כשכאב שיניים מבשר התקף-לב: 9 אבחנות שגויות

הייתי בחודש השמיני להריוני כשהחלטתי שהגיע הזמן ללכת לרופא ולבדוק למה הלשון מתייבשת לי ואני חשה צימאון דווקא באמצע הלילה. הרופא בדק, שאל שאלות והחליט לשלוח אותי לבדיקות סוכר. למחרת השכמתי קום, הלכתי למעבדה, נדקרתי והמתנתי לתוצאות, שהראו שהכל תקין. חזרתי לרופא ושאלתי מה עוד עלול לגרום לתחושות אלה פרט לבעיית סוכר. הוא לא היסס וירה: ”חרדה”.

פערתי זוג עיניים. חרדה?! טוב, אולי באופן לא מודע, הרהרתי, וכבר החלטתי לאתר פסיכיאטר שירגיע את נפשי ואת צימאוני עד הלידה. בעודי מהרהרת במצבי, פגשתי באקראי רופא־מכר. כששאל לשלומי סיפרתי לו על היובש בלשוני. הוא הביט בבטני התופחת ופלט באדישות: ”זה טבעי. בהריון מתקדם יש הצטברות נוזלים בגוף, ובעקבות זאת האף שלך סתום ואת נאלצת לנשום דרך הפה, מה שגורם להתייבשותו בפרט בזמן השינה, כשגם כך יש מיעוט רוק”. כדי להקל על הרגשתי הוא המליץ על שימוש במי מלח לנחיריים או להיעזר במכשיר אדים.

אז מה היה לנו כאן? יובש בלשון וצימאון באמצע הלילה, שגררו שלוש אבחנות שונות: סוכר בדם, חרדה ואף סתום. אם הרופא הראשון היה מאבחן שהיובש נגרם כתוצאה מאפי הסתום, היו נחסכות ממני בדיקות מיותרות, זמן יקר וחרדה מחוסר הוודאות.

לאיזה אבחנה להאמין? ואיזו מהן היא הנכונה?

לפניכם תשעה מצבים שעלולים לגרור את הרופא למלכודת האבחנה השגויה ואתכם לדרך ארוכה, פתלתלה וכואבת עד לקבלת הטיפול הנכון. בעזרת מומחים הצמדנו לכל מקרה את ההסברים לטעויות ואת הכלים שיסייעו לכם למצוא את הדרך הקצרה והנכונה לטיפול הולם.

1. כאב שיניים או אירוע לב

התלונה: כאבים בלסת התחתונה.

אבחנה נפוצה: בעיות בשיניים ובחלל הפה כמו פגיעה בעצב הלסת, זיהום, ציסטה.

אבחנה שעלולה להתפספס: התחלה של אירוע לב.

למה מפספסים? פרופ’ דורון זגר, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב במערך הקרדיולוגי בבית החולים סורוקה ומזכ”ל האיגוד הקרדיולוגי: ”התלונה הקלאסית המעוררת חשד לאירוע לב היא לחץ בחזה. אצל אנשים קשישים, נשים וחולי סוכרת יכולים להופיע ביטויים אחרים לאירוע לב כמו כאבים בלסת, כאבי בטן, צרבת. מכאן שהתלונות המצביעות על בעיות בריאות שונות לעומת אלה המעוררות חשד לאירוע לב עלולות להיות זהות ולהטעות הן את המטופל והן את הרופא המטפל”.

מחיר הפספוס: עיכוב במתן הטיפול במצב של התקף לב עלול לגרום ללב לנזק בלתי הפיך. נתקלתי בעבר במקרה של חולה שהתלונן על כאבים בלסת התחתונה, הוא הופנה לכירורג פה ולסת, ורק לאחר הטיפול הכירורגי שקיבל, התברר שבעצם הכאב היה סממן להתחלה של התקף לב. אין ספק שהעיכוב שנגרם באבחנה הגדיל את הנזק שנגרם ללבו של החולה.

מה עושים? אם נתקפתם בכאב חזק ולא מוכר באזור שבין הבטן העליונה ללסתות, ובייחוד אם הוא נמשך ברציפות יותר מעשר דקות והוא מלווה בקוצר נשימה, בחילה או הזעה, הזעיקו אמבולנס. יש לחשוד שמדובר באירוע לבבי. הצוות הרפואי יידע לזהות טוב מכם את הסימפטומים ויעביר אתכם לבית החולים במידת הצורך.

