"יום העגונה" מזמן
שוב את הדיון הבלתי אפשרי של יחס הממסד הדתי אל הנשים. מייד גם צריך להתבונן באופן היותר רחב אל ההתייחסות את נשים בכלל במסורת היהודית. בתורה, אצל חז"ל וכן הלאה. בשתי מילים אפשר לסגור את זה. לא טוב. במילה אחת, נורא!
כן, היחס המסורתי סובל לא מזלזול בנשים, כפי שניתן היה לחשוב "נשים דעתן קלה", אלא מפחד מנשים " מרבה נשים מרבה כשפים", או לכל הפחות גם וגם. כן, שוב מתברר שמה שהיה נכון לתרבות העולם הגדול, היה לגמרי נכון גם לגבי חז"ל. מתברר, לצערנו, שלא כל ז"ל, היה אמנם גם חכם, לפחות בכל מה שקשור בנשים וביחסים בין המינים.
ומאז ועד היום לא השתנה הרבה אצל גברים, במיוחד אלו המקפידים להאמין ש"תורה מן השמים" משמעותו שאכן כל התורה, כפי שהיא, על טעויותיה ותקלותיה, ניתנה כמו שהיא מן השמים (ע"י הקדוש ברוך הוא, כמובן). לא להאמין כמה כאלה יש, ועוד פחות להאמין כמה כאלה מתעוררים להאמין בתורה
| פתרונות ארגוני הנשים |
|
| הסכם קדם-נישואין עכשיו / רבקה לוביץ' |
|
אני מייחלת ליום בו לא נצטרך לחתום על הסכם קדם נישואין הקובע כי צד שימנע מן הצד השני את הגט יתחייב במזונות מוגדלים. אני מבקשת שהרבנים יקחו מן הבעל את הסמכות על חירותה של האישה. האם אני מבקשת יותר מדי? בינתיים – חיתמו על הסכם קדם נישואין למניעת עגינות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
אני, ש"תורה מן השמים" בשבילי היא לא כפשוטו, ופקידי הממסד הדתי הם לא כוס התה שלי, מתבוננת בעגונות הדתיות ובארגוני הנשים הדתיות ולא מבינה מה הן רוצות. כלומר, אני מבינה שהן מבינות שיש סתירה מהותית בין פמיניזם ליהדות המסורתית-אורתודוכסית-ממסדית, אני מבינה שהן רוצות להשתמש בכל טריק הלכתי אפשרי כדי להוכיח שנישואים יכולים להיות בטלים ומבוטלים באם לא יתקיים בהם התנאי של נישואים מרצון, וכיוב' שטיקים הלכתיים מסוג של מעקף שמיטה וחמץ.
אבל תכל'ס, איבדתן אותי בשלב הראשוני בו אתן לוקחות עקרונית על עצמכן את תקרת הזכוכית ההלכתית ואיך שלא תפרשו את זה בדרככן, גם אתן מתמסרות בסופו של דבר לפסיקה רבנית גברית.
לבי לנשים העגונות, על חיים של חוסר אונים, השפלה, כלא, תסכול ופספוס. מלוא הערכתי לארגונים המסייעים בכל דרך לחלץ את הנשים האלו ממצבן הקשה. אבל באופן עקרוני, כפילוסופיה, מה יש לכן להציע לנשים (לכלות צעירות) חוץ מאשר את חוסר האונים והתסכול הזה?
כל המעקפים הרי לא יוכלו בסופו של דבר למציאות שגבר יחליט לעגן את אשתו על דעת הרבנים והדיינים. לא הסכם טרום נישואים ולא שום דבר אחר. בסופו של כל התהליך הדתי,
או כבר בתחילתו, עומד גבר שמאמין שאלוהים בכבודו ובעצמו (ולא אנשים בשר ודם שטעו לטווח הרחוק בשבתם בבית המדרש של תקופתם) נתן לגברים את הזכות לקנות ולשחרר נשים. ומי הגבר שייצא נגד אלוהים בכבודו?
כל עוד מתעקשות הפמיניסטיות הדתיות על המסלול האורתודוכסי, אין להן באמת מה להציע לנשים ובכלל (חוץ מפתרונות אישיים נקודתיים). כל עוד אתן נותנות במו ידיכן את הכוח לגברים, ויהא מצומצם בעיניכן ככל שיהיה בסופו של דבר, אתן שומטות את השטיח מתחת לרגליכן פורצות הדרך והאמיצות.
אי אפשר יותר להסתפק רק בפרשנות מדרשית נשית בניחוח מרענן ומודרני על המקרא והתלמוד. דרושה אמירה הרבה יותר משמעותית, ישירה, פמיניסטית.
