המלאכים של כלבי הים בהולנד

 

אחת מנקודות העימות הבולטות ביותר בין כלבי הים לבני האדם היא המזון - הדגים ליתר דיוק. בני האדם דגים דגים, וכלבי הים מתקרבים כדי לזכות בארוחה בלי מאמץ. התוצאה לעיתים כואבה: בכל שנה מטפלים במרכז בעשרות כלבי ים שמסתבכים ברשתות דייגים או נפגעים ממדחפי ספינות וסירות. יונקים אלה נקלעים עד מהרה למצב של חוסר תזונה והמערכת החיסונית שלהם נפגעת. הם לוקים במחלות שונות, דלקת ריאות למשל, ומתים. כדי להקדים תרופה למכה, מקפידים אנשי המרכז לצאת מפעם לפעם למבצעי הסברה ולאיסוף של רשתות דייגים קרועות שמושלכות בלב ים או ליד החופים. 

 

שוחים בבריכה לפני החזרה לטבע (צילומים: SRRC Lenie 't Hart)

 

"באחת הפעמים הגיעו אלינו כלב ים אפור בן חמש לערך, שפשוט נחנק בעקביות כי הוא נתקע ברשת דיג והיה צריך לשחות איתה במהלך החיפוש אחר דגים", סיפור מוריק. "זה מוביל מהר למצב של תת-תזונה, כי הם לא מצליחים לצוד מזון ונפלטים אל חוף הים באפיסת כוחות. מגיעים אלינו גם גורים, לפעמים בני יום-יומיים, וזה מדהים לראות את יכולת ההישרדות שלהם".  

 

מתחילים במרק ורק אחר כך עוברים לדגים

כמו בכל בית חולים, גם במרכז כלבי הים ההולנדי עובדים מסביב לשעון כדי להתמודד עם העומס הרב. קליטת עשרות המטופלים מחייבת את אנשי המרכז לשנע את כלבי הים כמו קוביות טטריס ממקום למקום. "התזוזה בין התאים היא מהירה מאחר שמספר המקומות שלנו מוגבלים. כל כלבי הים שמגיעים אלינו חייבים לשהות בהסגר וחשוב שלא לערבב בין פרטים חולים לכאלו שרק החלו להחלים", הוא מגלה.

 

"כלב ים שמגיע לבית החולים עובר סדרת בדיקות רפואיות ומתן תרופות. לכל עונה יש את המחלות האופייניות לה", מסביר מוריק. הפרוטוקול הרפואי מחייב לשים כל כלב ים חדש בהסגר למשך שלושה שבועות. "כך אנחנו יכולים להשגיח עליו כשהוא לבד, לא מוקף בכלבי ים נוספים שיציקו. אם מצבו השתפר, הוא יעבור לגור בקבוצה של כחמישה פרטים ואז לקבוצות גדולות יותר של כ-20 כלבי ים", מסביר מוריק. 

 

הדבר הכמעט ראשון בנוהל הטיפול בבית החולים הוא מזון: "כלבי הים מגיעים במצב קריטי, לעיתים חסרי תיאבון, וצריך להאכילם באופן ידני. תחילה מעניקים להם מרק דגים ולאט לאט, מגבירים את קצב המנות וגודל חתיכות הדגים. ככל שהם יהיו יותר חזקים, יש להם סיכוי טוב יותר לחיות ולשוב לטבע".

 

המסירות וההשקעה העצומה של מרכז השיקום במלחמה על חייו של כלב ים, באים לידי ביטוי לא רק במתקן רפואי משוכלל, אלא גם בתקציבים המגיעים בעיקר מתרומות והכנסות מתיירות. הכנסות אלה מאפשרות למטפלים לגייס את מיטב האמצעים להצלת היונקים. "הגיע אלינו למשל כלב ים צעיר שנפגע ממדחף של ספינה, והיינו חייבים לחתוך לו את הסנפיר האחורי", נזכר מוריק. "הטסנו אורטופדית מומחית מגרמניה, מרדימה מבלגיה המתמחה בהרדמת יונקים ימיים, ויחד ניתחנו את כלב הים והצלנו את חייו".

 

מלמדים את הגורים לפחד מבני אדם

למרות שהם נראים חמודים ומתוקים, כלבי הים הם עדיין חיות בר, שלא מחבבות בני אדם באופן מיוחד. לדברי מוריק, הטיפול היומיומי בגורים הקטנים קשה במיוחד, כי הגורים "דורשים" ליטופים וחיבוקים אך ההמלצה הטיפולית היא דווקא לצמצם ככל הניתן את המגע בין בני האדם לחיות.

 

"כשאתה יושב עם כלב ים בן יומיים שלושה, הוא חמוד, סקרן וחכם, הוא מחפש את אמא שלו וקל מאוד להתחבר אליו, להישאר לצידו וללטף אותו. אך ההוראות שלנו ברורות בנושא הזה", מבהיר מוריק. "יש לבצע את הטיפול הנחוץ במיומנות, במהירות ולצאת משטח המחייה שלו. למרות שהמגע עימם הוא צמוד בשבועות הראשונים, במיוחד כשמאכילים אותם ידנית, עם הזמן אנחנו מרגילים אותם לפחד מאיתנו".

 

"האינדיקטור לכך שהם חוששים מאיתנו בא לידי ביטוי לאחר חודשיים שלושה של אישפוז במרכז. כשאנחנו נכנסים לנקות את התאים והם מנסים לתקוף אותנו. זה סימן שעשינו עבודה טובה והם בדרך הנכונה להבראה", מספר מוריק.

 

העבודה משתלמת. כלבי הים חוזרים הביתה

 

כלל נוסף עליו מקפידים במרכז הוא לא למסור או לסחור בכלבי ים עם גני חיות או גופים המחזיקים בעלי חיים בשבי. מלבד הטיפול הם מפעילים תוכנית מחקר מקיפה, ומנהלים גם פעילות הסברה נגד המשך ציד כלבי הים בקנדה. 

 

כלבי ים מטופלים ומשוקמים במרכז במשך מספר שבועות - עד ארבעה חודשים. כדי להרגילם שוב לשחיה בקבוצות, את המטופלים שעומדים לחזור לטבע משכנים יחד בבריכות משותפות, שם הם משתעשים ומשתזפים, וגם מאפשרים לווטרינרים לעקוב אחר יכולת השחייה והציד. 

 

בתום תקופת השיקום, חוזרים כלבי הים לים הפתוח, ולרוב מלווה החזרה בטקס חגיגי בהשתתפות הקהילה המקומית. את מוריק הטקסים הללו תמיד מרגשים. "לראות את כלב הים שהשקעת עבורו את כל כולך שוחה במהירות ונעלם בין הגלים, זו המתנה הגדולה מכולן".