אם הרופא המטפל שולח אתכם לבדיקות שאינן קשורות ללב, אל תתביישו להעלות בפניו את האפשרות שמדובר באירוע לב.

אם הכאב מופיע לסירוגין ואתם נשלחים לבדיקת א.ק.ג שתוצאותיה תקינות, התעקשו על עריכת בדיקה נוספת. ייתכן שתרשים הא.ק.ג נעשה בזמן שלא היו לכם כאבים, לכן מיד עם הישנותם דרשו בדיקה חוזרת.

2. וירוס או חיידק

התלונה: חוסר תיאבון, אודם בגרון וחום גבוה (מעל 39.5 מעלות).

אבחנה נפוצה: מחלה חיידקית שגוררת בעקבותיה טיפול באנטיביוטיקה.

אבחנה שעלולה להתפספס: מחלה ויראלית, שאינה מסוכנת ואינה מחייבת טיפול תרופתי, קל וחומר שלא טיפול באנטיביוטיקה.

למה מפספסים? ד”ר מיוריאל קונופניקי, מנהלת חדר מיון ילדים במרכז הרפואי כרמל: ”יש לכך שתי סיבות עיקריות. הראשונה נובעת מכך שהרופא אינו מוצא הסבר לחום, ועל כן הוא מציע טיפול אנטיביוטי כדי ’לכסות’ את הסיכון, ולו הקטן ביותר, שמתפתחת בילד מחלה חיידקית. סיבה שנייה קשורה ללחצם של ההורים שמאמינים כי הפתרון לחום ולמצבו הבריאותי של ילדם מצוי באנטיביוטיקה, ולכן הם מתעקשים לקבל מרשם מהרופא”.

מחיר הפספוס: שימוש לא נבון באנטיביוטיקה עלול לגרום לעמידות החיידקים לאנטיביוטיקה, מה שמפחית את יעילותה ומחייב שינוי בהרכב התרופה ועלייה במינון כדי למגר את החיידקים במצבי צורך אמיתיים. יש הצדקה לשימוש באנטיביוטיקה במצבי דלקת חיידקית, כמו דלקת גרון חיידקית, דלקת אוזניים, דלקת ריאות. עד גיל שנתיים, הסיכוי שהילד סובל מדלקת גרון חיידקית נמוך ביותר.

נוסף על כך, צריך לזכור שהאנטיביוטיקה אינה יודעת להבחין בין חיידקים טובים לרעים, ועל כן היא הורגת גם את אוכלוסיית החיידקים הידידותיים המצויים במערכת העיכול. בעקבות זאת עלולים להתפתח שלשולים.

מה עושים? לא נותנים לילד אנטיביוטיקה לפני שהוכח באמצעות משטח גרון, למשל, שהוא אכן סובל מדלקת חיידקית. נסו להוריד את החום באמבטיה פושרת ותרופות להורדת חום.  

3. הריון או מחלה

התלונה: דימומים, וסת לא סדירה, הכתמה בתחתונים.

אבחנה נפוצה: חשד לשינויים טרום סרטניים ברירית הרחם (היפרפלזיה).

אבחנה שעלולה להתפספס: הריון צעיר.

למה מפספסים? פרופ’ דניאל זיידמן, מנהל יחידת המחקר, אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי שיבא: ”כאשר מגיעה מטופלת עם תלונות של דימומים לדניים לא סדירים, נוהג הרופא לברר תחילה אם היא בהריון. במקרים שבהם האשה שוללת

