מה הפצ"ר מבין
בהיותי מ"פ מילואים באירוע בו הרגתי מחבל, נדרשתי להגיע לחקירה. המסר של צה"ל היה ברור: יש ערך לחיי אדם - כל אדם, גם פלסטיני וגם מחבל. אך נראה כי מאז השתנו היוצרות
הפרקליט הצבאי הראשי אמנם החליט לסגור את תיק החקירה
אודות פגיעה בחפים מפשע בעזה. אך עדויות אלו
לא צריכות להפתיע את מי שמכיר לחימה בסביבה עירונית צפופה, אל מול אויב המשתמש באזרחיו כמגן אנושי.
להבדיל מהאינתיפאדה הראשונה, שבה החליט הפצ"ר לפתוח בחקירה שכזו, נוכח ירי בחפים מפשע, באינתיפאדה השנייה ההחלטה כבר היתה שונה. אמנם, ירי שכזה התבצע לרוב בשגגה, בסערת הקרב, אך לעתים גם באירועים שניתן להגדירם כ"כשל ערכי" ואינם אלא פשע לכל דבר ועניין.
בשנת 1993, בהיותי מ"פ מילואים באירוע בו הרגתי מחבל, נדרשתי להגיע לחקירה במצ"ח, מספר שעות לאחר שזומנתי למשרדי השב"כ לקבל בקבוק שמפניה לציון החיסול (מנהג פסול שאני מקווה שהופסק מאז). המסר של צה"ל היה ברור: חיי אדם - כל אדם, גם פלסטיני וגם מחבל, הם בעלי ערך, ונטילתם מצריכה בדיקה ובירור הנסיבות. אין מקום ליד קלה על ההדק.
מאז ומתמיד שגורה בפי כל ישראלי המנטרה אודות "הצבא המוסרי ביותר בעולם", אולם בחינה אמיתית וכואבת של מלחמות ישראל, תוכיח כי מאז ומתמיד היו יחידות בהן התרחשו אירועים של פגיעה בחפים מפשע, של ביזה והרס מיותר. גם מחקרים שונים שבוצעו בשנים האחרונות בתוך צה"ל, העידו חיילים רבים על שימוש באלימות שלא לצורך במהלך השירות בשטחי יהודה ושומרון.
צה"ל שם דגש רב על מניעת ביזה ו"מסדרי בושה" בהם מרוקנים כליהם של הלוחמים, על מנת לבחון אם נלקחו מזכרות, הן חזיון נפוץ ביחידות השדה. אולם, דווקא תופעות בוטות של השפלה של פלסטינים במחסומים, אילוצם לשיר שירים ואירועים של אלימות שלא לצורך, לא זוכים פעמים רבות לתחקור ולענישה ראויים. מצ"ח תגיע לבדוק כל חשד לביזה, אבל תלונות של ארגוני זכויות אדם ושל פלסטינים על התעללות, לא יזכו לאותה מידה של דחיפות. רק אם יגיע תיעוד מצולם של אירוע ההשפלה לתקשורת, הוא יטופל בחומרה. ביחידות נקלט המסר: ערך חיי האדם וכבודו של האזרח הפלסטיני יכולים להיות למרמס יומיומי. חקירות לא ייפתחו.
חשוב לזכור כי החייל הקרבי פועל בסביבה מורכבת, ואין ברירה אלא לסמוך על שיקול דעתם של המפקדים הזוטרים, שכן גם הפקודות והתרגולות המפורטות ביותר לא יוכלו לדמות את מרחב חוסר הוודאות שמייצרת הסביבה הקרבית. מה שנדרש כאן הוא פיקוד קפדן, שהוראותיו ברורות, לא משתמעות לשתי פנים ולא קורצות ביחס לנדרש מהחיילים בכל מגע עם אזרחים חפים מפשע. בעקבות ההוראות הברורות, נדרשת דוגמא אישית של מפקדים בכל הרמות, באופן בו הם מתקשרים עם האוכלוסייה האזרחית, כך שתהיה הלימה בין המעשה לרוח הפקודות.
המפקד הצבאי תמיד יחשוש שמא זהירות יתרה בפתיחה באש תגרום לחייליו שלא להפגין את האגרסיביות, המהירות והזריזות הנדרשת במגע עם המחבלים בסביבת לחימה בה כל האויב נמצא בכל פינה. אך חשוב למצוא את האיזון הנכון באופן המאפשר לחייל לשמור על חייו ועל חיי חבריו, ויחד עם זאת לצמצם את הפגיעה בחפים מפשע למינימום. העדויות שהגיעו מפי החיילים על "עופרת יצוקה", הוכיחו שלחלק מהיחידות בצה"ל יש עוד דרך ארוכה לעשות כדי להגיע לאיזון הנדרש.
כשחיל האוויר מטיל פצצות של 500 ק"ג עם חותמת הכשר של הפרקליטות הצבאית בלב סביבה עירונית צפופה, וחיל התותחנים וחיל הים יורים ל"ריכוך יעדים" בהם נמצאת אוכלוסייה אזרחית תמימה, וטנקים של צה"ל יורים ירי מונע לכל בית שיש במיקומו משום סכנה פוטנציאלית לכוח, אל נתפלא שהמ"כ של חטיבת החי"ר מורה לקלע שלו "להוריד", "לנטרל" או בקיצור להרוג דמויות חשודות המתקרבות אליו. ההבדל היחידי בין היחידות השונות הוא בקרבה של היורה למטרה ובכמות הנפגעים. לכן גם מובן הדבר, שמי שרואה את הלבן בעיניים של האזרחים הוא זה שנשרט קצת יותר מאשר מי שלאחר שסיים התקפתו חוזר למועדון הטייסת.
ולבסוף, יש צורך להטמיע את דיני הלחימה בקורסי הפיקוד השונים, כמו גם בתרגילים המדמים לחימה באזורים עירוניים צפופי אוכלוסייה. עלינו להציב את המפקדים והחיילים בפני דילמות כגון החובה לאפשר פינוי פצועים אזרחיים במהלך הלחימה, או כיצד דואגים לאוכלוסייה שנלכדה בבתים באזור הלחימה, וללמדם עוד פרק במקצועיות המפקד - כללי הטיפול באוכלוסייה האזרחית ועקרונות הפעולה בסביבה אזרחית.
צעד ראשון בדרך הארוכה לשיפור המצב, יכול להיות מבחן מסמיך בנושא דיני לחימה, כתנאי למעבר מדרגה לדרגה, ממש כפי שהדבר נעשה בנושאי הדין המשמעתי.
סא"ל (מיל') רון שצברג, רמ"ט חטיבת חי"ר
לפנייה לכתב/ת 
רון שצברג
מומלצים
