רדיו הד

הבחור שישב מולי בארוחת הערב נראה בול כמו האח הענק של ריימונד מסדרת הטלוויזיה "כולם אוהבים את ריימונד". הוא שדרן באחת מתחנות הרדיו הכי פופולריות בשיקגו והוא היה מודאג: "יש לנו שני עיתונים גדולים בשיקגו ובקרוב אחד מהם כנראה ייסגר בגלל המצב הכלכלי. אני לא מבין מתי זה קרה בדיוק שאנשים הפסיקו לקרוא עיתונים עם כתבות גדולות ועברו לעיתונים עם תמונות גדולות ובלי כתבות. כל העולם של המדיה השתנה ורק אנחנו נשארנו אותו הדבר".

כשהוא אמר 'אנחנו' הוא התכוון לכ-60 אנשי רדיו מכל העולם שהגיעו לדבלין, אירלנד, כדי לקיים יום שידור מיוחד שהתקיים ב"סיינט פטריק'ס דיי". לאירוע הגיעו 13 תחנות מארצות הברית, שתיים מיפן, אחת מארגנטינה, הולנד, ספרד, בלגיה, בולגריה וגם אחת קטנה מישראל. האירוע המשותף הזה, שכינס במקום אחד המון אנשים שיודעים לדבר הרבה ולהקשיב מעט, היה הזדמנות מצוינת לשמוע איך עושים רדיו בעולם וגם לחגוג.

לפריקונים ברחובות דבלין (צילומים: לירון תאני) 

את השידור העולמי מפיקה, כבר חמש שנים ברציפות, יצרנית הוויסקי ג'יימסון. מעניין כמה מאזינים פתחו את הרדיו ביום השידור הזה ותהו למה השדרן שלהם גם מדבר שטויות וגם נשמע איטי. אגב דיבורים: שדרני הרדיו הספרדיים מדברים הכי מהר והשדרנית היפנית לא הפסיקה לדבר במשך ארבע שעות, האמריקאים במקום השני, אנחנו במקום טוב באמצע, כשבמקום האחרון מדורג השדרן הבלגי שלקח שלאף שטונדה בין משפט למשפט.

רדיו סטאר

לא צריך להיות נביא כדי לחזות שהכוח של הטלוויזיה, כמדיום הנצרך בו זמנית באופן קולקטיבי, ימשיך וירד בגלל האינטרנט, בדיוק כמו מה שקרה לכוחן של חברות המוזיקה. כך קורה שגם כוחו של הרדיו מתעצם. הנושא הזה כיכב בכל השיחות שהתנהלו בין פתיחות המיקרופון והבקבוקים. המגמה הזאת, שכבר מורגשת היטב בארצות הברית ומתחילה להיות משמעותית מאוד גם באירופה תלך ותתחזק ככל שכוחה של הטלוויזיה ילך ויפחת.

רון קופמן והשדרנית היפנית. פטפוט בלי הפסקה 

כדי להבין מה צפוי בתחום הזה מבחינה טכנולוגית מספיק היה לראות את הציוד שהביא איתו הצוות היפני, אלופי הגדג'טים, שנראה כאילו הושאל מהסדרה "בבילון 5". אבל גם מבחינה תוכנית יש משמעות לטכנולוגיה: בגלל הפופולריות של נגני המוזיקה הניידים והטלפונים הסלולריים שמשמשים גם כנגנים, קורים ברדיו העכשווי שני דברים מאוד משמעותיים.

הראשון שבהם הוא מרכוז השדרן. זה כבר לא מספיק כשיש שדרן או עורך

מוזיקלי מוצלח, השאפל של האייפוד יכול לעשות את אותה העבודה מבלי שהמאזין יצטרך לשמוע פרסומות. לכן השדרנים מקבלים מקום מרכזי בהרבה יותר מזה שקיבלו ב-20 השנים האחרונות. לא לחינם הפכה תוכנית הרדיו של בוב דילן, המשודרת ברדיו הלוויני בארצות הברית ובשתי תחנות של ה-BBC באנגליה, לאחת מהמוצלחות, המצליחות והמדוברות ביותר בשנתיים פלוס שהיא משודרת.

הדבר המשמעותי השני הוא העלייה בכמות תוכניות הבידור והדיבור. חובבי המוזיקה, שמחוברים בפס רחב, כבר לא חייבים את הרדיו כמדיום מוזיקלי המעדכן את המאזין ומחדש לו. כשסינגל חדש יוצא בצורה רשמית לרדיו זה קורה הרבה אחרי שהוא כבר נמצא על מאות אלפי הארד דיסקים של אנשים שאוהבים מוזיקה וחשוב להם להיות מעודכנים. לכן תוכניות מלל נמצאות בזינוק חד למעלה. דוגמה בולטת היא תוכנית הרדיו של הווארד סטרן, השדרן שחברת הרדיו הלווייני Sirius שילמה כ-500 מיליון דולר כדי לרכוש את כישוריו, התוכנית המצוינת הזאת היא מודל לחיקוי של עשרות תוכניות. יום השידור השתוי קלות הסתיים בחגיגה ברחובות הירוקים של דבלין וליום אחד כולנו היינו אירים ורקדנו עם לפריקונים.

• לירון תאני הוא מנהל התוכניות של "רדיו תל אביב 102FM", שהיתה אורחת חברת "הכרם" בדבלין.