לכבוד החג: המראה הקלאסי מחליף את הקז'ואל הסקסי

עבור רבים מאיתנו לא מצליח הסדר להיות האירוע האטרקטיבי ביותר של השנה. ובכל זאת, תמיד יש נקודת אור אחת, והיא בגדי החג. ככלות הכל, בכמה עוד ערבים בשנה אנו זוכים לעטות על עצמנו פריטים חגיגיים? יתר על כן, כמה פעמים בשנה אנחנו לא חוששים לצאת לרחוב במראה קלאסי? בערב החג החולצות שלנו יכולות לנוח מהתחרות שהן מנהלות במשך השנה עם האורך של המכנסיים, ופריטים שונים שמוקצים לעומק הארון כי הם "טו-מאץ'" יוצאים לטיול אביבי ברחובות.

מערכת היחסים שאנחנו מנהלים עם הלוק הקלאסי היא די משעשעת. כשלעצמו המושג "קלאסי", שמבטא טיפוסיות לצד עידון ועילאיות ומופתיות לצד אופייניות, מצליח לגרור תשואות של התפעלות, בעיקר כשאנחנו רואים אותו הולך לצדנו ברחוב. ביומיום אין לרובנו את האומץ לצאת לרחוב בטוטאל-לוק קלאסי, שאם יש בו קריצה הרי שהיא מופנית לימים שחלפו מזמן. הרי בסופו של דבר, אנחנו עדיין מעדיפים לשמר את הסקס אפיל שלנו כפי שאנחנו מכירים אותו, והמראה הקלאסי, אם הוא לא מטופל לעילא, יכול מהר מאוד להפוך ממרשים למשמים.

קלאסיקה לכפות הרגליים. נעליים של שני בר

על פיהוקים ופוטיפורים בפריז

מי לא מכיר את ההשוואה המתבקשת מאליה בינינו לבין האירופאים? כיצד מצליחים הנשים והגברים שם לשמור על סטנדרטים כה גבוהים בלבוש, בעוד שאנחנו לא ממש מבדילים בין הפיג'מה שלנו לבין בגדי העבודה? אני טוענת שלמעשה, למרות שהפריזאיות ניחנו בחוש עידון שמשתווה ברכותו רק לפוטיפור מושלם, ההליכה ברוב רבעיה העשירים של פריז, אלה שאין בהם זרים וצעירים, מעוררת בעיקר גל של פיהוקים. גם אני אוהבת חצאיות סיכה, ומאוד מעריכה קפלי פליסה, אבל אני לא רוצה לצאת איתם מהבית רק בגלל שאני חייבת, ובוודאי שאני לא רוצה שהם יהיו תמיד בצבע שחור או כחול כהה שמתחזה לשחור. אני גם לא רוצה את מעיל הצמר הכבד, אותו אחד, שאני לובשת כל השנה. אני רוצה להיות קלאסית, אבל עם קצת צבע, ואני רוצה, בעיקר, להיות קלאסית ביותר ממובן אחד.

קלאסיקה למי שיכולה להרשות לעצמה. שמלות של מקס מרה לרשת ונדום (צילום: דן לב)

היופי והבעייתיות של הקלאסי נוגעת גם לכך שהוא תלוי תרבות. מה שקלאסי בעיניי יכול להיות זר ומשונה לאחר. וכמו תמיד, כדי לעשות קלאסי נכון צריך לדעת משהו על מאיפה הבגדים באים ולאן הם הולכים. חולצה מכופתרת בחצאית פליסה (כן, אותה חצאית ממקודם) תעניק ללובשת חן וטאץ' של שובבות, רק אם זו תדע שבלא מעט מדינות בעולם הצירוף הזה נקרא תלבושת אחידה. וטוב יעשה הבחור שיבחר בחליפת סקיני אבל יזכור שהיא שייכת בראש ובראשונה לרוקיסטים האנגליים של שנות ה-60. 

איך עושים קלאסי

איך בסופו של דבר יוצרים את מראה קלאסי מדויק בפועל, מעבר לזיכרון ולמודעות? הסטייליסטית נועה ירון מציינת ש"רצוי ואף מומלץ להוסיף למראה הקלאסי פריט טרנדי שמושך את העין, כמו מטפחת צבעונית, נעלי סירה מנומרות, תיק יוצא דופן או חגורה מעניינת". ואם מישהו יוצא בעקבות המלצותיי למסע שופינג חגיגי, כדאי שיזכור שמלתחה טובה מתחילה, כדברי ירון, "ממוצרים קלאסיים בסיסיים – השמלה השחורה והקטנה לאשה; חליפה שחורה, טובה וגזורה היטב לגבר; חולצת כפתורים טובה בצבעי בייסיק; טי שרט איכותית, שיושבת היטב, לא צמודה מדי ולא רפויה מדי; וכמובן, לפחות זוג נעליים טוב, בצבע לא מחייב, אבל שיהיה 'קום איל פו!'".

קלאסיקה עלי צוואר. תכשיטים של טלי אן

את המלתחה הזו רצוי כמובן להרחיב, כי לבדה היא תיקח אותך רק לראיונות עבודה, ואפילו לא לראיונות מוצלחים. לערב החג, למשל, כדאי לזכור שקלאסיקה יכולה לשלב תחרות עבות וגזרות מוכרות עם צבעים רכים ונעימים. כשמתלבשים לשולחן המשפחתי עדיף לשמור את הסקס אפיל בבית, ולפנות מקום ללוק תמים, בובתי משהו, שהנונשלנס מוחלף בו בשובבות. ככלות הכל, כולנו יודעים שאחת המתנות הטובות ביותר שכולנו מקבלים בחג היא מרחב ראייה אלגנטי ונעים, שונה ממה שאנו רואים ביתר השנה. אין דבר נעים יותר מלהיכנס לפאב המוכר כשכולם עוטים עליהם את בגדיהם הטובים ביותר ומשאירים מאחור את הרצון לבלוט בכל מחיר. כי זאת יש לזכור: הקלאסי הוא אמנם לוק צנוע, אך עוצמתי.

קלאסיקה שרויטל אוהבת במיוחד

שמלה של סלין לבוטיק אניגמה (צילום: פטריק אלווין)

עיצובים של נופר גלפז (צילום: שרון דרעי)

שמלות של עלמה (צילום: טל טרי)

מימין: שמלה אדומה של זארה, טוניקה של פורנרינה (צילומים: אבי ולדמן, אסף רייז)

מימין: גופיית משי של סאקס, טוניקה של פוגו (צילומים: אבי ולדמן, שרון שלו)