באין מנהיג רפובליקני, שדר הרדיו מושל בכיפה

אחרי שאיבדה את הבית הלבן ואת השליטה על שני בתי הקונגרס בארצות הברית, המפלגה הרפובליקנית נמצאת בשפל המדרגה. גם סקרי דעת הקהל מלמדים שהנשיא ברק אובמה נהנים מתמיכה ציבורית רחבה - והרפובליקנים תרים אחר מנהיג ונוסחה שתאפשר להם להתאושש.

חמור יותר מאיבוד השליטה על מוקדי הכוח, הרפובליקנים עומדים לאבד את ההישג הגדול ביותר שלהם בשלושים השנים האחרונות: מהפכת הדה-רגולציה שבה החל הנשיא רונלד רייגן בתחילת שנות השמונים. "הממשלה אינה הפתרון, הממשלה היא הבעיה", אמר אז רייגן, והוריד מיסים בטענה שצריך לתת לאזרחים לנהל את ענייניהם בלי התערבות של האח הגדול.

הנשיא ברק אובמה מבצע עכשיו מהפך הפוך - בחסות המשבר הכלכלי החמור. הוא מגדיל תקציבים, מגביר את מעורבות הממשלה בכל דבר, ומנסה להפוך את ארה"ב למדינה סוציאל- דמוקרטית בנוסח מדינות מערב אירופה.

באופן מפתיע, המנהיג השמרני שנושא את דגל המאבק במגמה שמוביל אובמה אינם המתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות 2012, ג'ון מקיין, שרה פיילין, מיט רומני או בובי ג'ינדל - זהו שדר הרדיו השמרני ראש לימבו. לימבו מגיש את ה"ראש לימבו שואו", תוכנית מלל רדיופונית בת שלוש השעות המרתקת אליה 20 מיליון מאזינים ביום. בגיל 58, הפך לימבו למנהיג הבלתי מעורער של השמרנים בארה"ב, השותים בצמא את דבריו. יש לו השפעה רבה גם על צירי קונגרס רפובליקנים, שעושים מעל גבעת הקפיטול את מה שלימבו מטיף לו מאחורי המיקרופון בניו יורק.

בשבת האחרונה נאמו ראשי הרפובליקנים בכינוס של פעילים פוליטיים שמרנים - אך מי שגנב את ההצגה בכינוס ונשא את נאום המפתח היה לא אחר מאשר לימבו. בנאומו, אמר השדר הפופולרי כי הוא רוצה שברק אובמה ייכשל. ראשי הרפובליקנים מצאו עצמם תחת אש צולבת: מצד אחד, הרגישו צורך להתנער מדבריו של לימבו, אך מצד שני חששו שהאיש רב-העוצמה יקבור את שאיפותיהם הפוליטיות.

מי שניסה להגיב היה יושב ראש המפלגה הרפובליקנית החדש, מייקל סטיל. בראיון ל-CNN הוא הגדיר את לימבו כבדרן ואת תוכניתו כ"משלהבת יצרים" ו"מכוערת". את התשובה קיבל סטיל בתוכנית הרדיו הבאה של לימבו: השדר טען שיו"ר המפלגה החדש "התחיל בצליעה", וקרא לו להפסיק לחפש לעצמו כותרות ולהתחיל לפעול. התקשורת החלה לפקפק ביעילות מינויו של סטיל, ואילו היו"ר הנזוף מיהר לפרסם התנצלות.

מכשול בדרכם של מנהיגי הרפובליקנים

לראש לימבו אין כרגע שאיפות, בוודאי שלא מוצהרות, לנטוש את הכסא הלוהט שלו מול המיקרופון לטובת תפקיד מנהיגותי בקרב הרפובליקנים. הוא איש של מילים ושל אידיאולוגיה, לא של מעשים. לימבו הפך לקול ולמצפון של השמרנים - ובשל כוחו הרב הוא מכשול בדרכו של כל מי שמנסה להתבלט כמנהיג הבא של הרפובליקנים.

ללימבו יש את הלוקסוס לפנות רק לבסיס המוצק של השמרנים בארה"ב, שמהווים כ-30 אחוזים מהאוכלוסייה, בעוד שההנהגה הרפובליקנית צריכה לפנות גם לציבור המתון יותר, לעצמאים ולדמוקרטים מתונים כדי לחזור ולשלוט בבית הלבן ובקונגרס.

מהסיבה הזאת, הנשיא אובמה וסביבתו החלו דווקא "לחבק" את ראש לימבו. אובמה התייחס אליו בכמה הזדמנויות וביום ראשון בהופעה בתוכנית "מול פני האומה" של CBS

נשאל רם עמנואל, ראש מטה הבית הלבן, מי לדעתו מייצג את המפלגה הרפובליקנית. ראש לימבו, השיב עמנואל. "הוא הקול והכוח מאחורי המפלגה הרפובליקנית". לימבו מיהר להתנער מהדברים. "אני לא אחראי על המפלגה הרפובליקנית ואני לא רוצה להיות", אמר השבוע בתוכניתו - אך למרות זאת, קרא אתמול לאובמה להתארח בתוכניתו ולקיים עימו עימות.

אובמה זיהה את הבעיה של הרפובליקנים: למרוצת שמיליוני מאזינים מעריצים את לימבו, מיליונים רבים יותר מתנגדים לדבריו בצורה נמרצת. מבחינתו של אובמה, עדיף שראש לימבו יהיה הפנים והקול של המפלגה הרפובליקנית.