בן 35 משתוקק לזוגיות, אבל גם פוחד מפניה
אתה מרגיש שעם חלוף השנים הולכת ונבנית סביבך מחיצה, שאף אחת לא יכולה להיכנס אליה ללא אישורך והסכמתך. כל כך התרגלת לחיות לבד, שכל סידור אחר ממש מלחיץ אותך
אחר כך אתה עובד כברמן, וכל מיני אנשים יושבים אצלך על הבר, בני 30 פלוס ו-40 פלוס. אתה מדליק להם סיגריה ומזמין אותם לדרינק, והם פותחים איתך בחלקיקי שיחה הנקטעים ברעש רמקולים חזק. הם מספרים לך שפעם היתה להם יכולת להיות עם מישהי נוספת בחייהם, אבל כמו יוגורט על מדף מקרר שיום אחד, אם לא יקחו אותו משם, יפוג תוקפו, כך הם מרגישים, שהמסוגלוּת הזאת, אולי הנכונוּת - פג תוקפה.
ואז אתה מוזג להם עוד שוֹט ומעשן איתם עוד סיגריה, אומר להם בביטחון של גיל 30 מוקדם שהסיכוי שזה יקרה לך קלוש ושאתה רק מחכה שאהבת חייך תיכנס לדלת חייך, וכשזה יקרה 24 שעות של ביחד לא יספיקו, כי רק תרצו להיות יותר כל הזמן.
הזמן עובר, אתה מתנסה במערכות יחסים קצרות יותר או פחות. אתה מרגיש שמשהו מתחיל להיות לאה, מרגיש שנבנית מחיצה, מעין קיוביק שלך, כמו בעבודה, שאף אחת לא יכולה להיכנס אליו ללא אישורך והסכמתך. אתה לא שולט, זה מתהווה, זה קורה, זה נערם.
יש הפרעה כלשהי, צפיפות לא ברורה
אתה מגיע לגיל 35 ואתה פוגש מישהי. היא יפהפיה וחכמה ומצחיקה, אתם נפגשים פעמיים, אתם מעבירים פעם ראשונה את שישי בלילה ביחד, יש סקס, אבל בבוקר פתאום מחלחלת בך תחושה מוזרה, משהו בקיוביק שלך לא מסודר, יש הפרעה כלשהי, צפיפות לא ברורה. ההיא שאיתך לא יותר מ-160 סנטימטר, אבל נדמה לך שהיא הרבה יותר. פתאום אפילו דירה גדולה יותר לא נראית לך מספיק מרווחת בשביל שניכם. אתה זורק לה איזה תירוץ שאתה חייב לעבוד על המחשב, היא יוצאת מהבית, אתה מתיישב בלבד שלך. יש אנחת רווחה מהולה בעצב לא ברור. כמיהה לאהבה מהולה בפחד מאובדן החירות.
ערב, אני מגיע לבר, הפעם מתיישב בצד של השותה לא של המוזג. מולי ברמן צעיר, אולי בן 25. הוא מצית לי סיגריה, מוזג לי ג'יימסון, מתחילים בשיחה. אחרי שלוש סיגריות ושלושה שוטים אני מבין שהחלפנו תפקידים לא רק בין צידי הבר, אלא גם בפחדים.
אני מביט בברמן הצעיר ואומר לו משפט מוכר ומצמרר: "שלא תתרגל ללבד, הא?" הוא מבחינתו מחייך בביטחון של האדם שהייתי אני רק לפני עשור ואומר: "אין סיכוי. לי זה לא יקרה".
האימייל של שרון