 בכל תוקף הריון טבעי מסיבות של גיל, שימוש באמצעי מניעה, מיעוט קיום יחסי מין או הסתמכות על בדיקה ביתית שהראתה תוצאה שלילית, והרופא מסתפק בדבריה, הוא עלול לפספס הריון. יש לציין שגם אם הרופא מבצע בדיקת אולטרסאונד כדי לשלול הריון, הוא עלול לפספס, מאחר שאת שק ההריון אפשר לראות בבירור רק מהשבוע החמישי־שישי, ולכן בתחשיב לא מדויק וכשההריון צעיר יותר, הוא עלול ’להאמין’ לתוצאות האולטרסאונד שמראות שאין הריון. לאחרונה הגיעה אלינו אשה שסבלה מדימומים לא סדירים. כאשר הרופא שאל אותה אם היא בהריון, היא השיבה בשלילה ואף ציינה כי את ההריון האחרון, שאותו סיימה לפני כשנתיים, ליוו טיפולי הפריה ממושכים. הרופא הסתמך על דבריה ונטל דגימה (ביופסיה) מרירית הרחם. בדיעבד, תוצאות הדגימה הראו שנטלו מחלל הרחם רקמות הריון, ובעקבות הביופסיה האשה הפילה”.

מחיר הפספוס: הפלה של הריון שייתכן כי הוא רצוי וביופסיה על כל אי הנעימות הכרוכה בתהליך. יש לזכור כי דימום לא סדיר שכיח בתחילת ההריון, אולם אז חשוב לשלול מצבים לא תקינים בהריון צעיר, כמו הריון חוץ רחמי.

מה עושים? בדיקת דם היא האמצעי המהימן ביותר לשלילת הריון. אל תאפשרו שיבצעו בגופכן התערבות לפני שאתן מבצעות את הבדיקה הזאת. 

4. כאב ראש או אירוע מוחי

התלונה: כאב ראש בלתי נסבל שהולך ומחריף.

אבחנה נפוצה: סינוסיטיס, דימום תוך מוחי, אירוע מוחי, טרשת נפוצה, גידול.

אבחנה שעלולה להתפספס: חוסר בוויטמין B12.

למה מפספסים? ד”ר עליזה זיידמן, מנהלת מחלקת פנימית ב’ בבית חולים השרון: ”כאבי ראש יכולים להיות ביטוי לבעיות רבות, אולם החשש הגדול של הרופא שהם עלולים להוות סממן לתהליך המתרחש בתוך המוח, כמו למשל, דימומים. מסיבה זאת, רופא נוטה שלא לקחת סיכון, הוא לא מבזבז זמן והוא מפנה את המטופל לבית החולים לבדיקות מיידיות. בדיקת B12 מספקת תוצאות כעבור כמה ימים, וכשמדובר בחשש לאירוע מוחי או לגידול, הזמן קריטי, ולכן, במקרים מסוימים, חשוב לבצע סדרת בדיקות מיידיות כמו MRI”.

מחיר הפספוס: ככל שהאבחון מוקדם יותר, כך אפשר לחסוך בבדיקות מיותרות, לפעמים באשפוז, אובדן ימי עבודה וכמובן סבל וחששות. חוסר ממושך של ויטמין B12 עלול להחמיר את התופעות השונות (בלבול, אי שקט, הפרעות בזיכרון) ואף לגרום להפרעות נוירולוגיות בלתי הפיכות. מתן כדורים או זריקה של הוויטמין יפתרו את הבעיה בתוך יומיים־שלושה.

מה עושים? אם כאב הראש שממנו אתם סובלים נמשך זמן רב, פנו לרופא ובקשו ממנו בדיקות כלליות בכלל ובדיקות B12 בפרט. במצב התקין, הערך המינימלי של ויטמין B12 צריך להיות בטווח אופטימלי של 200־250 pg/ml (רצוי להיות מעל הערך המינימלי).

אם הכאב חדש ועוצמתי והרופא ממליץ לפנות לבית חולים להמשך בירור, חשוב להישמע להוראותיו.  

מה הדרך הקצרה והמהירה לטיפול הולם?

5. שיעול או טיפול בתרופה נגד יתר לחץ דם

התלונה: שיעול יבש המלווה בגירוי בגרון.

אבחנה נפוצה: שיעול הנובע מזיהום ויראלי נפוץ כמו הצטננות.

אבחנה שעלולה להתפספס: שיעול הנובע עקב נטילת תרופה ממשפחת מעכבי פעילות האנזים ACE. אנזים זה אחראי לייצורו של ההורמון אנגיוטנסין II, הגורם לחיזוק שריר הלב ולהצרת כלי הדם. חסימת ייצורו של הורמון זה מובילה להרחבת כלי הדם ולירידה בלחץ הדם. התרופה נפוצה בטיפול בחולים עם יתר לחץ דם, אולם היא ניתנת גם במצבים אחרים, למשל, אי ספיקת לב, פגיעה כלייתית, אוטם שריר הלב וסוכרת.

