הבית השני של יעיש

מי מאיתנו אינו מכיר את המאות הרבות של מתנדבי "יד שרה"? נדמה שאין כמעט אדם בישראל שלא נעזר בהם במהלך חייו, שאל לעצתם או התעודד כשחייכו אליו בשעת מצוקה. אחד מהם הוא יעיש שבת מיבנה, המתנדב זה שנים בסניף "יד שרה" ברחובות, ופוסק: "זה הבית השני שלי".  

"עושים כאן עבודת קודש". שבת (צילום: אבי מועלם, "ידיעות רחובות")

שבת (73), יליד מרוקו, עלה לישראל ב-1964 והחל לעסוק במלאכה האהובה עליו עד היום: צביעה. המברשת והמכחול הם חלק בלתי נפרד מחייו, והם גם הלכו איתו למרכז למחקר הגרעיני שורק, שם שימש כאחראי על מחלקת הצבע עד יציאתו לפנסיה.

את פעילותו ההתנדבותית ב"יד שרה" שבת החל לאחר צאתו לגמלאות. "היו כאן רק פלייר פשוט, פטיש ומפתח שבדי", הוא נזכר בחיוך. "דאגתי לשנות את המצב.

בלי להתבייש פניתי לכמה מכרים שלי בעלי לב נדיב, וסיפרתי להם שחסרים לנו כלים. הם פתחו את היד ואת הלב, וככה השגתי מברגות, מלחציים ועוד כלי עבודה".

עוד טרם צאתו לפנסיה, שבת היה מעורב בפעילותו של הסניף הרחובותי. "יום אחד נודע לי במקרה שסניף 'יד שרה' מחליף ריהוט וזורק את הריהוט הישן", הוא משחזר. "נקטתי יוזמה והבאתי משאית עמוסה בציוד משרדי. ריהטנו את הסניף במלואו - ואת מה שנשאר חילקנו בין הסניפים השכנים.

"אנשים שמחים לתרום כי הם יודעים שכאן עושים עבודת קודש", שבת ממשיך. "בעיני, 'יד שרה' היא כמו בית כנסת. מי שיש לו אהבה לבית הכנסת, חייב לאהוב אותה. אדם חולה שרוצה ללכת לבית הכנסת אבוד ללא כיסא גלגלים, ובזכות 'יד שרה' הוא זוכה להגיע לשם. אין ספק, זה מקום קדוש", הוא מסכם ומודיע שהוא ממהר.

- לאן אתה ממהר עכשיו?

"איזו שאלה? כרגיל, ל'יד שרה'. הרי שם נמצאים החיים האמיתיים".