גלעד ארדן לא יוכל למלא את תפקיד השר להגנת הסביבה. הוא אמנם נכנס לתפקיד במרץ מופגן ומתכוון להרחיב ולשפר את משרדו,
אך אם שאר משרדי הממשלה לא ייצבעו בירוק, הוא יכול לשכוח מהמהפכה הסביבתית שברצונו לחולל.
משימת שמירת הסביבה שארדן קיבל על עצמו אינה מתחילה ומסתיימת במשרדו. בזרועות השונות של הרשות המבצעת יש סמכויות סביבתיות רבות, מגוונות וחיונית. במלים אחרות: ארדן הוא אולי השר להגנת הסביבה, אבל יש בממשלה עוד לפחות עשרה שרים שיכולים לשים לו רגליים - או לסלול את דרכו להצלחה.
ברשותכם, נתחיל במשרד החינוך. החינוך הסביבתי כבר מזמן פרש כנפיים בבתי ספר רבים, וגם המשרד להגנת הסביבה הכריז על שנת הלימודים הנוכחית כשנה ירוקה. אבל האתגר הגדול של מערכת החינוך הוא בהטמעת ערכים, ואלה כוללים גם ערכי מוסר וצדק סביבתי. צריך לעורר אצלם לא רק את המודעות לנושא הסביבתי, אלא גם את הרגישות כלפי מי שמועדים להיפגע מבעיות סביבתיות באופן הקשה ביותר. צריך לצייד אותם בכלים להתמודד עם אתגרים סביבתיים יומיומיים שעומדים בפניהם - בבית, בבית הספר, בקניון ובחוף הים. מערכת החינוך צריכה להכיל את כל אלה בתוכנית רחבה ומקיפה, כדי שהדור הבא לא ינציח את הטעויות שלנו.
שר התשתיות מחזיק בתיקים סביבתיים רבים: הוא אחראי על משק האנרגיה, ובמידה רבה ינווט אותו בכיוון הירוק או המחניק; הוא אחראי על משק המים ויוביל אותו לעתיד רטוב ופורח המבוסס על טכנולוגיות ידידותיות לסביבה או לשנים יבשות ומזוהמות. הוא אחראי לתיכנון והפעלת המנועים שיאפשרו את קיומנו לטווח הרחוק, ואם הוא לא יהיה ירוק - העתיד שלנו יהיה שחור.
משרד הפנים מחזיק באחד מנושאי הליבה של הגנת הסביבה: הוא השומר על השטחים הפתוחים של מדינת ישראל באמצעות מוסדות התיכנון. כל פרויקט בנייה במדינה צריך לעבור דרך ועדות התיכנון שמאויישות על ידי נציגי המשרד והציבור. שם, בוועדות הללו, יכול משרד התיכנון לקבוע היכן יגורו הילדים שלנו: בחבל ארץ מכוסה בטון או במקום בו ניתן לצאת לטבע הפתוח.
המשרד הזה יכריע כמה חופים יישארו להם, היכן יגורו והאם יהיה להם פארק ליד הבית? הוא משפיע בעקיפין גם על משק המים - הוא מקצה קרקעות למתקני טיהור שפכים וקובע האם הגשם יחלחל לקרקע או יזרום לים. הוא שמחליט היכן מוקמים מפעלים - ומשפיע על איכות חייהם ובריאותם של רבבות.
משרד הפנים הוא האחראי הישיר על הרשויות המקומיות - שמשפיעות באופן המוחשי ביותר על איכות חיינו. אם ראשי המשרד ישדרו על הגל הירוק, המסר יחלחל עד לרמת הפקח והאזרח. אם ההחלטות שיתקבלו במשרד הזה יפנו עורף לסביבה, אפשר שכל התוכניות של ארדן ירדו לטימיון.
שר התחבורה מחזיק גם הוא במפתחות ירוקים. הוא יחליט האם נמשיך להתנייד ברכב הפרטי המזהם או שמא בתחבורה ציבורית יעילה ונקיה. יחד עם משרד הפנים, הוא יחליט אם יהיו פה יותר חניונים או תחנות רכבת. יחד עם משרד התשתיות הוא יחליט אילו מכוניות ינועו על הכבישים, איזה דלק הם ישרפו וכמה זיהום ייפלטו לאוויר. אם במשרד התחבורה יבינו שרפורמה סביבתית תניע אותם קדימה, ישראל לא תישאר מאחור.
בינתיים אין למדינת ישראל שר בריאות, אך משרד הבריאות קשור בעבותות לפעילות המשרד להגנת הסביבה. המשרד מחזיק בסמכויות רבות בתחומי בריאות הציבור, שמירת איכות המים וההגנה מפני זיהומים, הרעלות וקרינה. כשמומחי המשרד מזהירים מפני פגיעה ברורה בבריאות הציבור, מהלכים אחרים צריכים להעצר בחריקת בלמים, ולהיבחן מחדש מתוך ההבנה שרווחה כלכלית לא יכולה לבוא על חשבון הזכות לנשום אוויר נקי או לשתות מים טהורים.