למה מפספסים: פרופ’ מיכאל בורשטיין, מנהל היחידה ליתר לחץ דם, המרכז הרפואי הדסה ויו”ר החברה ליתר לחץ דם בישראל: ”השיעול הוא תסמין למחלות רבות, כשהנפוצה שבהן היא הצטננות. אבל הוא יכול להיות גם תסמין למחלות כמו אסתמה, אי ספיקת לב וסרטן. השיעול נחשב לאחת התלונות השכיחות ביותר, ולכן מטופלים רבים אינם מייחסים לכך חשיבות גדולה ואף לא תמיד מדווחים עליו לרופא. נוסף על כך, השיעול יכול להתפתח גם כעבור חודשים ואפילו שנים מזמן תחילת נטילת התרופה”.

מחיר הפספוס: השיעול אינו מהווה סיכון בפני עצמו, אולם ככל שהוא תכוף יותר ועוצמתו רבה יותר, כך הוא עלול לפגוע באיכות החיים.

מה עושים? אם אתם נוטלים תרופה להורדת לחץ הדם, יידעו את רופאכם. זכרו שחלק מהתרופות נחוצות לטיפול (למשל, להקלה על הנשימה), ולא לכל אחת מהן יש חלופה שעשויה להתאים לכם, כך שלפעמים אין ברירה, אלא לקבל טיפול על חשבון הרעד.

6. התכווצות שרירים או נטילת סטטינים

התלונה: התכווצות שרירים או כאבי שרירים בזמן מנוחה או מאמץ.

אבחנה נפוצה: כאבי שרירים כתוצאה מהרגלי עבודה לקויים (כמו עבודה ממושכת מול מחשב או נשיאת משקל כבד). גם מחלות כמו שפעת, הפרעה בתפקוד בלוטת

 המגן, מחלות ראומטיות וסרטן עלולות לגרום לכך.

אבחנה שעלולה להתפספס: כאבי שרירים הנגרמים מנטילת תרופות להורדת רמת הכולסטרול ממשפחת הסטטינים (למשל: סימוביל, ליפידל, ליפיטור וקרסטור).

למה מפספסים: ד”ר טוביה בן־גל, מנהל היחידה לאי ספיקת לב בבית החולים בילינסון (רבין): ”כאמור לעיל, הסיבה הנפוצה לכאבי שרירים קשורה בהרגלי חיים לקויים. מכאן שהחשד הראשוני של הרופא הוא שהכאב אכן נובע מסיבה זו. נוסף על כך, גם המטופל בעצמו לא תמיד יודע להבדיל בין כאבי שרירים לכאבי מפרקים או לחולשת שרירים. בהתאם לכך הוא ’מכוון’ את הרופא המטפל לבצע שורה של בדיקות ואבחונים שעלולים להיות מוטעים”.

מחיר הפספוס: אבחון שגוי עלול לגרור את המטופל לבדיקות מיותרות והפניה לטיפולים מיותרים (פיזיותרפיה או תרופות נוגדות כאב כמו וולטרן).

מה עושים: דווחו לרופא על נטילת סטטינים. לפעמים די בהורדת המינון כדי למנוע את הכאבים או להפחיתם, ולפעמים יהיה צורך בהחלפת התרופה.  

7. פרקינסון או טיפול בנוגדי דיכאון

התלונה: רעד בידיים.

אבחנה נפוצה: פרקינסון.

אבחנה שעלולה להתפספס: רעד כתוצאה מנטילת תרופות. פרופ’ רבקה אינזלברג, נוירולוגית בכירה ממכון סגול למדעי המוח, המרכז הרפואי שיבא: ”רעד בידיים הוא תופעה שכיחה בקרב גברים ונשים בעשור השישי לחייהם. כ־4% מהם

 סובלים ממנה ושכיחות התופעה עולה עם העלייה בגיל. יש תרופות מסוימות (כמו תרופות לטיפול באסתמה, נוגדי דיכאון וחרדה) שאחת מתופעות הלוואי שלהן מתבטאת ברעד. לפני כמה חודשים הגיעה אלינו מטופלת שסבלה מרעד חמור שגרר אחריו פגיעה במוטוריקה ובהליכה. בעקבות זאת נזקקה האשה לכיסא גלגלים. לאחר בירור מקיף התברר שהמקור לרעד נעוץ בחשיפה ממושכת לתרופה אנטי פסיכוטית. מיד עם הפסקת התרופה החל מצבה להשתפר לבלי היכר והיא חזרה ללכת בכוחות עצמה.

