סלחו לי שאני לא מת'' כהן מתלוצץ עם רופאיו, עדת מעריצים חובקת עולם, שמשאירה אותו כואב ונושם כל כך הרבה זמן. ''אני מודה לכם לא רק על הערב הזה, אלא על כל השנים שהחזקתם את השירים שלי בחיים"
אם יש דבר אחד שמעיק בכל הסיפור, אלה אורך המופע וכבדותו: כמעט שלוש שעות של תכנים כה רציניים יכולים להיות מאתגרים גם עבור המעריץ הגדול ביותר, מה שהופך את ה-DVD הזה למוצר איכותי ומשובח ללא ספק, אך גם לכזה שמסוגל לעייף לטווח הארוך"
לא משנה שחלק גדול מהשירים בנוי מקצב אחיד ונעימה בסיסית. כהן הוא איש של מילים, ועל כך תעיד החוברת המושקעת המצורפת לדיסק. הוא וירטואוז טקסטואלי, שמוכיח שלמרות היעדרות של כ-15 שנה מהבמה, ועל אף חוסר ההתאמה המשוער בין החומרים שלו לאצטדיונים גדולים, הוא עדיין עושה זאת טוב מכולם. וכל זה, בעדנה ובחן שקשה לזייף"
עד שיגיע לאונרד כהן לארץ, אם יגיע, ניאלץ להסתפק ב-DVD החדש שלו בהופעה. לדעת עמי פרידמן, מדובר במתנה שכהן מעניק לעולם. בואו לשפוט בעצמכם, עם וידאו לשיר "הללויה"
בלי תפאורה. בלי פעלולי תאורה מורכבת, בלי מסכי ענק ופירוטכניקה, בטח שבלי כוריאוגרפיה. בכמעט אפס גימיקים, בשאריות שיער שעוד נותרו על פדחתו, לאונרד כהן פורט במיתרי קול הבריטון העצוב שלו על רגשותיהם של עשרות אלפים אשר גדשו את ה-O2 ארנה בלונדון, בקיץ של השנה שעברה.
לאונרד כהן, "הללויה", מתוך ה-DVD "בהופעה חיה בלונדון"
ממרומי גיל 74, כשמאחוריו 45 שנות קריירה, מוציא נביא האופל, כהן המלנכוליה הגדול, DVD ראשון בהופעה. את ההחלטה להוציא לראשונה מוצר כזה ניתן לזקוף לגיל המתקדם או לניסיון להתמודד עם הקידמה ועם כללי המשחק החדשים בשוק המוזיקה, אלה שמבטיחים הכנסה בטוחה יותר מהופעות חיות ופחות ממכירות אלבומים. ואולי זה הרצון הקמאי והכל כך אנושי להותיר חותם, הנצחה לפועלך, שיעצור את הזמן לרגע ויבטיח, כמו במקרה הזה, שלא יהיה עולם נטול לאונרד כהן. לטובתו ולטובת כולנו.
כהן מודע לאהבה אליו. באופן מעניין, הוא בוחר לזרום איתה, לאפשר לגלי האהבה שמורעפים עליו בשנים האחרונות מההמון המשוחד לחלחל פנימה. בגילו ובמעמדו, באמת מותר לו, והוא בוחר לקבל את החיבוק בענווה מעוררת הערכה. לכל אורך המופע המתועד, מרגע עלייתו לבמה במבט מבויש, פנים קמוטות ומגבעת (שיותר משמסתירה ראש זקן – מסגירה מעמד), כהן לא מפסיק להודות לקהל מאמיניו.
פותח בשיא
שיריו של כהן תמיד עסקו באזורים הקיצוניים הכל כך מוכרים: דיכאון, מלחמה, דיכוי, אהבה, נשים, אלכוהול. אבל גם אם תכניו תמיד עסקו באפל ונתנו השראה לנסיכי חושך שבאו בעקבותיו, מניק קייב ועד עמיר לב, נראה שדווקא הגיל הפך את כהן הדיכאוני לקצת יותר משלים ומקבל. גם השנינות וההומור השחור שאפיינו תמיד את שיריו מיתרגמים יפה בהופעה לאינטראקציה עם קהל: "בפעם האחרונה שהופעתי כאן הייתי בן 60, רק ילד עם חלום מטורף", הוא אומר ומשלב טקסט במציאות. אחר כך הוא מונה בהומור את שמות נוגדי הדיכאון שטעם במשך השנים, "אני מתגעגע אליך ואין אף אחד באופק" הוא חושף בפנינו בשיר "In My Secret Life". כל כך פשוט, לא מתחכם. כל כך אמיתי ויפה, "ואנחנו עדיין עושים אהבה, בחיים הסודיים שלי" הוא אומר.