למשרד התמ"ת חשיבות רבה בתחום הסביבתי אך נדמה שדווקא הוא - שאמון על פיתוח התעשייה והעסקים בישראל - לא הצטיין עד היום בחשיבה סביבתית עמוקה. מדיניות של תמריצים ותקציבים מועדפים לתעשייה נקייה וירוקה, פיתוח תחומי תעשייה חדשניים והכשרת כוח אדם מיומן למשרות ירוקות יציבו את ישראל על מסלול של צמיחה - ולא רק במישור הכלכלי. הפעלת לחץ על התעשיינים תגרום להם לקחת אחריות על הזיהום, השימוש ברעלים והפסולת הרבה שהם מייצרים, ולהסיר את העול הזה מכתפי הציבור.
בנקודה זו נכנס גם תפקידו של השר האחראי על הפיתוח האזורי ופיתוח הנגב והגליל. הוא צריך להבטיח שהפריפריה הישראלית לא תוזנח כחצר אחורית מלוכלכת, לשם מובילים את המפעלים המזהמים, הפסולת והאנשים החלשים שלא יתלוננו על מצבם. כשר לפיתוח אזורי, הוא יכול להפוך את ישראל למעצמה אזורית - אם לא עולמית - בתחום התיכנון הסביבתי לטווח הארוך, ולהשתמש בהגנת הסביבה ושיפור איכות החיים כבסיס לשיתוף פעולה אזרחי, כלכלי ופוליטי.
ומה עם שר הביטחון? אמנם האיום האיראני וההתמודדות עם הטרור נמצאים בראש סדר העדיפויות, אך ראוי שגם הוא יפנים שאין טעם בשמירת הגבולות אם לא שומרים גם על הארץ. הצבא צריך להתחשב בזיהום שהוא מייצר ובשטחים הפתוחים שהוא מנצל, ולהבין שלא כל דבר ניתן להצדיק בשם הביטחון. שיקולי הביטחון רומסים לא פעם את חוקי המדינה בכל הקשור לשמירת סביבה, שטחים פתוחים, גישה לחופים וקיצור הליכי תיכנון, מבלי לתת דין וחשבון לציבור. זה קרה בעיר הבה"דים ועומד לקרות שוב עם הפולינום בחיפה. בקריה בתל אביב צריכים להבין ששמירת הסביבה גם היא יעד אסטרטגי לאומי מהמעלה הראשונה.
שר התקשורת אחראי לפקח על חברות הטלפון הסלולריות. לשידור הסלולרי השפעות משמעותיות על בריאות הציבור והשר צריך לוודא שהשירות שנותנות החברות ללקוחות כולל לא רק איכות קול ומחיר נוח אלא גם הגנה מפני קרינה. שר התקשורת אחראי גם על שידורי הטלוויזיה, ואם יושם דגש על הנושא הסביבתי, רבות מהמשימות של ארדן יהיו קלות יותר לביצוע ויזכו לתמיכת הציבור.
שר הבינוי צריך לדעת שבניה ירוקה אינה רק סיסמא אלא באמת חוסכת אנרגיה, מים וגזי חממה; שר התיירות יודע בוודאי שצריך לא רק לבנות עוד ועוד בתי מלון אלא גם לשמור על הנוף הנשקף מהחלון, ועל החוף הנגיש והפתוח; שר החקלאות מבין בוודאי שחשוב גם איך מתייחסים לקרקע ולטבע ולא רק מה מפיקים מהם וכמה; שר המדע צריך לסייע בקידום טכנולוגיות ירוקות ובחיבור בין המדע לסביבה; שר המשפטים צריך לשמן את גלגלי מגנון האכיפה ולתת בידי ארדן את הכלים להעניק ולהרתיע עבריינים סביבתיים; וגם השרים ללא תיק יכולים לאמץ לעצמם יוזמות ירוקות שונות.
ואחרון חביב, אבל אולי המשמעותי ביותר, הוא שר האוצר: כל הרשימה הארוכה הזו תישאר בגדר מלים באוויר ללא התמיכה הכלכלית הנדרשת. אם שר האוצר החדש, ומי שמנווט את המדיניות הכלכלית, יבחנו כל הוצאה על פי הרווח המיידי שהיא מניבה, מצבנו לא ישתפר.
הנה דוגמא קטנה: אם שיעור פליטת גזי החממה של ישראל לא ישתנה בשנים הקרובות, המשמעות תהיה חיים ירוקים פחות ויקרים יותר. המזון, המים יהיו נדירים ויקרים יותר, ושמירת הבריאות תהיה מבוקשת יותר - ולכן גם תעלה יותר. בנוסף,
המדינה תידרש לשלם קנסות כבדים וגם הם בוודאי יגולגלו לכיס שלנו. אבל אם שר האוצר יראה למרחוק וישכיל להבין שכמו שינוי האקלים, העולם משתנה באיטיות אך באופן מתמיד - אולי נראה קצת יותר ירוק בעיניים - ואפילו בארנק.
ללא הסיוע האמיתי של כל השרים הללו, גם גלעד ארדן הנמרץ לא יחולל את השינוי שהוא מייחל לו, וגם הוא ימעל בתפקידו כמי שאמור להגן על הסביבה בישראל.