רעד יכול להיות גם שפיר (רעד כסימפטום יחיד, שאינו מתקדם למחלת פרקינסון), ללא קשר לתרופות”.

למה מפספסים? פרופ’ אינזלברג: ”יש סוגי רעד המופיעים בזמנים ובמצבים מסוימים. למשל, רעד הנגרם בזמן מנוחה או בזמן הפעלת היד, רעדים בעלי קצב שונה. כשחולה מתלונן על רעד בידיים, הרופא מסתמך על בדיקה קלינית (בדיקה גופנית וסיפור המקרה) בלבד. למרבה הצער, לא עומדות לרשותו בדיקות עזר מדויקות המאפשרות לו לזהות את סוג הרעד. זו הסיבה שרבים מהרופאים מתקשים באבחנה ומפנים את החולה לנוירולוג מומחה בהפרעות תנועה. על־פי ההערכה, אחוז הטעות באבחון מגיע לכרבע מן המקרים”.

מחיר הפספוס: נטילת תרופות מיותרות שלא זו בלבד שאינן עוזרות לרעד שממנו סובל המטופל, הן עצמן עלולות לגרום לתופעות לוואי כמו בחילות וסחרחורות.

מה עושים? ידעו את הרופא בנוגע לתרופות שאתם נוטלים.

8. דלקת בשלפוחית השתן או גידול

התלונה: צורך מתמשך להטיל שתן בדחיפות ובתדירות גבוהה, לעתים מלווה בצריבה ובכאבים.

אבחנה נפוצה: דלקת בשלפוחית השתן.

אבחנה שעלולה להתפספס: גידול בכיס השתן.

למה מפספסים? ד”ר עופר יוסיפוביץ’, אורולוג בכיר במרכז הרפואי רבין: ”לעתים קיים דמיון בין התסמינים האופייניים לדלקת בשלפוחית השתן לאלה הקיימים במקרה של גידול ממאיר בכיס השתן. מאחר שדלקת שלפוחית השתן היא תופעה נפוצה יותר בקרב האוכלוסייה, מקובל ונכון להעלות אותה כאפשרות ראשונה.

סרטן בכיס השתן שכיח יותר בקרב אוכלוסייה בעשור השישי־שביעי, אך הוא נדיר בקרב צעירים. לכן, כאשר צעירים מתלוננים על הסימפטומים האלה, הרופא עשוי לדרוש שורה של בדיקות, עוד הרבה לפני שהוא בודק את האפשרות לסרטן”.

מחיר הפספוס: אבחון וטיפול מוקדם במחלה עשוי לאפשר את שימור כיס השתן ואף להציל חיים.

מה עושים? אם הרופא יחשוד שמדובר בדלקת שלפוחית השתן, סביר שהוא ימליץ על נטילת אנטיביוטיקה פעמים רבות גם אם תרבית השתן נמצאה סטרילית. אם כעבור כמה שבועות אינכם חשים בהטבה, כדאי לפנות להערכה אורולוגית מקצועית. באותם מקרים שבהם ”תסמיני הדלקת” מלווים בדימום בשתן, יש לשלול מחלה גידולית בכל תוקף. האורולוג יוכל לאבחן את המחלה באמצעות בדיקה פשוטה: בדיקת שתן לציטולוגיה וציסטוסקופיה (הסתכלות לתוך כיס השתן). לגידולים בכיס השתן יש נטייה להשיל תאים סרטניים אל תוך נוזל השתן, ולכן אפשר לאתר אותם בדגימת השתן בעזרת המיקרוסקופ.

9. אוסטיאופורוזיס או אוסטיאומלציה

התלונה: כאב בירכיים במעבר מישיבה לעמידה, הופעת שברים בחוליות עמוד השדרה/בעצם הירך/בכתף, צפיפות עצם ירודה בבדיקת DEXA (תופעות אלה שכיחות יותר בקרב נשים החל מהעשור השישי לחייהן).