הגיל הפך את כהן הדיכאוני למשלים ומקבל יותר (צילום: Tom Sheehan)
מפתיע שכהן בחר לפתוח את ההופעה בשיר "Dance Me To The End Of Love", נוכח העובדה שהשיר מהווה את אחד מרגעי השיא שבה. לא שחסרים כאלה: "Everybody Knows" זוכה לביצוע לא פחות ממצמרר, "Anthem" המרגש והארוך וכמובן, "הללויה" המתבקש, כולם מהווים רגעי שיא במופע של איש אחד, עם קול עמוק, חליפה והמון כבוד.
על רקע תאורה כחולה, חנוט בעניבה, כשהוא מוריד את הכובע בהוקרה לאחר כל שיר ושיר, כהן לוקח אותנו למסע טקסטואלי במבוך חייו הפתלתלים: אמונה (שורשים יהודיים מהולים בבודהיזם אדוק), פחד וכאב בביצועים מהפנטים של אמן, שמצליח למזג בשלמות תחילת קריירה קלילה יחסית להמשך צבוע בצבעים כהים יותר.
איש של מילים
לא משנה שחלק גדול מהשירים בנוי ממקצב אחיד ונעימה בסיסית. כהן הוא איש של מילים, ועל כך תעיד החוברת המושקעת המצורפת לדיסק. הוא וירטואוז טקסטואלי, שמוכיח שלמרות היעדרות של כ-15 שנה מהבמה, ועל אף חוסר ההתאמה המשוער בין החומרים שלו לאצטדיונים גדולים, הוא עדיין עושה זאת טוב מכולם. וכל זה, בעדנה ובחן שקשה לזייף.
גדול הרומנטיקנים, סנדק העצב (צילום: לורקה כהן)
גם להקת הליווי שלו מקבלת את הקרדיט הראוי לה, כמו ב-"Who By Fire", בו כל כלי מקבל הזדמנות לביטוי, גם אם העיבוד החדש, שמשלב כלים ים תיכוניים, לא ממש מחמיא כאן. שרון רובינסון, זמרת ליווי ושותפתו הותיקה של כהן לקלאסיקות רבות בקריירה שלו, חוגגת כאן אף היא ניצחון וזוגיות ארוכת שנים.
"סלחו לי שאני לא מת" כהן מתלוצץ עם רופאיו, עדת מעריצים חובקת עולם, שמשאירה אותו כואב ונושם כל כך הרבה זמן. "אני מודה לכם לא רק על הערב הזה, אלא על כל השנים שהחזקתם את השירים שלי בחיים". גדול הרומנטיקנים, סנדק העצב, הוא דינוזאור בתעשייה שלא השכילה להזין את עצמה עם ענקים מסוגו, כאלה שיבצעו כמוהו את "Suzanne" 43 שנים אחרי שנכתב ויעניקו לו עדנה מחודשת ורלוונטית כל כך, גם היום.
אם יש דבר אחד שמעיק בכל הסיפור, אלה אורך המופע וכבדותו: כמעט שלוש שעות של תכנים כה רציניים יכולים להיות מאתגרים גם עבור המעריץ הגדול ביותר, מה שהופך את ה-DVD הזה למוצר איכותי ומשובח ללא ספק, אך גם לכזה שמסוגל לעייף לטווח הארוך ולצמצם את הסיכוי בצפיות חוזרות. מצד שני, מדובר, אחרי הכל, בלאונרד כהן ומי שרוכש את מזכרת ההופעה המיוחדת הזו יודע מה הוא מקבל בפנים. אם חיפשתם עצב קיומי- כהן הוא האיש שלכם.
ועכשיו אפשר להגיד שבאמת הגיע הזמן. כל מוכר תקליטים יגיד לכם שבשבוע האחרון הוא הותקף בלקוחות שלא יכלו לחכות להניח את ידיהם על דיסק המופע הזה ועל אלבום האודיו שיצא בסמוך לו. בשנת 2009, לאונרד כהן סופסוף מעניק לעולם את המתנה שהוא היה חייב לו. הללויה.
