מבקר המדינה: המדינה נכשלה בצמצום העוני

"מי זועק היום את זעקת עניי ישראל בכלל והילדים העניים בפרט?" - כך שאל הערב (יום א') מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בהרצאה שנשא במרכז הבינתחומי בהרצליה תחת הכותרת "מה ראש הממשלה צריך לעשות במאה בימים הראשונים לכהונתו?"

האיש המזוהה יותר עם מלחמה בשחיתות בחר להתמקד דווקא בעוני וברווחה וקרא לממשלה הבאה לפעול לשיפור המצב ולצמצם את הפערים בחברה הישראלית. "בסולם החברתי-הציבורי בישראל, נמצא רף העוני בשלבים

נמוכים מאוד", אמר, "ילד עני רעב, אינו מסעיר את דעת הקהל, אינו מזעזע אותה והתקשורת אינה מפנה אליו את הזרקורים וחודרת לעומק הבעייה החברתית בישראל. איבדנו, כנראה, את הסולידריות החברתית".

לינדנשטראוס הזכיר את נתוני דו"ח העוני למחצית הראשונה של 2008, שהצביעו על יותר מ-770 אלף ילדים עניים ב-418 אלף משפחות עניות. "המסקנה, המצערת, היא כי המדינה נכשלה ביעדים שהציבה לעצמה לצמצם את העוני", קבע המבקר. "נתונים אלו שהופיעו בעיתונות, הסעירו את דעת הקהל ליום אחד, וירדו מהכותרות מיד".

"האם אנו יכולים להסכים לפער שנוצר?" 

המבקר מתח ביקורת חריפה על השכר הגבוה של הבכירים במשק. "לפני כחודש וחצי, הגיעו לידיעת הציבור 'נתונים מרנינים', מנכ"לית אחד הבנקים המרכזיים מרוויחה בשנה 9 מיליון שקל. מנכ"ל בבנק אחר 10.2 מליון שקל ומנכ"ל בנק גדול אחר, נהנה משיא אמיתי בין עמיתיו מנהלי הבנקים:

17.6 מיליון שקל בשנה. בחברות הציבוריות בישראל, השכר גבוה אף יותר. כאן בלט נתון מעניין: מנכ"ל אחת מחברות הדלק, מקבל שכר הגדול פי 784 משכר המינימום (מדובר בשנת 2007 ושכר המינימום היה אז 3,850 ש"ח). יו"ר דירקטוריון של חברה אחרת, מקבל שכר שהוא פי 398 משכר המינימום ויו"ר דירקטוריון אחר מקבל שכר פי 387 משכר המינימום. הייתכן?"

"האם אנו, הישראלים, יכולים להסכים לפער זה הנוצר ממש נגד עיניינו?", שאל לינדנשטראוס, "האם 774,000 הילדים העניים, אינם צריכים להטריד יום ולילה, השכם והערב, את מנוחתנו?".

המבקר יעץ לראש הממשלה הנכנס בנימין נתניהו ולממשלתו לפעול במרץ לשיפור המצב: "המדינה חייבת להתערב ביתר שאת בתחום החברתי ולהציב יעדים לצמצום מימדי העוני והפערים החברתיים. זו תהיה אחת המשימות המרכזיות של הממשלה החדשה שתקום ויש להחל בה כבר מתחילת דרכו של ראש הממשלה".

"אין חולק שקיימות משימות חשובות ביותר בפני ראש הממשלה שייבחר, וכבר מראשית דרכו", אמר המבקר, "קיימת סוגיית הבטחון הלאומי. קיימת סוגיית המשבר הכלכלי. יחד עם זאת, מדינה דמוקרטית מתקדמת, מדינת רווחה, אינה יכולה להישאר אטומה, מתעלמת, אולי הססנית וגוררת רגליים מפני מצוקת היחיד".