שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אסתר – ממלכת יופי למנהיגה
    "אסתר עוברת תהליך עמוק של שינוי וצמיחה. למול עיניו המשתאות של קורא המגילה, היא הופכת ממלכת יופי, פסיבית וצייתנית למנהיגה מצווה ואף למעצבת של זיכרון לדורות". עליזה לביא על "מודל אסתר" והמסרים החבויים במגילה

    עוד מעט נקרא את מגילת אסתר. מדוע המגילה קרויה כך? ההסבר הפשוט הוא, שאסתר היא הדמות המרכזית בסיפור המגילה – כמו רות במגילת רות, כמו יהושע בספר יהושע, כמו עזרא ונחמיה בספרים הקרויים על שמם. אך יש הסבר נוסף.

     

    המגילה מספרת, כי היא נכתבה בידי אסתר עצמה כפי שכתוב בפרק ט, כ"ט וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל, וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי--אֶת-כָּל-תֹּקֶף. חז"ל יודעים להוסיף ולספר, כי אסתר ביקשה מחכמי אותו דור שיקבעו את פורים לדורות ואף נאבקה בהם עד שהסכימו לכך. הנה כי כן: יש לנו כאן דוגמא מרתקת שבה הדמות המרכזית של הסיפור משמשת לפי המסורת גם בתפקיד של מי שדואגת לכתיבת הסיפור. וכן להנצחתה שלה של אסתר ולהטמעתה בזיכרון של העם היהודי.

     

    או בלשון אחר: אסתר עוברת תהליך עמוק של שינוי וצמיחה. למול עיניו המשתאות של קורא המגילה, היא הופכת ממלכת יופי, פסיבית וצייתנית למנהיגה מצווה, המביעה דעתה נחרצות, המתנה תנאים והמעצבת אסטרטגיות. לאחר מכן היא הופכת למתעדת של המאורעות ואף למעצבת של זיכרון לדורות.

     

    תוך כדי עבודתי על "תפילת נשים" למדתי מעדויות ומתפילות של נשים אנוסות מספרד ומפורטוגל, שדמותה של אסתר המלכה שימשה להן כמודל חיקוי. דמותה של אסתר כזרה, כאחרת שהסתירה את מוצאה ובכל זאת נשארה נאמנה לאמונתה, שימשה לאנוסים בבואה ברבות מתפילות הנשים האנוסות.

     

    המסרים של המגילה

    יותר מכל דבר אחר, אני רואה בתנ"ך ספר, שהעיון בו עשוי ללמד אותנו תובנות מוסריות/מוסר השכל וצידה לדרך. הרי שמעבר לפרטים אלה ואחרים, החלקים הנרטיביים של התנ"ך בוודאי נושאים מסרים רעיוניים חשובים. כיצד אני מבינה את המסרים החשובים של מגילת אסתר?

     

    בשתי דרכים לפחות. בעיני, המסר הראשון שהמגילה מבקשת להדגים ולהדגיש לנו היא יכולתו של אדם אחד ובמקרה זה של אישה לצאת מד' אמותיה (שאחרים/החברה קבעה בשבילה), להנהיג, להציל ולהנציח. גם אם היא לא הורגלה בכך – והיא חרדה מכישלונות. ואם כך בימי אחשורוש – על אחת כמה וכמה בימינו.

     

    המסר השני שאני למדה, הוא מרכזיות העברת המסורת מדור לדור.

    כפי שכתוב במגילה "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יָסוּף מזרעם". האקט הזה של ההנחלה התרבותית נעשה באמצעות הכוח של הנרטיב, באמצעות סיפור הסיפור. והנה, חכמינו קבעו כי בימות המשיח, כל החגים בלוח היהודי עתידים להיבטל – חוץ מחג פורים. בתלמוד הירושלמי נאמר: "הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל', רשב"ל אמר 'אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל'" (מגילה פרק א' הלכה ה').

     

    אני מבינה זאת כאומרם: אפילו בימות המשיח, בסוף ההיסטוריה, יהיה תפקיד מרכזי ומהותי להעברת המסורת לדורות הבאים. וזאת מכיוון שעם בלי עבר, עם ללא שורשים – ההווה שלו עגום והעתיד שלו מוטל בספק.

     

    בעיני, המשימה החשובה ביותר גם של דורנו, דווקא בעת התפוצצות המידע וריבוי ערוצי העברתו: עלינו לטפח גם את ייחודנו היהודי ולמצוא את הדרכים החדשות שיעזרו לנו לספר את הסיפורים שלנו לבנותינו לבננו לבני דורנו ולדורות הבאים.

     

    הדברים נאמרו על-ידי עליזה לביא בטקס קבלת פרס National Jewish Book Award לספר תפילת נשים, במרכז להיסטוריה יהודית בניו-יורק (5 במרץ 2009) 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אסתר – ממלכת יופי למנהיגה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אבשלום לוי
    עליזה לביא
    צילום: אבשלום לוי
    מגילת אסתר
    צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
    מומלצים