיגנבאום)
בתו בת השש של התובע, אילן דאי, נבהלה ונחרדה לגורל הכלב. אשתו של התובע וחברתה רדפו ברכבן אחרי הלוכד, אך הוא חמק מהן עד שלבסוף השיגו אותו וחסמו את דרכו. השתיים ביקשו ממנו להזדהות אך הוא סירב לעשות כן ולהחזיר להן את הכלב. בעקבות כך נלקח הכלב להסגר ומשפחת דאי נאלצה לשלם קנס בסך 370 שקלים ו-100 שקלים נוספים על כל יום שהה הכלב בהסגר.
בעלי הכלב החליטו לא לעבור על הנושא בשתיקה ותבעו את המועצה האזורית לב-השרון המעסיקה את כהן. בתביעה העלה התובע חשד כי לוכד הכלבים השתמש במשרוקית "אילמת", המאפשרת רק לכלבים לשמוע את השריקה, אך אינה זמינה לתדר השמיעה של בני האדם. בתביעה ביקש התובע לחייב את המועצה לשלם לו 8,000 שקלים על עוגמת הנפש שנגרמה בעיקר לבתו הצעירה, אשר התקשתה מהטראומה שחוותה, לאחר שכלבה נלקח ממנה ע"י זרים.
בתגובה לתביעה, טענה המועצה בבית המשפט כי בתחומה שטח השיפוט שבאחריותה, ישנן כ-50 נשיכות של כלבים וכי כלב משוטט "אמיתי", הוא כלב בר שאין אפשרות ללכוד אותו אלא באמצעות חץ הרדמה. המועצה טענה עוד כי פעולת הלכידה נעשתה כדין בהסתמך על חוק עזר עירוני. בבית המשפט העיד כהן וטען כי לא הציג את תעודת ההסמכה שלו מאחר שלא פנו אליו בבקשה זו.
לאחר שעומת בבית המשפט עם עדות אם המשפחה שפנתה אליו בזמן המקרה בצעקות, השיב הלוכד "מה יש לי לענות לה? אם הכלבה בחוץ, אני תופס אותה. לפי הנוהל שלי, אני לא עונה לפונים". כהן טען עוד בבית המשפט כי הוא לא זוכר שאשת התובע וחברתה רדפו אחריו וחסמו את דרכו. כמו כן, אינו זוכר את צעקות הסבתא ובכי הילדה. כהן הכחיש כי השתמש במשרוקית אילמת ואמר כי אינו יודע לאיזו מטרה היא משמשת.
בפסק הדין קבעה השופטת יעל קלוגמן כי היא מקבלת את התביעה. השופטת קבעה כי "עדותו של הלוכד עשתה עלי רושם בלתי אמין ואני מעדיפה את עדויותיהן של העדות מטעם התובע".
השופטת הוסיפה כי "עדותו של כהן הותירה בי רושם בלתי נעים של בעל שררה שמנצל לרעה את תפקידו ואת סמכויותיו".
בפסק הדין נקבע כי המועצה התבצרה מאחורי חוק העזר ובמקרה הזה מתעוררת בראש ובראשונה השאלה האם מדובר ב"כלב משוטט" ועל פי העדויות לא היה מדובר במקרה זה בכלב משוטט, אלא בכלב שנמצא בתוך שטח בעליו ואמנם הכלב קפץ מעל הגדר מסיבה שלא הובררה. "איני מאמינה ללוכד כהן שלא ראה זאת והוא עצמו אישר כי התעלם מפנייתה – זעקתה של הסבתא."
השופטת החליטה כאמור לקבל את התביעה וחייבה את המועצה לשלם למשפחה פיצוי בסך 3,000 שקלים ו-1,000 שקלים הוצאות משפט.
