עם פחימה באום אל-פחם
א', איש נטורי קרתא, הפגין אתמול באום אל-פחם, ולא עם מרזל ובן גביר. ביום שאחרי המהומות הוא כותב ל-ynet על קבלת הפנים החמה של אנשי המקום ("הם משלנו!"; "אתם עשר!") ועל הפגישה עם שותפתם לדרך, טלי פחימה. וגם: איך בדיוק צריך יהודי לחבוש את הכאפייה?
אתמול בבוקר היינו כמה חברים באום אל-פחם. הפגנו והיה מאוד יפה. בדרך חזרה פגשתי עם חברי (בעל תשובה מקנזס) את טלי פחימה בתחנת דלק, והיא הזמינה אותנו להיכן שהיא גרה כיום - הכפר ערערה, שזה חמש דקות נסיעה מאום אל-פחם. היא גרה היום שם כי הישראלים היו מתנכלים לה, לדבריה, במקום מגוריה הקודם בתל אביב ("הישראלים הם מאוד אלימים").
ישבנו אצלה כמובן כדי לדון בנושאים המשותפים שעל הפרק ולא סתם לכוס קפה. השכנים הערבים שם קיבלו אותנו מאוד מאוד יפה, ושכנה אחת בלבוש ערבי מסורתי אמרה לטלי בתמימות שכתוב בקוראן שהמוסלמים יכולים לאכול אצל היהודים והיהודים יכולים לאכול אצל המוסלמים. היא התחננה לתת לנו אורז ובשר... טלי תרגמה לנו את ההצעה. "סרבנו בנימוס".
בהפגנה הייתה המון תקשורת מישראל ומהעולם ולפחות חמישה צוותים שונים ראיינו אותנו. היו שם למעשה שתי הפגנות: אחת ה"חזית", איפה שמרזל הפגין, ושם היו מהומות ופצועים, ואחת הפגנה די שקטה בכניסה לעיירה. אני לא ידעתי על ההפגנה שבחזית, איפה שמרזל היה - שם הפגין גם כבוד השייח' ראהד סאלח, אז עמדנו רק בהפגנה שהייתה בכניסה לעיר.
איך שנכנסנו עם הרכב לאום אל פחם והערבים ראו אותנו, כולם הריעו לנו ואמרו: "אלה משלנו, אלה משלנו". אפילו צעירים פלסטינים רעולי פנים שהסתובבו שם וצעקו והתעמתו עם המשטרה וקצת זרקו פה ושם איזה אבן, ניגשו אלינו ואמרו: "כל הכבוד לכם! אתם אחלה, אתם עשר!".
אצל פחימה ישבנו שעתיים בערך, אחרי שעמדנו שעתיים בהפגנה באום אל-פחם. בתחנת דלק "סונול" ביציאה מהעיר הביאו לנו הערבים אספרסו בחינם. אמרנו להם שאנחנו מעדיפים את הקפה שהם עושים בבית, אז הם אמרו שאסור להם להכניס לתחנת דלק קפה מהבית שלהם...
ואגב, החבר שהיה איתי קשר בהפגנה את הצעיף (כאפייה – ynet) על הראש. אמרתי לו שיוריד את זה וישים את זה רגיל כדי שבכל זאת לא יהיה לבוש בסגנון הגויים, שלא יראה "פארגוייש".
א' (השם המלא שמור במערכת) הוא חבר "נטורי קרתא" – קהילה קטנה של חרדים קנאים וקיצונים המתנגדים לציונות ואינם מכירים במדינת ישראל
לפנייה לכתב/ת 
