שתף קטע נבחר

למה לא לחלק קונדומים לבני נוער, למשל?

בשבועון הנפוץ "מעריב לנוער" גילו דרך מקורית להתמודד עם תופעת ההריונות הבלתי רצויים בקרב בני הנעורים - התקשרות עם אגודת אפרת, הפועלת למניעת הפלות. דעה

השחקנית ג'יימי לין ספירס (אחות של בריטני) הודיעה בדצמבר 2007 שהיא בהריון, הודעה שהיכתה גלים באומה האמריקנית. האמריקנים היו מוכנים להעלים עין מכישורי האמהות הלקויים של בנות משפחת ספירס. הם היו מוכנים להתעלם מהעובדה שהעלמה הקטנה הרתה מחוץ למסגרת הנישואים. אבל לעובדה אחת לא ניתן היה להתכחש: ג'יימי לין, כוכבת סדרת ילדים פופולרית וחינוכית, היתה רק בת 16 כשהחליטה ללדת.

 

שערוריה? כמובן. ומה הדרך היעילה ביותר לטפל בשערוריה? לקוות שיצוץ סקנדל גדול מזה שבידיך. לא חלפו מספר חודשים והנה מושלת אלסקה, שרה פיילין, נאלצה לגלות לאומה האמריקנית במהלך המרוץ שלה לצד הסנטור מקיין לנשיאות ארה"ב כי בתה בת ה-17 בהריון. בשני המקרים הודיעו יח"צני המשפחות של הנערות כי בכוונת הנערות להתחתן עם החברים שלהן וללדת את התינוקות. השמרנים נשמו לרווחה, ויש לשער שגם ליברלים מסוימים, שבימים כתיקונם תומכים בזכות האשה על גופה - כלומר, תומכים בהפלות - שמחו שהמסר שהעבירו העלמות הצעירות הוא מסר של אחריות הורית.

 

הפתרון האידיאלי לסקנדל הוא הופעתו של סקנדל אחר. הבעיה בפתרון זה היא, שלאחר שחולפת הסופה והאבק שוקע, לא מתקיים דיון אמיתי בנושא, וכל מה שכולנו נזכור בעוד כמה שנים הוא לכל היותר ששתי הנערות פישלו בגדול.

 

במחקר שערך מרכז מחקר ומידע של כנסת ישראל ב-2004 הוצגו נתונים לפיהם מידי שנה יולדות בישראל כ-4,500 נערות שגילן פחות מ-19, כשרוב ההריונות מחוץ למסגרת הנישואים. הריונות אלה מכונים "הריונות בלתי רצויים", מהסיבה הפשוטה שהורי הילד עצמם, אותם צעירים וצעירות בגילאי 19 ומטה, אינם רוצים בהם. גם המדינה לא ממש רוקדת לצלילי "ילדים זה שמחה" לשמע הבשורה, שכן הריונות אלה מביאים לעיתים קרובות למתן היתר נישואים מיוחד לצעירים מתחת לגילאי 17, נישואים שהניסיון מלמד כי אינם מחזיקים מעמד ונוטים להסתיים באלימות ובעוני.

 

כמות ההריונות הבלתי רצויים בקרב צעירים וקטינים הדליקה נורה אדומה בקרב המחוקקים, אבל לא רק שם. גופים נוספים בישראל הכירו בבעיה ובצורך לטפל בה. ב"מעריב לנוער", למשל, גילו דרך מקורית להתמודד עם תופעת ההריונות הבלתי רצויים בקרב בני הנעורים. שבועון הנוער הנקרא על ידי עשרות אלפי ילדים בישראל מידי שבוע בחר להתקשר עם אגודת אפרת, הפועלת למניעת הפלות בישראל. במסגרת התקשרות זו צורף לכל גיליון של השבועון סרטון די.וי.די המציג נשים בטווח גילים רחב, שמספרות כיצד הצילה אותן אגודת אפרת מביצוע הפלה ומפצירות בנשים צעירות להימנע מביצוע הפלה. התקשרות זו הוגדרה על ידי מחלקת השיווק של מעריב לנוער כהתקשרות מסחרית גרידא ולא כהבעת תמיכה באג'נדה של אגודת אפרת. לשאלתי אם היו מסכימים שחברה לייצור קונדומים תשווק את מוצריה בדרך דומה השיבו כי חברת דורקס מעניקה חסות למדור הייעוץ המיני "על בנים ועל בנות". השאלה הפרובוקטיבית שיכולה היתה להישאל היא למה השבועון מתיר לאגודת אפרת להפיץ באמצעותו את מסריה באמצעות התקשרות מסחרית, בעוד שההתקשרות עם דורקס היא בעלת גוון חינוכי. אבל יצירת פרובוקציה אינה מאפשרת דיון אמיתי, לכן השאלה שלדעתי צריכה להישאל היא: האם עיתונות הנוער עושה די כדי למזער את תופעת ההריונות הבלתי רצויים בגיל הנעורים?

