שתף קטע נבחר

ללא סיוע, ניצול השואה החולה עלול להיזרק לרחוב

מ', ששרד מחנה עבודה בבולגריה ועבד כל חייו בבניין באשקלון, הוא כעת חולה לב וסרטן במצב סיעודי. הקצבה החודשית לא מספיקה למטפלת, תרופות ואוכל, החובות נערמים וגם הצריף שבו הוא גר עומד להילקח ממנו. העירייה: נסייע אם יפנה אלינו

69 שנים הוא לא ביקש עזרה מאיש. גם כשהפרידו אותו מאביו במחנה עבודה בבולגריה, גם כשעלה ארצה מבלי לדעת מלה בעברית. כבודו לא איפשר זאת. רק כעת, כשהוא חולה לב וסרטן, נזקק לטיפול 24 שעות ביממה ועל סף הפיכה לחסר בית - מ' מבין שאין לו ברירה, והוא נאלץ לבקש סיוע.

 

מ' (שמו המלא שמור במערכת), תושב אשקלון בן 69, עבד כל חייו בבניין והצליח לפרנס את אשתו ובתו בכבוד. לפני שלוש שנים עבר התקף לב קשה. במשך חצי שנה נדד בין חדר האשפוז למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים ברזילי בעיר. הוא יצא מבית החולים במצב סיעודי, כשהוא נזקק לטיפול של 24 שעות ביממה - ולכן נאלצה גם אשתו להפסיק לעבוד. מאז החמיר עוד מצבו הבריאותי, ומלבד היותו חולה לב במצב קשה, חולה סכרת ואנמי, בגופו התגלו גרורות סרטניות בדרכי השתן.

 

בני הזוג נאלצים כעת להסתדר עם תקציב חודשי של 5,300 שקל - 1,000 שקל תשלומים מגרמניה, ו-4,300 שקל קצבת ביטוח לאומי. מתוך סכום זה, 1,300 שקלים מיועדים למטפלת המגיעה לכמה שעות ביום, שמותירים 4,000 שקל לשכר דירה, חשבונות, תרופות וכלכלה שוטפת. המצב הכלכלי הלך והידרדר, החובות נערמו, ומ', שהתבייש לבקש עזרה כל חייו, הבין שהפעם אין ברירה. החוב לחברת החשמל הצטבר ל-2,200 שקל, חוב הארנונה מתקרב ל-4,000 שקל, ורק התרופות שלהן הוא נזקק עולות מדי חודש כ-600 שקל.


מ' מחוץ לצריף. "אני מתבייש מהעולם, מתבייש מעצמי" (צילום: רועי עידן)

 

בשיחה עם ynet מודה מ' במבוכה כי הוא מקצץ במזון, וזה כשנה לא אכל בשר או דגים. השבוע נותק זרם החשמל לצריף העץ בו מתגוררים הוא ואשתו. רק לאחר פניית ynet, חודשה האספקה באופן זמני. בנוסף לכל הצרות, מעל ראשו של מ' מרחף החשש שיהפוך בקרוב לחסר בית: בעל הצריף מבקש לפנות את בני הזוג כדי לפתח את הקרקע שבבעולתו והם אינם יודעים כיצד ימצאו אחרים חדשים במחיר 1,800 שקל בחודש, דמי השכירות שהם משלמים כיום.

 

לטענת בני הזוג, הם פנו לכמה גורמים בבקשה לסיוע. לדברי מ', הקרן לרווחת ניצולי השואה - גוף הממומן בחלקו על-ידי הממשלה - אישרה כבר בספטמבר את בקשתו להחזר כספי על תרופות בסך 4,000 שקל, המגיע לו על פי חוק. אך עד הכסף לא הגיע, וכשאשתו התקשרה לשאול מתי יגיע הכסף שלו הם זקוקים נואשות, נאמר לה כי "נגמר לקרן הכסף". 

 

"אני בקושי רבע בן אדם"

"הייתי אדם חזק", אומר מ', וקולו נסדק בבכי. "כשקיבלתי התקף לב, הפטיש עוד היה בידי. היום אני בקושי רבע בן אדם. זרקו אותי לכלבים, המדינה, הרשויות, בתי החולים. אני מתבייש מהעולם, מתבייש מעצמי. מי היה מאמין שאני אקבץ נדבות? לא נשאר לי טיפה של כבוד עצמי, לא יכול יותר. אני מחכה לרגע שיבוא מלאך המוות, אין לי את האומץ להמשיך ככה".

 

כעת מיוצג מ' על ידי העמותה לעזרה מיידית לניצולי השואה, שמנסה למצוא פתרון לעניינו. תמרה מור, מנכ"ל העמותה, מדגישה כי היא לא באה בטענות כלפי אף אחד. "חברת החשמל, העירייה, בעל הנכס - כולם צריכים לקבל את הכסף שמגיע להם. יש חוב וצריך לשלם אותו. הבעיה היא שאין עם מה. קצבת הביטוח הלאומי עליה מתקיימים מ' וזוגתו לא מספיקים. יש פה סיפור עצוב מאוד, וחסדי הציבור הם שיקבעו האם סופו יהיה טוב או טראגי".

 

מחברת החשמל נמסר: "לבני הזוג יש חובות מצטברים של חצי שנה, אך בעקבות פניית ynet, התקבלה הנחייה שלא לנתק להם את החשמל, עד אשר מי מהם

 יגיע, בזמנו הפנוי, להסדר תשלום נוח עם החברה. ניתוק זרם החשמל נעשה בעקבות תקלה פרטית (קפץ הפקק), ולא עקב אי תשלום החוב".

 

מהקרן לרווחת ניצולי השואה נמסר: "הפנייה של מ' אכן הוגשה בספטמבר, אך מכיוון שהיו חסרים בה מסמכים מסוימים, היא הושלמה רק בחודש נובמבר. בגלל עומס הפניות הרב לקרן, לוקח חצי שנה עד שמטפלים בבקשה, ועד שמתקבל הכסף. בימים אלו פועלת הקרן יחד עם משרד האוצר להעברת הכספים לטובת ניצולי השואה הנזקקים, למרות שלא עבר עדיין חוק תקציב. ברגע שיועבר התקציב, הכסף יועבר באופן מידיי תוך 48 שעות למ', ולניצולי שואה רבים כמוהו. בשנת 2008 לבדה, העבירה הקרן למעלה מ-350 מליון שקל לטוובת ניצולי שואה, ונמשיך לעשות כל שביכותלנו על בסיס המקורות שעומדים לרשותנו".

 

מעיריית אשקלון נמסר: "מבדיקה שערכנו, מ' אינו מוכר ואינו מטופל על-ידי אגף הרווחה. נשמח אם יפנה אלינו, ונעזור לו".

 

להעברת תרומות למ', צרו קשר עם העמותה לעזרה מיידית לניצולי השואה, בטלפון 03-5257888 או בדוא"ל israelnow@gmail.com .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"מי היה מאמין שאני אקבץ נדבות?"
צילום: רועי עידן
"אין לי את האומץ להמשיך ככה"
צילום: רועי עידן
מומלצים