"תראה איך נהייתי סמרטוט". נערת השאוורמה
רק הלקוחות הקבועים שמו לב ליופייה המיוחד, שמסתתר בתוך אוברול ג'ינס וחולצה אפורה. סוג של רעלה ששמה על עצמה כדי שלא יראו אותה בכלל. היא עושה את המוטל עליה, בשקט מבלי להתלונן, עובדת עד שש בערב, ואז הולכת הביתה לפגוש את בעלה, להיות האשה הקטנה והטובה. סיפור
אני חוטא באכילת שווארמה, במקום קבוע בתל אביב. אוכל אותה רק עם סלט וטחינה, בלי פיתה או צ'יפס, ככה סטרייט, עם בצל סגול והמון פטרוזיליה. נכנסתי למסעדה ברגע מרתק: המקום היה כמעט ריק, ונערת השווארמה הראתה לסמי החותך הערבי תמונה ואמרה: "תראה, תראה איזה יפה הייתי בחתונה, נכון יא סמי? לא תגיד לפני שנה, כולה עשרה חודשים. ומה נהיה ממני? סמרטוט נהייתי, פשוט סמרטוט", אמרה ונכנסה למטבח לקחת את הדלי לשטיפת הרצפה.
היא אישית לא נוגעת בשווארמה, מאז גיל שש, כשנסעה עם אבא למושב של התרנגולים ההודים, ראתה איך לוקחים אותם במשאית ומה עושים עם אלו שמתים, במעבר. היא נדרה נדר שהיא בבשר לא נוגעת יותר.
רק הלקוחות הקבועים שמו לב ליופייה המיוחד, שמסתתר בתוך אוברול ג'ינס מהוה לא מחמיא וחולצה אפורה. סוג כזה של רעלה שהיא שמה על עצמה כדי שלא יראו אותה בכלל. היא עושה את המוטל עליה, בשקט מבלי להתלונן, עובדת עד שש בערב, ואז הולכת הביתה לפגוש את בעלה, להיות האשה הקטנה והטובה. אף אחד לא יודע שגם הוא סובל מהקרירות שלה, ושלפי המבנה המשפחתי שלה, הסבל הזה מחכה לו עוד הרבה שנים. חיבוקים וסקס רק במשורה, רק אם התנהג יפה, וגם אז היא עושה בכלל טובה, מה שהוא לא יודע שזה באמת טובה גדולה מבחינתה, הסבל הזה.
החינוך הקפדני שקיבלה נעל אותה לצמיתות
היא לא נהנית מסקס, אפילו לא עם עצמה, אבל איתו זה ממש סבל עבורה. ובהתחשב בעובדה שהוא היחידי שראה אותה עירומה, היא בבעיה. הכל בגלל הבתולים. החינוך הקפדני שקיבלה נעל אותה לצמיתות. לרוע המזל פגשה בבחור חסר רגישות, שרק בעוד עשר שנים יילך החוצה לחפש את מה שחסר לו. היא תדע ותשתוק, זה המסלול של כולן במשפחה שלה.
כשהיתה בת 16 פגשה אותו במסיבה. הם ישבו כל הערב ודיברו. "היה שם ניצוץ" היא משקרת לכולם בחיוך. חודשים אחר כך טחנו זה לזו באוזן שעות ביום בטלפון. הוא כבר היה אחרי צבא, ראה דבר או שניים. דיברו על הכל, חוץ מאשר עליהם עצמם.
היא חלמה עליו בהקיץ, הרגישה את הנשיקות שלו הרבה לפני שזה היה בכלל אפשרי, הוא מצידו שמר איתה על קשר קבוע ורציף. בערבי שבת היה בא להורים שלה לארוחה ולשיחות של כלום אחרי האוכל, תוך כדי הפיצוחים.
היתה יושבת לידו מבלי להוציא מילה ומסתכלת עליו, מחייכת בלב, יודעת שאחר כך, כשכבר תוכל להיות עצמאית, כשמותר יהיה לה להחליט על האושר שלו, היא תוכל לנהל אותו בקלות. היפֶה הזה יהיה שלה, כולו רק שלה.
הוריה והיא כמובן לא ידעו שהיו לו ידידה או שתיים שהיה מתפרע איתן. הן היו בנות 30 ואהבו לאהוב אותו. כל אחת בנפרד היתה מבלה איתו שעות בלי הפסקה במיטה. עבורן הוא היה מאהב נהדר. גם היא עצמה חשבה שהוא חתיך הורס וקצת טמבל. חשבה שזו נוסחה נהדרת להצלחה בנישואים.
