שתף קטע נבחר

16 שנים של בידור

מגיש תוכנית הלילה הפרועה קונאן או'בריאן נפרד מצופיו הנאמנים באחת התוכניות המוצלחות והנצפות שלו אי פעם. אילת יגיל מסכמת 2,725 לילות של שנינויות ונונסנס, אבל גם קצת מודאגת מהעתיד שלו כ"ג'יי לנו החדש" ומהמחליף שנבחר לו, ג'ימי פאלון

זהו. תמו ונשלמו 16 שנה של תוכנית הלייט נייט של קונאן או'בריאן. 2,725 תוכניות ("42 מתוכן היו טובות", התבדח בדרכו האופיינית, "בעצם 41, לא כולל היום") של אנרכיה לצד ראיונות יחצניים, שנינויות לצד נונסנס, והרבה, הרבה רגעים מצחיקים. התוכנית המסכמת שודרה בארצות הברית ביום שישי האחרון, וזכתה לזינוק בנתוני הצפייה, מ-1.9 ל-2.6 אחוזים, הרייטינג הגבוה ביותר של התוכנית בשנתיים האחרונות.

 

או'בריאן אורז עכשיו את מטלטליו ואת מיטב כותביו, והוא עתיד לחצות את ארצות הברית כדי לנחות בקליפורניה ולרשת, החל מחודש יוני הקרוב, את כסאו של ג'יי לנו ב"Tonight Show", המשודרת שעה אחת לפני "Late Night". במסגרת הכסאות המוזיקליים, את מקומו של או'בריאן יתפוס בשבוע הבא ג'ימי פאלון, לשעבר איש צוות "Saturday Night Live", בחירה לא בלתי מאכזבת.

 

בשבועות האחרונים לחיי התוכנית, שידר או'בריאן קטעים אהובים שנבחרו על ידי הקהל ועל ידו, והשמיד מדי ערב חלקים מהסט, על מנת להעניק לקהל המשולהב חלקים מהתפאורה, כשהוא מודע לעובדה שלא כולם ישמרו אותם כפריטי אספנים נוסטלגיים. באחד הערבים, כשהעיף את הבמה של נגן הטרומבון והעניק אותה לבחור מהקהל, הוא איים עליו: "אם אני רואה את זה אחר כך מוצע למכירה באתר e-bay, אני אהרוג אותך".

 

ציפור לילה

איך שלא מסתכלים על זה, קונאן או'בריאן הוא עוף נדיר בין סלבריטאי הטלוויזיה האמריקאים: הכריזמה הלא-כריזמטית, השם המוזר, הבדיחות העצמיות החוזרות שוב ושוב ("אני מטר תשעים עם בלורית של שיער אדום. כשאני הולך בניו יורק, אני בולט כמו ביג בירד מרחוב סומסום"), ומעל הכל - החשאיות בה הוא מצליח לשמור את חייו הפרטיים. הישג מרשים יחסית, לאדם שהוא בן בית בלא פחות משני מיליון בתים.


לנו ואו'בריאן. זה שיוצא וזה שבא (צילום: NBC, Inc. All rights reserved)

 

כאן בישראל, לא ממש היינו מודעים לזה, אבל במקום שמרני כל כך כמו ארצות הברית, זה לא מובן מאליו שערוץ ברודקאסט אישר לשידור תוכנית אירוח שמראה דוב מאונן, רובוט סרסור או פרת ים חרמנית. גם הדברים שאמר טריומף, בובת כלב עם נפש של סטנדאפיסט מעליב (שעוצבה על פי דמותו של דון ריקלס), מתחו את גבולות הטעם הטוב. סביר להניח שהיתה זו בעיקר שעת השידור, חצות וחצי, שהביאה את NBC לשחרור הרסן.

 

אז איך אדם סרקסטי ושנון כזה יסתדר בלוס אנג'לס, ארץ השמש והסיליקון הנצחית? קודם כל, הוא יישרף אחושלוקי ("אני לא מסוגל להשתזף" אמר פעם בראיון. "אני מותאם גנטית לחיות בביצה בצפון אירלנד. אני כל כך לא מתאים ללוס אנג'לס"). אבל למי שחושש שהעוקץ יאבד, הוא מבטיח שהוא לא מתכוון להתבגר, "זה אני, לטוב ולרע".

 

ותודה ללורן

נדמה שאו'בריאן הצליח לשמור לאורך התוכנית האחרונה על פני פוקר, בעוד אורחיו נראו נרגשים יותר ממנו. האורח הראשון בתוכנית הסיום היה וויל פארל, שנכנס לאולפן כבן דמותו של ג'ורג' בוש (כפי שניתן לראות בקטע הווידאו בתחילת הכתבה) ויצא בתור לפריקון חשפן, המתחכך מול מפשעתו של או'בריאן, לבוש שורטס ירוקים. פינאלה הולם לתוכנית שמתגאה בהומור אינפנטילי.


האב הרוחני לטרמן, מארח את הילארי קלינטון. "הציב רף גבוה" (צילום: AP)

 

בין האורחים שובצו קטעי וידאו, כמו למשל שיר שהקדיש ג'ון מאייר לקונאן, בו הזהיר את המנחה שלוס אנג'לס תאכל אותו חי ותהפוך אותו לאפס, כמו שעשתה לו עצמו. בנוסף, שודר קטע משעשע בו לוקח או'בריאן את אייב ויגודה, השחקן הוותיק ("הסנדק", בין השאר באותה סצינה מפורסמת של "לוקה בראצי ישן עם הדגים") שהרבה להופיע בתוכנית מבלי להוציא מילה, ושיחרר אותו לחופשי מכלאו.

 

אחר כך הגיע אנדי ריכטר, מי שישב לצידו של או'בריאן משך שבע שנים, מ-1993 עד 2000. העובדה שאו'בריאן הסתדר טוב גם בלי תמיכה מימין מעלה את המחשבה שה"סייד קיק" הוא מושג שעבר מן העולם, בערך יחד עם האנק קינגסלי של לארי סנדרס.

 

היו שני רגעים שבהם נדמה שהבעת פניו של או'בריאן סוף סוף נסדקה: כשאירח את ריכטר ("כל כך חשוב לי שבאת לכאן", חזר ואמר לו), ולקראת סיום, כשגולל את רשימת התודות הארוכה שלו לכל מי שנתן יד להצלחת התוכנית. הקראת הרשימה, שנמשכה כעשר דקות, היתה כמו באוסקרים, מייגעת בחלקה אך מרגשת ברובה.


                      המחליף פאלון. בחירה לא בלתי מאכזבת

 

לצוות הכותבים המצוין שלו אמר או'בריאן, מי שבעצמו כתב ל"משפחת סימפסון" ו"Saturday Night Live", שהוא סנוב גדול בכל הקשור לכותבים טלוויזיונים, ושלו הטובים ביותר.

הוא אף הפציר בצופים לשים לב לקרדיטים בסוף התוכנית, על מנת לתת לכל הצוות הענק את הכבוד המגיע לו. ללורן מייקלס המפיק הודה או'בריאן על כך ש"לקח סיכון ענק כשקטף כותב אלמוני, בלי נסיון טלוויזיוני ועם עור פנים בעייתי - אספר עליו עוד בהמשך - והציל את חיי". לדיוויד לטרמן, שהיה חלוץ תוכנית ה"לייט נייט", ושאותו החליף או'בריאן ב-1993, הודה על ש"הניח את הרף הגבוה לבני הדור שלי".

 

אז מה יקרה ב"טונייט שואו"? האם אנו צפויים לשינוי בטון ועלייה במפלס החנפנות למרואיינים הכוכבים? או שמא או'בריאן ימשיך ללקק, לעגוב, לקפץ ולגרגר כמו חתול? ניפגש ביוני ונראה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
או'בריאן על שער ה"רולינג סטון". שיער אדום ועור פנים בעייתי
לאתר ההטבות
מומלצים