רווקה יקרה, האם הצטיידת כבר בחבר הומו?
אם יש לנו בחורה יפה, חזקה, מוכשרת, לרוב מתקרבת ל-30, או כבר שם, בעלת רגשות מודחקים ואהבה שאינה מוכנה להודות בה, היא תהיה מאובזרת כיאה בבגדים מסוגננים, בתספורת מושלמת, בפלאפון מתקדם - ובחבר חובב גברים
היום, אם יש לנו דמות של אשה יפה, חזקה, מוכשרת, רווקה (ולרוב אף מתקרבת ל-30, או כבר שם), מצליחה ובעלת רגשות מודחקים ואהבה שהיא לא מוכנה להודות בה, היא תהיה מאובזרת כיאה בבגדים מסוגננים, בתספורת מושלמת, בפלאפון מתקדם - ובחבר הומו.
אם תתנו לעצמכם דקה כל הדוגמאות יעלו לכם בראש, אבל למה לעבוד קשה כשיש אותי? אחד מהסרטים הראשונים בו נתקלנו בתופעה הוא הסרט "החתונה של החבר שלי", בו רופרט אוורט משחק בצורה מושלמת את החבר הכי טוב, שנמצא שם בשביל תמיכה נפשית. יש שם סצינה בלתי נשכחת בה הוא מזמין את ג'וליה רוברטס לרקוד דרך הטלפון, לצלילי "The moment I wake up", ובכך מפיח בה, ובכולנו, תקווה חדשה. סרט נוסף בכיכובו של אשף דמות ההומו הוא "הדבר הטוב הבא", בכיכובה של מדונה.
הוא מחליף את החברה הכי טובה
אופי נוסף לסרטים האלה הוא שמדובר בנשים שמגיעות מהכפר או מהפרברים, משילות מעצמן לחלוטין את אופן גידולן ומאמצות את העיר הגדולה. אך אבוי, מתרחש דבר מה המכריח אותן לחזור לנוף ילדותן ולהתמודד עם כל הרגשות שנאלצו להדחיק. אז עומד לצדה, גאה וציני מתמיד, חברהּ ההומו, מחליף את החברה הכי טובה, יודע בדיוק אך לעודד את רוחה ולהעיר הערות משעשעות על התחת של הגבר ההורס, מושא האהבה. למשל, בסרט כמו "אין כמו אלבמה" חוזרת ריס ווית'רספון מניו-יורק לאלבמה כדי להתמודד עם בעלה ולדרוש ממנו גירושים, במטרה להתחתן עם אהובה החדש. היא נאלצת להתמודד עם כל הזכרונות והרגשות שלה מן העבר. יש כמה דמויות שעוזרות לה להתמודד, אחת מהן היא הומו שחור וציני מניו-יורק.
יש עוד דוגמאות, "וויל וגרייס" למשל, "סקס והעיר הגדולה" וכן הלאה. הקולנוע הישראלי כבר אימץ את הדמות. בסרט "הבועה", אפילו ההומו מקבל חבר הכי-טוב הומו וציני. רק שבישראל, כמו בישראל, הסוף פחות הוליוודי.
למה בעצם נולדה הדמות? מעבר לכך שהומואים והלסביות מקבלים במה יותר ויותר במשך השנים האחרונות (ולמזלנו דמותם גם החלה להפוך לפחות סטריאוטיפית עם הזמן), ניכר גם שינוי בדמות האשה.
עם שינוי תדמיתה של האשה, השתנתה גם סביבתה
שימו לב שנשים אלו באמת מייצגות נשים חזקות, בעלות מאפיינים שבאופן מסורתי היינו מגדירים כגבריים: הן מצליחות, עובדות בתפקידים בכירים, מדחיקות רגשות, רווקות עד לגיל יחסית מאוחר, בעלות כסף ומעמד וכן הלאה. יחד עם שינוי תדמיתה של האשה השתנתה גם סביבתה המיידית. ה"ליברליות" ניכרת לא רק בעצם קיומו של החבר ההומו, אלא גם באופן ציורה של האשה.
ההומו מסמל את השילוב הזה של הגברי והנשי, הוא בעצם האולטרה-אגו של האשה החדשה והמודרנית. הוא דוחף אותה למקומות אליהם היא פוחדת ללכת לבד, הוא החלק הזה במוח שמעודד אותה לעשות את הדברים שנמצאים לה בתת מודע.
מעבר לכך, הוא מסמל גם אלמנט א-מיני, זאת אומרת שהוא הגבר המושלם מצד אחד, מתלבש טוב, בעל חוש הומור, אוהב ויודע לחלק מחמאות, אבל מצד שני אין שום סכנה להתרחשות מינית או אפילו מתח מיני ביניהם. כך ניתן לתת במה לזוג האוהבים מבלי למשוך מהם תשומת לב.
אבל האלמנט החשוב ביותר, זה שהוא פשוט מצחיק אותנו. כאילו החוכמולוגיה מוטמעת בזן זה של דמויות. בהוליווד יהיה ההומו לבוש היטב, מצוחצח ונוטף סרקזם. לרוב הם גם דמויות משניות וקצת שטחיות, לא ידוע לנו על האהבות שלהם, על הפחדים או הקשיים. כאילו הם שם רק לשרת את הגיבורה (כשהם לא מככבים בסדרה "הכי גאים שיש" או ב"הר ברוקבק").
בקיצור, אם מתחשק לכם ליצור קומדיה רומנטית משעשעת על אשה מתקדמת במאה ה-21 ועל הצורך באהבה והשלמה עצמית, רצוי להצמיד לה הומו פרטי משלה.
האימייל של מילה