הכי נורא זאת העובדה שאין לה עם מי לדבר
אילו היתה יודעת על קיומן של ידידותיו הם לא היו מתחתנים לעולם. רק אתמול נודע לה, ומאותו רגע החיים שלה צנחו, פשוט התרסקו. היא לא יכולה ללכת קדימה, בטח שלא לחזור, ועל להישאר במקום אין מה לדבר. והכי נורא זאת העובדה שאין לה עם מי לדבר. היא תקועה כמו השווארמה שלידה, מסתובבת במקום ומקלפים ממנה חתיכות עסיסיות, בולעים אותם בביסים גדולים.
את הלילה ההוא היא רצתה לשכוח. איך בלהט היצרים איבדה את בתוליה. זה קרה בשנייה, מבלי לשים לב. שניהם היו כל כך נסערים. לרגע אחד הרפתה ואפשרה לעצמה ללכת לאיבוד, וכבר הוא נגע בה בפנים, הקפיץ אותה. זה היה כל כך לא צפוי, כל כך קצר ומדהים, שרק כעבור שלוש שעות היא חזרה לדבר, ולהכחיש. זה לא קרה בכלל, היא עדיין בתולה.
חודשיים אחר כך חלמה שהיא בהריון. היתה מסתכלת במראה על הבטן ומנפחת אותה, מלטפת אותה ועוצמת את העיניים, חולמת על הרגע שתחזיק את התינוק שלהם. הרבה כבוד עושים שם במשפחה לאמהות צעירות, היא רצתה כבר לשבת בשולחן של הנשים, האמהות.
אבא שלה מנהל את המסעדה, כמעט בלי מילים, רק מהאינרציה של הכבוד, כל מי עובד שם, חוץ מהפועלים הערבים, כולם בני משפחה, בני דודים, אחים של, כולם עושים לו כבוד ובשקט מרחמים עליה, "הפרח", הם קוראים לה בלב. אביה מעולם לא ביקש פעמיים את אותה בקשה, הוא לימד את כולם שהוא מבקש רק פעם אחת.
היא הקטנה במשפחה, אותה הוא הכי פינק. רק לה הרשה לבוא לעבוד לידו, אפילו לאשתו הוא לא מרשה לעמוד ליד הקופה. כשהיתה בת 12 אמא שלה שיתפה אותו, סיפרה לו שבתו היפה קיבלה מחזור. הוא, בלי בושה, נכנס לחדרה, הסתכל עליה בגאווה, חיבק אותה ולקח אותה למסעדה של שלום הקטן בכרם. שם היו נוהגים לאכול ולדבר על מה שיהיה. כשהיה לוקח אותה לשלום הקטן היתה יודעת שתצטרך להיות כנה איתו. הוא קלט אותה מבלי למצמץ.
הוא ביקש ממנה לשמור את בתוליה עד לחתונה
הוא בירך אותה על הצטרפותה למשפחת הנשים, אמר לה שבעיניו היא היפה מכולן במשפחה, וככה כולם חושבים, וחסר למי שלא, צחק בקול וחיבק אותה. איש גדול היה, עם חיבוק דב חם ואמיתי. הוא ביקש ממנה לשמור את בתוליה עד לחתונה למי שמיועד לה. שלא תפחד להגיד לא, להיות חזקה. הבטיח לה שככה תתחזק, תהיה חדה וברורה, ככה יתייחסו אליה ביותר כבוד.
אחר כך קרתה התקלה ההיא, כשהוא התפלק לתוכה ברגע הלהט. זאת היתה החוויה הכי חזקה שחוותה בחייה. מאותו רגע איבדה את החשק המיני האמיתי שלה. בהתחלה לא דיברה עם מי שיהיה בעלה במשך חודש שלם. להוריה סיפרה שהוא העליב אותה והיא רוצה להראות לו את מקומו. בלילות בכתה שעות, מוצפת גועל מעצמה, כועסת בעצם על הדבר הכי טוב שקרה לה בחייה, על השחרור, על התשוקה, על הרצון והאפשרות להיפתח.
אחרי חודש נפגשו, מעולם לא חזרו לדבר על כך. היא אמרה לו שהחליטה ושבעוד שלושה חודשים הם מתחתנים. לא היתה לו ברירה, הוא הסכים, ובאותו הרגע קבע את גורלו כבן למשפחת השווארמה.
הדבר השני הכי נורא שקרה לה היה כשגילתה על ידידותיו. "בוגד מסריח שכמוך", צרחה עליו, שורטת אותו ובועטת. רצתה להתגרש, מיד, אבל הוא לא ענה, השתתק.
יום אחד כשחזרה מהעבודה אמרה לו שהחליטה שהיא רוצה ילד, רוצה עכשיו, לפי החישוב שלה זה יום הביוץ והיא מבקשת שיגמור מהר.
זה היה אתמול, הקטע המהיר הזה. הוא גמר מהר בשקט, והיום היא עומדת מול סמי עם התמונה שלה מהחתונה: "תראה, תראה איזה יפה הייתי בחתונה, נכון יא סמי?"
לפנייה לכתב/ת 
