מהורות ביולוגית להורות פסיכולוגית

החלטת שופטת בית המשפט לענייני משפחה עליסה מילר, להוציא צו אימוץ ליוסי אבן-קמה ולאפשר לד"ר עמית קמה ולפרופ' עוזי אבן להפוך להוריו החוקיים, צריכה לשמח לא רק את חברות וחברי הקהילה ההומו-לסבית, אלא את כל מי שזכויות ילדים וזכויות האדם יקרות ללבו.

בני הזוג אבן-קמה מתפקדים כהוריו של יוסי בפועל כ-15 שנה, מאז עבר לגור איתם, לאחר מסכת התעללות שעבר בבתי הוריו, בין היתר בגלל נטייתו המינית. במשך השנים הללו, כפי שעולה מהבקשה למתן צו אימוץ שהגיש בשמם עו"ד דורי ספיבק והצוות מאוניברסיטת תל-אביב, בני הזוג תיפקדו כהורים לכל דבר ועניין, הן מבחינה חינוכית ורגשית והן מבחינה כלכלית. גם רשויות הרווחה של עיריית תל אביב, שם מתגוררת המשפחה, הכירו בהם כהוריו.

אלא שאין די בהכרה בפועל, כפי שזכתה לה משפחת אבן-קמה, משום שהכרה כזו תלויה ברצונן הטוב של הרשויות, ואלה אינן חייבות לכבד את רצונם של בני המשפחה כשהם לא רשומים ככאלה. כך, למשל, למי שאינם בני משפחה באופן שמוכר בחוק אין מעמד חוקי בקבלת החלטות רפואיות במקרה של אישפוז. גם הטבות מיסוי שונות מוענקות אך ורק לקרובי משפחה המוכרים בחוק.

ההיבט החשוב ביותר של החלטה זו הוא היותה נדבך נוסף בהעברת מרכז הכובד במשפט ובתרבות הישראלים מן ההורות הביולוגית אל ההורות הפסיכולוגית. בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך מרתק זה, שבמהלכו המשפט מכרסם בקדושת ההורות הביולוגית ומכיר יותר ויותר בחשיבות התפקוד של ההורים. אמנם, במקרה של יוסי אבן-קמה מדובר בבגיר המבקש להיות מאומץ, אבל גם במקרים של ילדים קטינים, בית המשפט מוכן כבר מזה כמה שנים להסיג את ההורות הביולוגית (למשל במצבים שבהם ההורה הביולוגי מתעלל או מזניח) מפני ההורות הפסיכולוגית. במילים אחרות, הדגש עובר מהדי.אן.אי. אל שאלת הכשירות להורות. עצם רעיון האימוץ מגלם את קו החשיבה הזה.

הכרסום בחשיבות ההורות הביולוגית מתקיים בצד מגמה מבורכת נוספת בדיני המשפחה: העתקת תשומת הלב מהאינטרס הקהילתי אל הרצון הפרטי, בכל הנוגע לבחירתם של אנשים בבני/בנות זוג, וכעת, גם בבחירת הורים וילדים.

עד לפני פחות משני עשורים לא ניתן היה כלל להעלות על הדעת לקרוא לתא שאינו מורכב מאבא-אמא-ילדים בשם "משפחה". רק ב-1992 נחקק חוק משפחות חד-הוריות, ובאחת תא שמורכב מהורה אחד (בדרך-כלל אֵם) וילדים הפך גם הוא למשפחה. כך קרה קודם לכן לבני זוג שאינם נשואים (ידועים בציבור), וכך קורה בשנים האחרונות לבני זוג מאותו מין, עם ההכרה באימוץ צולב (פרשת ירוס-חקק) וברישום נישואי טורונטו.

לכן ההכרה שהעניק בית המשפט בהגדרה העצמית של בני משפחת אבן-קמה כמשפחה, היא סיבה למסיבה לא רק להומואים ולסביות, אלא לכל מי שחושב/ת שהורים מתפקדים עדיפים על קדושת קשר הדם, ולכל אלה שמאמינים שבמדינה דמוקרטית ראוי שהתערבות המדינה בבחירה הכל-כך אינטימית שלנו בבני משפחתנו – במקרים שבהם יש אפשרות בחירה כזו, כמובן – תהיה מזערית.

ד"ר צבי טריגר מלמד דיני משפחה ודיני חוזים בבית הספר למשפטים, של המסלול האקדמי, המכללה למינהל