אבחנה נפוצה: אוסטיאופורוזיס. מחלה המאופיינת בירידה בכמות רקמת העצם ופגיעה במבנה הפנימי שלה, שגורמת לשבירות מוגברת של העצם.

אבחנה שעלולה להתפספס: אוסטיאומלציה, מחלה שנגרמת בשל חוסר במינרלים (סידן, זרחן) בעצם עקב חוסר בוויטמין D (שבין תפקידיו לסייע לספיגת המינרלים במעי). גם במחלה זו סובלים מצפיפות עצם ירודה ומשברים. אך בניגוד למחלת האוסטיאופורוזיס סובלים החולים מכאב בגפיים בעת הטלת עומס (כמו בזמן הליכה, ריצה וכו’).

אוסטיאומלציה פוגעת בעיקר באנשים שלא נחשפים לשמש וניזונים מתזונה דלת סידן, אנשים שסובלים מהפרעות קשות של ספיגת המינרלים במעי, אנשים שעברו כריתת קיבה או אנשים שצורכים תרופות מסוימות לטיפול באפילפסיה.

למה מפספסים? פרופ’ צופיה איש שלום, מנהלת היחידה למטבוליזם העצם והמינרלים בקריה הרפואית רמב”ם ויו”ר הוועדה לטיפול באוסטיאופורוזיס ומחלות עצם במשרד הבריאות: ”יש סיבות רבות שעלולות לגרום להידלדלות העצם. אבחון המחלה דומה להרכבת פאזל. כדי לקבל את התמונה המלאה נדרש סיפור המקרה ובדיקות עזר (כמו בדיקת רמת סידן, זרחן, קריאטנין, ויטמין D והורמון יותרת התריס בדם), והרופא כמובן צריך להיות מודע למחלה. בהיעדר אחד משלושת המרכיבים האלה, עלולים לפספס את האבחנה הנכונה. לאחרונה הגיעה אלי מטופלת בשנות ה־70 המוקדמות לחייה, שסבלה משברים מרובים בחוליות עמוד השדרה. הרופאים השונים שבדקו אותה קבעו שהיא סובלת מאוסטיאופורוזיס. לאחר תשאול מעמיק ושורה של בדיקות נוספות שעברה המטופלת, אובחן שהחולה סובלת מחוסר קיצוני בוויטמין D, מרמה מוגברת של הורמון יותרת התריס ומעלייה ברמת הפוספטזה הבסיסית (אנזים המצוי בעצם, שרמתו עולה כאשר קיים קושי בקליטת המינרלים לעצם - ס.כ.ט). התברר שהיא סובלת מאוסטיאומלציה. האבחון כמובן שינה את אופן הטיפול”.

מחיר הפספוס: טיפול בתרופות המעכבות פירוק העצם כמו פוסאלאן ואקטונל לא יועיל לאנשים הסובלים מאוסטיאומלציה. יתרה מזאת, חולים אלה זקוקים לטיפול בכמויות גדולות של ויטמין D וסידן למשך תקופה ארוכה עד שיצליחו לשפר את תכולת המינרלים בעצם. טיפול זה יביא לריפוי המחלה ולהיעלמות כאבי הגפיים.

מה עושים? לאוסטיאומלציה סממנים נוספים שכדאי לדווח עליהם לרופא המטפל, כמו קושי בהליכה וקושי בעלייה במדרגות. אם אתם נמנעים מחשיפה לשמש, צורכים תזונה דלת סידן או שעברתם כריתת קיבה (לאחר ניתוח זה נפגעת ספיגת הסידן במעי), בקשו מהרופא הפניה לבדיקת רמת ויטמין D. בדיקה זו זמינה היום בכל קופות החולים. רמה תקינה הנה מעל 32 נ"ג/מ"ל או מעל 75 נמול/ל אם הרמה נמוכה במיוחד, מתחת ל־10 נ"ג/מ"ל או מתחת ל־25 נמול/ל, קיים סיכון גדול לאוסטיאומלציה. בהתאם לממצאים יחליט הרופא על המשך בירור.