 

סיפורים על נשים שהפלות פגעו ביכולתן להרות

אגודת אפרת מצהירה שמטרתה העיקרית הינה להביא לידיעת נשים השוקלות הפלה מידע רלוונטי, המאפשר להן לקבל החלטה משוחררת מלחצים חברתיים וממסדיים הרואים בהפלה פתרון לגיטימי להריון בלתי מתוכנן. האגודה מציעה סיוע לאם הצעירה ולרך הנולד, אבל במקביל מלווה את מסע שכנועיה נימת הפחדה, בדמות סיפורים על נשים שהפלות פגעו ביכולתן להרות. בינינו, אני לא ממש משתגעת על אגודת אפרת. אני חושבת שהתהדרות ב"הצלתם" של כמה אלפי עוּברים כפופה רק לאיכות חייהם של אותם עוּברים כילדים. ארגון אפרת אמנם מציעה ליווי פסיכולוגי ורפואי להריונית ולאם הצעירה, אבל הליווי הוא זמני בלבד וכפוף למצבה של האם, כפי שמוערך על ידי ועדה בראשות העובדת הסוציאלית של הארגון. עם כל הרצון הטוב, אגודת אפרת מממנת את צרכיו המיידים של הרך נולד (מיטה, עגלה, אמבטיה, חיתולים ומזון) ומסייעת לתקופה מסוימת במימון מעון היום, אבל ברור שההוצאות הכרוכות בגידול ילד גדלות עם הזמן.  

 

על אף חוסר אהדתי האישית לאגודה, אני מניחה שהיא אכן סייעה לנשים לא מעטות. מסיבה זו אני לא מתנגדת התנגדות גורפת לצירוף מידע אודות האגודה ופועלה בעיתון נוער (אם כי יש לתהות מדוע דווקא בעיתון נוער, לאחר שהצהירו כי קהל הצעירות הפונות אליהן מזערי, וכי הן בדרך כלל מטפלות בנשים מבוגרות יותר). ההתנגדות שלי היא להצגה חד צדדית של אפשרויות. לדעתי, לשבועון נוער בתפוצה כה רחבה יש אחריות חברתית לדון בהריונות בלתי רצויים בגיל הנעורים ולהציג בפני קוראיו את כל האפשרויות העומדות בפניהם. כלומר, סדרת כתבות, שאחת מהן היתה מספרת על אגודת אפרת וההשלכות הכרוכות באמהות בגיל צעיר או במסירת התינוק לאימוץ, בעוד שכתבה נוספת היתה מסבירה על הסיכונים הכרוכים בהפלות, לצד היתרונות הטמונים בהן.

 

אבל גם בכך לא די. מעריב לנוער מיועד לקהילה צעירה שהיא ברובה חילונית. כלומר, סקס אינו טאבו מבחינת הקוראים והוא תופס חלק משמעותי בשיח הציבורי. לדעתי, שבועון כזה אמור להסביר חזור והסבר כיצד ניתן למנוע הריונות. בנוסף, לדעתי שבועוני הנוער, ובעיקר מעריב לנוער וראש אחד, צריכים כמובילי דעה בקרב הנוער לפעול במשותף לצמצום ההריונות בקרב בני הנוער, למשל על ידי פנייה משותפת למשרד החינוך לשם הקצאת משאבים נוספים לחינוך מיני, או לקמפיין תקשורתי הקורא להציב קונדומטים בבתי הספר התיכוניים.

 

הרהורים על מאדי בריאן

עתידה של מאדי בריאן, בתה של ג'יימי לין, לוט בערפל בדיוק כמו עתידו של כל תינוק על פני כדור הארץ. ההבדל בינה לביניכם כשהייתם תינוקות הוא במידת הבגרות שהיתה להוריכם. הוריכם הבינו שתינוק משמעו אחריות לכל החיים: שהחלפת חיתול קודמת לבילוי עם חברים ושהכנת שיעורי בית עם הילד, משעממת ככל שתהיה, קודמת לצפייה בטלוויזיה. היו להם השכלה או כישורי חיים לעבוד ולפרנס את משפחתם. והעיקר – הם היו מוכנים. הם לא הרגישו שבגלל תינוק אחד קטן הם פספסו חלק משמעותי בחייהם הצעירים.

 

למאדי בריאן, כמו גם לכל צעיר וצעירה, מגיע חינוך טוב לחיים, וחינוך מעין זה כולל גם חינוך מיני. לא מגיע לנוער חינוך קלוקל, חד-צדדי, שמקורו בחשש מדעת קהל או באינטרסים מסחריים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: index open
מה עם הצבת קונדומטים בתיכונים?
צילום: index open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים