למה מקדמת המדינה פרויקט אכיפה שאפתני בעלות של מאות מיליוני שקלים, למרות שתרומתו לבטיחות שנויה במחלוקת? אתמול (ג') הכריז המשרד לביטחון על הזוכה במכרז להקמת פרויקט האכיפה האלקטרונית של מדינת ישראל - "פרויקט א3". עלותו הכוללת של הפרויקט, הכולל התקנת 200 מצלמות מהירות וכ-100 מצלמות רמזור, נאמדת ב-350 מיליון שקל. בתמורה, משרדי הממשלה המעורבים בפרויקט מבטיחים לציבור הישראלי ירידה של עשרות אחוזים במספר תאונות הדרכים, וירידה תואמת במספר ההרוגים בתאונות.
מצלמות מהירות - מי קבע שהן מסוגלות לתרום לבטיחות בדרכים?
אלא שבדיקת ynet מעלה כי הבחירה בפתרון האכיפה האלקטרונית מבוסס על הערכות שהתאמתן לישראל אינה ברורה. אנשי מקצוע במשרדים הרלוונטיים - ביטחון פנים ותחבורה - ביססו את הערכותיהם בנוגע להשפעה הבטיחותית של הפרויקט, על הצלחת מערכות דומות במדינות מערב אירופה. אלא שהנחה זו מתעלמת לכאורה ממספר עובדות ונתונים חשובים, העשויים לשנות לחלוטין את התחזיות:
- בישראל קיימת בעיה חמורה במיוחד של היפגעות הולכי רגל בתאונות דרכים: יותר משליש מההרוגים בתאונות הם הולכי רגל - הרבה מעל הממוצע במדינות מערב אירופה. בעיה זו אינה צפויה להיפתר על-ידי הצבת מצלמות מהירות חדשות. כדאי גם לזכור כי חלק גדול מהתאונות בהן נפגעים הולכי רגל מתרחשות במהירויות נמוכות, למשל בזמן הורדת נוסעים בכבישים עירוניים או בזמן נסיעה לאחור.
- על-פי נתוני המשטרה, כ-18% מתאונות הדרכים בישראל מתרחשות אמנם בגלל מהירות. אלא שנתון זה אינו חד-משמעי: ראשית, במדינת ישראל לא מתבצע מחקר עומק של תאונות,
ולכן יש להתייחס בזהירות רבה לנתוני המשטרה. בנוסף, חלק גדול מהתאונות הנגרמות בגלל מהירות מתרחשות בגבול המהירות המותרת - אך מעבר למהירות המתאימה לתנאי הדרך. גם במקרים אלה, יעילותן של מצלמות המהירות עלולה להתברר כנמוכה מהצפוי.
- בחלק מהמדינות בהן מותקנת מערכות אכיפה אלקטרוניות, אכן נרשמה ירידה משמעותית במספר ההרוגים בתאונות - בצרפת למשל. אלא שהתקנת המצלמות הייתה חלק ממאמץ לאומי ארוך-טווח ומתמשך, ולכן יש לראות במצלמות האכיפה רק גורם אחד מיני רבים. עם זאת, גם לאחר ירידה של כ-30% בין 2002 ו-2005, מספר ההרוגים בצרפת גבוה משמעותית (באופן יחסי) ממדינות אחרות במערב אירופה - למשל הולנד, שבדיה ואנגליה.
- במדינות אחרות, כמו למשל אנגליה, הירידה במספר ההרוגים לאחר התקנת אלפי מצלמות מהירות אינה חד-משמעית - ואף מוטל בספק אם השפעתן חיובית. בדו"ח של גוף ביקורת ציבורי שפורסם ב-2006, אף נטען כי נתוני הסטטיסטיקה עוותו על-ידי המשטרה, בכדי להראות ירידה במספר ההרוגים - זאת, בזמן שלא חל שינוי משמעותי לאורך עשור (1997 עד 2006) במספר ההרוגים או הפצועים.
- למרות הצהרות המשרד לביטחון פנים, כי המצלמות יותקנו בכבישים "אדומים", שימו לב היכן מנחה אגף התנועה במשטרה להתקין את המצלמות: קטעי כביש ישרים, ללא שיפועים, וללא הפרעות לשדה הראייה. באופן טבעי, קטעי כביש אלה מועדים פחות לתאונות דרכים.
- בכל העולם נרשמת בשנים האחרונות ירידה במספר ההרוגים והפצועים בתאונות דרכים - ושתיים מהסיבות העיקריות לכך הן התקדמות דרמטית בבטיחות המכוניות, ושיפור משמעותי במערכי הטראומה בבתי החולים. לכך יש להוסיף שיפור עצום בזמן הפינוי מזירות תאונה - שלפחות חלקו נגרם בגלל הרחבת השימוש במכשירי טלפון סלולאריים.
כדאי גם לזכור כי השקעת סכומים נמוכים משמעותית יכולה להניב תוצאות טובות לא פחות - ואולי אף טובות משמעותית. למשל, על-פי נתונים שפורסמו על-ידי ועדת שיינין - שקבעה תוכנית לאומית למאבק בתאונות - התקנת רמזור בצומת ברחוב עירוני יכולה להפחית את מספר התאונות ב-20%. זאת, בעלות של כמה מאות אלפי שקלים בלבד. התקנת פסי האטה, שעלותם הממוצעת נמוכה עוד יותר, יכולה להפחית את מספר התאונות ב-40%. לאור כל זאת, סביר להניח כי אותם 350 מיליון שקלים המיועדים לפרויקט "א3", יכולים לפתור בעיות בטיחותיות באופן פשוט ומהיר הרבה יותר ממצלמות המהירות החדשות.
אם כן, מדוע מתעקשת המדינה על פרויקט האכיפה האלקטרונית? כמו במדינות רבות בעולם, גם בישראל יש מי שמאשים את משרדי הממשלה כי הם בוחרים בפתרון שיכניס כסף רב לקופת המדינה. על-פי הערכות של המשרד לביטחון פנים, ההכנסות מקנסות בגין עבירות חמורות יוכפל פי שלושה: מפחות מ-100 מיליון שקל כיום, ליותר מרבע מיליארד שקל לאחר הצבת כל מצלמות האכיפה.
כמו שמוכיח הניסיון העולמי, בחירת הממסד בפתרון שנוי במחלוקת, עלולה לעורר תגובות קיצוניות מצד ציבור הנהגים. בצרפת למשל, פועלת בשנים האחרונות מחתרת המחבלת במצלמות מהירות באמצעות מטעני נפץ. גם באנגליה, שם מותקנות כיום יותר מ-6,000 מצלמות, הושחתו מתקנים רבים על-ידי אזרחים, וכך גם בהולנד, בלגיה וגרמניה.
